תביעה בגין העברת יועצת לקידום מעמד האישה מתפקידה

ביום 31/3/15 נימסר לתובעת מכתב זימון לשימוע בפני ועדת פיטורים (נספח 17 לכתב התביעה): "...נוכח כוונת הערייה לביטול משרת יועצת ראש העיר לעינייני מעמד האשה כמשרה נפרדת ולהעברת התפקיד לעובדת המחזיקה בתפקיד קיים בערייה, זומנת לפגישה עם הח"מ שהתקיימה ביום 3.7.14. בפגישה הובהרה לך כוונת הערייה כאמור והוצע לך להשתבץ באחד מהתפקידים המפורסמים באתר אגף משאבי אנוש שבעירייה... פגישה הוצעו לך שתי חלופות למשרות: האחת – מנהלת מחלקת חוזים והתקשרויות באגף רכש ולוגיסטיקה... בפגישה ציין הח"מ, כי נראה לו שתפקיד מנהלת מחלקת החוזים וההתקשרויות הנו תפקיד מתאים יותר, ברם השאיר את החלטה לשיקול דעתך...

לפיכך התביעה כנגד ראש העיר נדחית.

דעת נציג ציבור מעסיקים עופר עזרא התובעת בת 60 מפרנסת יחידה , החלה לעבוד בעריית רמת גן משנת 1992 ,בשנת 2006 מינתה הערייה את התובעת בנוסף לתפקידה כמנהלת לישכת ראש העיר לתפקיד יועצת למעמד קידום האשה , מינוי זה אושר בתאריך מאוחר יותר (04/09/2009 , על ידי ועדת מכרזים(ניספח2 לכתב התביעה).

...

לסיכום ולו דעתי תשמע אני פוסק להחזיר את התובעת לתפקידה הקודם.

סוף דבר: הוחלט ע"י רוב חברי המותב כנגד דעתו החולקת של נציג הציבור, מר עופר עזרא, כי התובעת פוטרה כדין, לאחר שניתנה לה זכות שימוע וטיעון כדין.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ו-500 ₪ הוצאות משפט (זאת בנוסף להוצאות שנפסקו בגין דחיית התביעה כנגד ראש העיר).

לפניי בקשה בה עותרת המבקשת למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה 1 (להלן: "המשיבה" או "המועצה") לביטול החלטתה להעברת המבקשת מתפקידה כיועצת לקידום מעמד האשה וצו עשה להשבת המבקשת לעבודה סדירה בתפקיד זה. כן מבוקש כי המשיבה תמנע מהפחתת שכר המבקשת בכל הנוגע להחלטה מיום 24.12.18, במסגרתה הוסר מינויה של המבקשת כאמור (להלן: "הבקשה למתן סעד זמני" או "הבקשה").

השאלה הטעונה הכרעה בבקשה בשלב זה, על סמך הראיות לכאורה היא, האם המבקשת הוכיחה קיום זכות לכאורה, המצדיקה ביטול ההחלטה על הפסקת כהונתה כיועצת לקידום מעמד האשה ומתן צו עשה להשבתה לתפקידה זה, עוד טרם ההכרעה בתביעה העיקרית.

...

לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות של המקרה הספציפי כשהמעסיקה מועצה מקומית ובהסתמך על ההלכה לפיה כאשר מדובר בפיטורים שלא כדין בשירות הציבורי הסעד הראוי הוא סעד האכיפה (ע"ע (ארצי) 300178/98 ביבס – שופרסל בע"מ פד"ע לו 481 (2001)) אנו רואים לנכון להשיב את המבקשת לתפקידה כיועצת לקידום מעמד האישה, עד לעריכת שימוע כדין ומתן החלטה חדשה בדבר המשך כהונתה בתפקיד.

אנו דוחים את בקשת המבקשת למתן צו בסעד הכספי.

