תביעה בגין הפרעה לאור שמש, מטרד לשון הרע

התובעת הגישה תביעה זו לפצוי כספי בסך 243,870 ₪ בגין לשון הרע שהוציאו כלפיה הנתבעים ובגין מיטרד והפרעה לאור השמש.

לנוכח קו הפסיקה שפורט לעיל, וכאשר מביאים בחשבון כי מדובר במספר אמירות מכפישות של הנתבעת 1, שלא גרמו לנזק משמעותי למעט אי נעימות, ובפוסט של הנתבעת 3 שנמחק כעבור שעה בלבד, וכאשר מדובר בגן ילדים שניפתח בנגוד לדין ללא היתר לשימוש חורג – נראה כי ניתן להעריך את ניזקה של התובעת בגין פירסום לשון הרע של הנתבעות 1 ו- 3 בסך של 15,000 ₪ בלבד.

...

אני קובע אפוא, כי הנזק שנגרם לנתבעים כתוצאה מהמטרד, הן בעצם קיומו של גן הילדים והן בשל החלון שצפה לעבר חצרם, עומד על סך של 10,000 ₪ בלבד.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל, כאשר התביעה העיקרית נגד הנתבעות 1 ו- 3 התקבלה אולם בסכום מינורי של 15,000 ₪, והתביעה שכנגד התקבלה אולם בסכום מינורי של 10,000 ₪ - אני מחייב את הנתבעות 1 ו- 3 יחד ולחוד לשלם לתובעת סכום של 5,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לאחר שהתובעת הגישה תביעה מופרזת על סך של 243,000 ₪, והנתבעים הגישו תביעה שכנגד מופרזת על סך 100,000 ₪, ובסופו של דבר נפסקו לשני הצדדים סכומים צנועים הרבה יותר – אני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו.

לפני תביעה בגין שלוש עוולות: הפרעה לאור שמש מכוח סעיף 48 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), מיטרד ליחיד מכוח סעיף 44 לפקודת הנזיקין, וכן לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן:"חוק איסור לשון הרע").

...

שוכנעתי כי בנסיבות העניין, יש מקום לפסיקת פיצוי בגין ההפרעה לאור השמש על דרך האומדנא.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה לנתבעים לשלם לתובעים סך של 15,000 ₪.

בהתחשב בעובדה שיתר הסעדים נדחו, אני קובעת כי על הנתבע לשאת בהוצאות התובעים בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.

בפניי נדונו שלוש תביעות בגין ביצוע עוולות של פירסום לשון הרע ומטרד ליחיד.

(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על הפרעה לאור שמש".

לאור דברי מקסים בחקירתו הנגדית (עמ' 53 לתימלול ישיבה מיום 14.12.2020), שהשיב בחיוב לשאלה אם ראה במו עיניו מעשה אוננות של הנתבע, ולאור האמור בסעיף 45 לתצהירו של דן, שציין כי הוא יצא אחרי אישתו מתן כשהנתבע ביצע את המיוחס לו, אני קובע כי מדובר ב"פירסום" של "תנועה" שנועד להשפיל את מתן, והנו בגדר "לשון הרע". (6) ארוע מיום 2.3.2015 בתביעה השנייה נטען כי ביום 2.3.2015 בשעה 14:43 השמיע הנתבע מוסיקה רועשת כאשר התובע, מריטה ותמר שהו בבית של התובע.

לאור זאת, אני קובע כי הוכחה עוולה של מיטרד ליחיד, בדרך של השמעת מוסיקה רועשת שגרמה לתובעים להפרעה של ממש.

...

התוצאה לאור האמור בפסקאות 54-63 לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם את הסכומים הבאים: לתובע מס' 1 (1) 34,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה השנייה, 15.3.2016, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) מחצית של כל אגרות התביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 15.3.2016 ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

תביעות התובעים מס' 4 ו-6 נדחות.

התביעה לסעד של צו מניעה נדחית, משהוברר כי כיום שוב אין הנתבע מתגורר מול ביתם של התובעים.

לשיטת התובעים, זהו תירגומו העברי של סעיף 7: הוסכם בין הצדדים כי הגג של דירת המגורים הנמכרת הנ"ל, הוא בבעלות הצד הראשון ולא תהיה לצד השני שום זכות בגג הזה ולא תהיה לו הזכות לעלות אליו ללא הסכמת הצד הראשון, ותהיה לו הזכות רק להתקין מיכל מים ודוד שמש על יציקת חדר המדריגות של הבניין.

