תביעה בגין המחאת זכות חוב על כספים

כתב ההגנה ביום 3.1.19 הנתבעים 1 עד 5 הגישו כתב הגנה בו טענו כי השוכרת לא היתקשרה עם המשכירה שכן המחתה בשנת 2007 זכויותיה וחובותיה על פי הסכם השכירות עם בעלי הנכס הקודם חברת מנחמי מגדלי דוד בע"מ (להלן:"מנחמי") לטרנדית ששילמה השכירות למשכירה ולכן פקעה הערבות להתחייבויות השוכרת.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה נגד הערבים, לנוכח המחאת זכויות וחובות השוכרת, בהסכמת מנחמי, לטרנדית.

לכן, המשכירה היא זו שחבה כספים לטרנדית בסך כולל של 750 ₪.

...

הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה נגד עו"ד כהן שהוגשה נגדו מתוקף היותו מפרק השוכרת שכן לא ניתן לנקוט הליכים משפטיים נגד בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון, ללא קבלת אישור של בית משפט של פירוק.

סוף דבר התובעת תשלם לאלעזר ואשר הסך של 3,500 ₪ לכל אחד צמודים בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

התובעת תשלם לאלעזר ואשר ביחד הסך של 10,000 ₪ ולאליהו ועו"ד כהן הסך של 15,000 ₪ לכל אחד מהם בנפרד, צמודים בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

אשר לטענה לפיה הוא רשאי לבטל את ההסכם אף בגין היותו לא חוקי או לא מוסרי, בהתאם לס' 30 לחוק החוזים, המבקש טען כי התבקש להחזיר 70,000 ₪ נוסף על הסכום שקבל (58,000 ₪) "58,000 ₪ ושכ"ט וודאי שמגיע. הבעיה שרוצים עוד 70 אלף ממני ..." (עמ' 13, שורה 16) בהתייחס לטענה לפיה 70,000 השקלים ניתנו לו עבור החתימה על המחאת זכות נוספת וכי לא הזכיר בתצהירו כי הוגשה נגדו תביעה בגין המחאת זכות זו טען המבקש כי התביעה נמחקה ולכן לא מצא לנכון להתייחס לעניין.

במענה לשאלה האם הוא סבור כי המשיבה ויתרה על הכסף שנתנה לו תמורת המחאת הזכות הנוספת עליה לא חתם, טען המבקש כי לא היה ויתור מאחר ולא קיבל כסף.

מהבקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ והתגובה לה עולה כי תיק ההוצל"פ ניפתח בנובמבר 2017, סמוך לאחר מכן נערכה המחאת הזכות, ולא נסתרה טענת המשיבה כי סמוך להגשת התביעה, ביולי 2018, עדיין לא הצליחה לגבות כספים מהחייב.

המלומד ש. לרנר בספרו המחאת חיובים תשס"ב -2002, בעמ' 237 קובע: "הסעיף אינו חל על המחאת חוב המבוסס על פסק דין שניתן בתביעה נזיקית. משניתן פסק הדין, חדל החיוב הנזיקי להתקיים ונבלע בפסק הדין ... ההוראה שבסעיף 22 עוסקת אפוא בהמחאה של זכות נזיקית בפרק הזמן שבין קרות מעשה העוולה לבין מועד הגשת התביעה , או במהלך קיום התביעה קודם למתן פסק הדין". גם בע"א 456/71 שצויין לעיל בעמ' 608 נאמר: "להמחאה מראש של סכום פסק הדין העשוי להנתן בתביעת נזיקין אינו דבק שום חשש כזה של סחר בתביעות, כי הרי התביעה כבר הוגשה והיא מיתנהלת על ידי מי שזכאי לנהלה, הוא הזכאי לתרופה בשל העוולה, ונשוא ההמחאה הוא פסק הדין שבו עומדת העילה למתן התרופה בשל העוולה להיבלע". ברוח זו נפסק גם בת"א(מרכז)09-10-8746 האמור לעיל: "עם זאת, מן הראוי לצמצם בפרשנותה של הוראה זו (סעיף 22 -נ"ש) , ולמזער את השלכותיה ... כך נהגה הפסיקה, כאשר קבעה כי הגם שלא ניתן להמחות את התביעה הנזיקית עצמה, אין מניעה להמחות את הזכות לפירותיה (ראו ע"א 456/71)"".

...

כאן המקום לציין כי אחד המבחנים לקיומה של מצוקה העולה כדי עושק, נעוץ בשאלה, "אם למתקשר הייתה אלטרנטיבה ממשית, שבאמצעותה ניתן למנוע את העיסקה הנוכחית". ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533, 543 (1986) בהיעדר אלטרנטיבה ממשית סבירה שבאמצעותה ניתן היה למנוע את העסקה, מושא טענת העושק קצרה הדרך למסקנה כי הצד שהתקשר בחוזה היה אכן שרוי תחת מצוקה שאותה ניצל הצד השני באופן העולה כדי עושק.

סוף דבר המבקש ביקש להקדים פירות זכייתו בפסק הדין החלקי ולא להמתין להליכי הגבייה, וחתם על המחאת זכות לטובת המשיבה.

על כן, התביעה נדחית.

עוד טוענת הנתבעת כי אין בידי התובעת להגיש תביעה בגין ניזקי הרכב מכוח המחאת הזכות שהמחה לה הנתבע לאחר קרות ארוע הנזק, משאין אפשרות על פי פקודת הנזיקין להמחות זכות בנזיקין.