בנסיבות המקרה, עקב השיהוי בהגשת הבקשה וקבלתה באופן חלקי בלבד, החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניחא לאחר הישיבה הראשונה בה טרם שמעה את טיעוני התובעת ועל כן עמדה בפניה גרסה אחת בלבד ואולם חמור הדבר שבעתיים, לאחר שנפרשו בפניה בהרחבה טענות התובעת והיא לא מצאה לנכון להתייחס אליהן, מטוב ועד רע. נזכיר, כי החלטת המועצה הנדונה בפנינו, התקבלה ביום 6.1.13, כאשר כל שתועד בפרוטוקול הוא הצבעה בעד או נגד ההחלטה, ללא כל רישום נוסף של נימוקי ההחלטה או דיון שהתקיים בעיניין.

התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת כך שאנו קובעים בזאת כי ההחלטה להעביר את התובעת מתפקידה מבוטלת ועל כן יש לאפשר לתובעת להמשיך בתפקיד כיועצת לקידום מעמד האשה בנתבעת.

...

יחד עם זאת מצאנו לנכון להבהיר ש אנו מצפים מראש העירייה הנוכחי לבחון את עניינה של התובעת מבחינה מהותית ועניינית, ללא דעות קדומות וללא משוא פנים.

אנו תקווה כי ראש העירייה הנוכחי יעשה כל שביכולתו כדי לשנות מהותית מצב דברים זה. סוף דבר משהגענו למסקנות שפורטו לעיל, איננו מוצאים לנכון להכריע ביתר טענות הצדדים, מעבר לאמור לעיל.

התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת כך שאנו קובעים בזאת כי ההחלטה להעביר את התובעת מתפקידה מבוטלת ועל כן יש לאפשר לתובעת להמשיך בתפקיד כיועצת לקידום מעמד האישה בנתבעת.

בית הדין הורה על השבתה של המערערת לעבודתה כקצינת ביקור סדיר (קב"סית) בשל אי קבלת הסכמת נציגות העובדים לפיטוריה, אך דחה את תביעתה להשבתה לתפקיד היועצת לקידום מעמד האשה (להלן – היועצת).

אין בידינו לקבל את טענת המערערת, ואנו סבורים כי גם אם נפל פגם בהעסקתו של מר מועלם לאחר חודש אוקטובר 2018 (ואיננו נדרשים לכך) אין לכך השלכה על תוצאות הליך זה. ראשית, את ההחלטה על העברתה של המערערת מתפקידה כיועצת קיבלו ראש המועצה ולאחר מכן המועצה, ולא מר מועלם, ומכל מקום כמוסבר להלן בהיתחשב במכלול נסיבות העניין, אין להשיב את המערערת לתפקידה כיועצת כיוון שלא מונתה לתפקידה בהליך מיכרזי כדין, בנגוד להוראת סעיף 2 לחוק היועצת לקידום מעמד האשה.

...

מעבר לכך, אנו סבורים כי התייחסות המועצה וראש המועצה למערערת, ובכלל זאת התעלמות בוטה ממנה ומפניותיה, התייחסות אליה בפני אחרים בדרך שיש בה כדי לפגוע בה (כגון – מתן הודעה ביום 9.12.2018 כי אינה מכהנת יותר בתפקיד יועצת), ואף אי קיום החלטת בית הדין הראשונה בבקשה לסעד זמני להשיבה לתפקידה כיועצת, ובכלל זאת מחיקת התואר "יועצת לקידום מעמד האישה" משלט משרדה - אינה ראויה בכלל ובהתייחס לעובדת ותיקה שהקדישה שנים רבות לעבודתה במועצה בפרט.

על כן, אנו מחייבים את המועצה לשלם למערערת בנוסף לפיצוי שפסק בית הדין האזורי, פיצוי לא ממוני נוסף בסך של 50,000 ₪, כך שסך הכל סכום הפיצוי הלא ממוני עומד על סך של 75,000 ₪.