בכתב התביעה נטען כי התובע 2 התגורר בדירה מושא דיוננו, אולם עזב אותה נוכח הפרעות של הנתבע ובני משפחתו שלא איפשרו החזקה ושימוש בדירה.

הנתבע הוציא "לשון הרע ודיבה" על התובע 1 - כאמור בסעיף 11 לתצהירו: "הוא קלל אותנו וירק לנו בפנים וצעק עלינו ואמר לנו דברים קשים - פוגעניים ומעליבים ובלתי נכונים כגון שאנו גנבנו את הבית וניצלנו מצוק הנתבע וגנבנו ממנו את הבית וכאילו עשקנו אותו וכאילו רימינו את הנתבע ולכן זה הוא הבית שלו ולא שלנו - וכי אנו אנשים מלוכלכים ואנשים רעים והתנהגותנו מחשידה, והכוונה לכך שאנו כאילו משת"פים של הרשויות וכו'". נטען כי הדבר נאמר בפני "אנשים רבים". נתבע פיצוי בסך 100,000 ₪.

שורת פעולות שבוצעו על ידי הנתבע ובני משפחתו מהוות מיטרד ליחיד (סעיף 44 לפקודת הנזיקין), הפרעה ושליחת יד (סעיף 49 לפקודת הנזיקין) ובגינן נתבע סך של 150,000 ₪ (לא בואר תחשיב כלשהוא המוביל לסכום האמור): הם עקרו מזגן של הדירה כך שזה נותר תלוי.

טענת לשון הרע ודיבה כלפי התובע 1 כאמור לעיל, כל טענה לגבי לשון הרע יש חובה לפרט (להציג ציטוט מדוייק) עוד בכתב התביעה.

לאור הממצא כאמור, מחד גיסא אין מקום להורות כיום על מסירת מפתח דלת הגג לידי התובע 2 (שכלל לא העיד ולא טען אישית לצורך בכך), ומאידך גיסא אין מקום לשפות את התובעים (לא ברור את מי) בגין סילוקה של הדלת שלא ברור הצידוק להתקנתה בשנת 2018 (ותוך שממילא לא הוכחה כל עלות קונקרטית לגביה אשר יש לשפות בגינה, ושוב - לא ברור את מי מהתובעים).

...

בהתאם נדחית גם הבקשה לפיצול סעדים לשם תביעה כספית נפרדת של נזקים בגין מצב (העדר יכולת שימוש בדירה) שכלל לא הוכח על ידי התובע 2.

מסקנה דין התביעות הוא דחייה מלאה.

התוצאה התביעה והתביעה שכנגד - נדחות במלואן.

כן הוגשה התביעה בגין עוולת מיטרד שביצע הנתבע כלפי הקבוץ לפי טענת האחרון.

בין היתר נטען כי הנתבע הגיע אל הקבוץ במהלך כשנה והשמיע מוסיקה חזקה ביותר, טיפס על גדרות הקבוץ וגרם להם נזק, הפריע לתנועת הרכבים בכניסה לקבוץ, בתוך הקבוץ וביציאה ממנו, וכן הפריע לפעולת שער הכניסה לקבוץ ועוד.

רצוי, על-כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון עינייני בפלוגתא על פני פיתרון דיוני-פורמאליסטי, אשר מהוה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההיתדיינות סביב אותו עניין" [ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668 (1986), בעמ' 671 סיפא – 672 רישא.

עוד יצוין שקיומם של מעוולים נוספים אין בו כדי להשליך על שאלת אחריות הנתבע, שכן לאור העקרון הקבוע בסעיף 11 לפקודת הנזיקין, החל גם על תביעות לשון הרע, לתובע קנויה הזכות לתבוע רק את הנתבע ואין עליו כל חובה לצרף את כל המעוולים כנתבעים וכפי שהזכיר לנו כב' השופט עמית בפסק דינו ב-ע"א 967/22 טפול רפואי מידי (טר"מ) נ' עיזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל (30.03.2023), "סעיף זה, בצרוף סעיפים 77(א), 83(א) ו-84 לפקודה: "מלמד כי כל אחד מהמעוולים אחראי כלפי הניזוק למלוא הנזק; הניזוק רשאי לתבוע כל אחד מהמעוולים בלי לצרף את האחרים; הניזוק אינו יכול להפרע יותר מכפי ניזקו; ואילו ביחסים הפנימיים בין המעוולים הם זכאים להישתתפות ולשיפוי מלא בינם לבין עצמם"" (שם, פסקה 8).

...

סיכום אשר על כן, ומכל הטעמים דלעיל, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף על כל הנימוקים שעמדו ביסודה.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 3,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.