תכליתו, מניעת "סחר" בתביעות נזיקין ובגישת הפסיקה חלה החלשות של חלק מההצדקות המסורתיות לאיסור הגורף להמחאת זכות תביעה בנזיקין, ללא איבחנה בין תביעות בעלות אופי אישי לבין תביעות בעלות אופי רכושי (ראו; ע"א 5251/10 יעקב כספי בע"מ נ' Banco Biablo [פורסם בנבו] (6.1.2013) (להלן: "עניין כספי")).

אמנם סעיף השיעבוד בפוליסה קובע כי תגמולי הביטוח, אם יגיעו למבוטח, ישולמו לגורם לטובתו שועבדה הפוליסה "בהתאם לשעור ההנאה בזמן קרות האובדן או הנזק". ממסמכי התובעת לא ברור מה הקף החוב למימון ישיר והאם נותר חוב לאחר מכירת הרכב, לגביו למימון ישיר זכות ראשונים למימוש השיעבוד על כספי תגמולי הביטוח ככל ויגיעו לנתבע.

...

אסמכתא לא הוגשה ולא ניתן להיעתר לבקשה.

סוף דבר מכל האמור המסקנה היא כי זכות התובעת לקבלת תשלום בגין עלות תיקון רכב הנתבע בסך 118,801 ₪ נכון ליום 31.12.2019 מנתבעת 2 קמה מכוח המחאת זכויות הנתבע לקבלת תגמולי ביטוח מהנתבעת.

למרות המסקנה אליה הגעתי ואף שטענת הנתבעת כנגד תוקפה של המחאת הזכות לתובעת נדחתה, לא ראיתי לפסוק לזכות התובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בשל האופן בו נוהל ההליך על ידי התובעת, כך שכל צד יישא בהוצאותיו.

המנהל המיוחד הסביר שאכן לא חלק לצורך הכרעה בתביעת החוב, על המחאת הזכות לגופה, אלא שעניין זה הוכרע במסגרת הבקשה לביטול הענקה והסכם הפשרה ושעה שההליך הסתיים בטרם הכרזת החייב כפושט רגל, יש לחלק את הכספים שלא בהתאם להכרעות בתביעות החוב אלא בין נושי החייב אשר להם עדיפות על פי דין ובין הנושים להם תיקי הוצאה לפועל פתוחים נגד החייב.

בהיעדר עיקול בתוך תקופת מסוימת, אפשר שלשכת ההוצאה לפועל תיזום בעצמה, בהתאם לסמכות הרשם, הטלת עיקול על הכספים, במקרה שבו תוותר יתרה לאחר ביטול ההליך (ראו, עודד מאור ואסף דגני, הפטר, חידלות פירעון, הסדרי חוב ושקום כלכלי של יחידים, תשע"ט-2019, כרך א', עמ' 292)).

הנושה שבה וטוענת שרשום מישכון בגין ההמחאה בזכות של החייב.

...

התוצאה היא שדינה של הבקשה להידחות.

בעניין חלוקת הכספים ושכר טרחת המנהל המיוחד מקובלת עלי עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר כפי שהובעו במסגרת ההליך העיקרי, לרבות ההסכמה על תוספת מאמץ של 25% למנהל המיוחד בגין פעולותיו בהליך.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

יוער, להשלמת התמונה, כי בשלב מסוים נקטה מני'ס מוסכים אף היא תיק הוצאה לפועל כנגד מופת רם, שבגדרו נרשם גם לטובתה, ביום 13.7.2023, עיקול על הכספים שבמחלוקת.

לאור המחלוקת בין שתי הנושות ביחס לזכותן בכספים שבמחלוקת המוחזקים על-ידי שלמה, פנתה שלמה בבקשה למתן הוראות בתיק ההוצאה לפועל שפתחה המבקשת, וביקשה מירשם ההוצאה לפועל כי הלה יתן לה הוראות הכיצד לנהוג בכספים שבמחלוקת, בהנתן כתב ההמחאה הבלתי חוזרת ולנוכח צוי העיקול השונים שניתנו למבקשת.

זאת, משום שהחוב הנטען כלפי מני'ס מוסכים, מושא כתב המחאת הזכויות, הנו חוב שהתגבש ביום 1.2.2023, ולפיכך כתב ההמחאה, מיום 31.1.2023, אינו יכול להקנות למני'ס מוסכים עדיפות על פניה של המבקשת, אשר פעלה להוצאת צו העיקול הראשון עוד בתחילת חודש ינואר 2023.

בנוסף טוענת המבקשת כי כתב ההמחאה בטל מעקרו מאחר ומערכת היחסים שבין מופת רם לבין שלמה "אינה מאפשרת מלכתחילה... המחאת זכות". מסקנה זו נלמדת, לשיטת המבקשת, מן העובדה כי בינה לבין שלמה מערכת הסכמית זהה באופן שאינו מאפשר המחאת זכויות (ההסכם שבין המבקשת לבין שלמה רשת מוסכים צורף כנספח ט' לתובענה).

...

אשר למאזן הנוחות, אני סבור כי בשים לב למצב הדברים הייחודי בו אנו מצויים, שלפיו כספי החייב (לכאורה) מצויים בידי מחזיק, כאשר שני נושים – שאינם המחזיק – מתקוטטים ביניהם באשר לזכותם באותם כספים – מצדיק את שימור המצב הקיים ומתן צו שהינו במהותו איסור דיספוזיציה בכספים עד להכרעה בתובענה.

אשר על כן החלטתי להיעתר לבקשה במובן זה שניתן בזאת צו מניעה שלפיו לא תיעשה כל דיספוזיציה בכספים המוחזקים על-ידי שלמה (כהגדרתם בסעיף 1.2 לבקשה), עד להכרעה בתובענה.

המזכירות תמציא לצדדים את החלטתי זו ותקבע תזכורת פנימית ליום 15.12.2023.