אשר להוצאות: נוכח התוצאה אליה הגענו, ונוכח ההליכים הרבים שנאלצה המערערת לנקוט, אנו קובעים כי בגין ההתדיינות בשתי הערכאות המועצה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

מהמכתב עולה כי הגורם העקרי בגינו לא ניתנו לבינון סמכויות, הנו תמר ממן אשר סירבה לאשר את העברת הסמכויות: "... מדובר בעוזרת אשר הבנתה את החוק, את המינהל התקין והמינהל הצבורי שואפים לאפס. ובעניין יחסי עבודה, יחסי אנוש וניהל עוד פחות מזה." (ס' 7) ובסעיף 8- "הצבתה של "עוזרת" ראש המועצה בראש מערך ניהול משאבי האנוש של המועצה נוגדת את הדין, את הוראת משרד הפנים ובנגוד לבקרה הדיפרנציאלית שהיא בסיס הליבה בהעצמת ההון האנושי ברשויות המקומיות שמקדם משרד הפנים ועלולה להסב למועצה נזק רב."

("ראש מועצה רשאי למנות את חברי וועדת מלח לא נידרש אישור מליאה." עמ' 12, שורה 3) גם בנוגע ליתר התפקידים שהעניק לממן (פירסום הודעות דוברות, יועצת לקידום מעמד האשה ) טען כי בתוקף סמכותו לתת לה את התפקידים וכי הדבר תקין מבחינה ציבורית, על אף שמשרד הפנים קבע כי יש לפרסם מיכרז לתפקיד של יועצת לקידום מעמד האשה.

בהליך אחר שהגיש התובע נגד דני בוקובזה, ששמש אז כסגן ראש המועצה האזורית באר טוביה, (ת"א 32073-03-20), נדונה תביעתו לפצוי בגין לשון הרע בעקבות מכתב ששלח בוקובזה לקבוצת "ווטספ" בה היו חברים 22 חברי מליאת המועצה ובהם נטען כי התובע מיתעלם מהחוק ונאמן באופן מוחלט לעוזרת שלו, תמר ממן (הלא היא מושא הפרסומים גם בהליך זה) אותה הוא משרת וכי היתנהלותו המביכה גורמת לביזוי תפקיד ראש המועצה ופוגעת בהם ובציבור.

בסיכום דברי מצאתי לנכון להביא את דברי כב' השופט א' רובינשטיין במסגרת רע"א 2816/17 אבירם דהרי נ' שי לוי, 10.05.17, בעיניין בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש שהיה ראש העיר קרית גת בנוגע להליך בגין אמירה בכתבה העוסקת בעיקר בסיקור היבטים לא חיוביים של תיפקוד הערייה בראשותו: "הינה כי כן, המבקש, המכהן כראש עיר, מעסיק את הערכאות השונות לא אחת, בהגשת תביעות בגין לשון הרע אם נגד עיתונאים – לרוב – ואם נגד אחרים (ראו רע"א 9371/16 דהרי נ' לדרמן (10.1.17)). לא ייפלא אפוא כי בית המשפט לתביעות קטנות סבר שהמבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט – במקרה דנא משום משהגיש לא פחות משלוש תביעות בגין אותה כתבה מושא הבקשה דנא, דבר המדבר בעדו במובהק...

...

ההגנות העומדות לנתבעים התובע תיאר את בוקר כמי שעושה שימוש לרעה במקומון כנשק ובאלימות עיתונאית, אולם אופן הטיעון הכללי של התובע תוך התפרסות על כל הכתבות וזניחת ניתוח עובדתי בסיכומים אילו ביטויים בכל כתבה וכתבה אינם נכונים ומהווים לשון הרע, מובילים למסקנה כי התובע לא הוכיח תביעתו.

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי התובע סבור כי בכוחו לחנך את המקומון לתרבות דיון וביקורת עניינית, אולם למרות טיבה של הביקורת, במקרה הנדון התבססה על עובדות נכונות ולא חרגה לעבר ביטויים שלא ראוי לפרוש עליהם את ההגנות שנועדו לשמר את חופש הביטוי בכלל, וחופש העיתונות לבקר נבחרי ציבור בפרט.

אשר על כן, התביעה נדחית.