נימוק זה מחייב גם את המסקנה, כי אם לא זכאי המתווך לדמי תיווך, אף אם היה הגורם היעיל, לא ניתן לזכותו בהם מכוח עילה משפטית אחרת, בין בגין עשיית עושר ולא במשפט, ובין בטיעון של ניהול משא ומתן שלא בתום לב"
הוראת סעיף 9(א) לחוק המתווכים, שוללת את הזכות של מתווך לקבלת דמי תיווך גם במקרים שבהם ייתכן שלפי דיני החוזים הכלליים נכרת הסכם בעל פה בין המתווך ללקוח, אך המחוקק העדיף אפשרות זו באופן ברור ומפורש, אשר אינו מותיר מקום לסטיות אלא במקרים חריגים.
לטעמי, שאלת החתימה על גבי ההסכם איננה נתונה במחלוקת, והעובדה שהנתבע ואישתו לא ראו לנכון לקרוא את תוכן ההסכם, ולא עמדו על קבלת העתק ממנו, ויהיו ההסברים שהם נתנו ככל שיהיו, הרי שאין בכך כדי לפטור את התובע מהמחוייבות שלו לאותו הסכם, כאשר מכוחו הוא שילם את דמי התיווך בגין עסקת השכירות, אך האם אותו הסכם תקף ונכון גם לעיסקת רכישת הדירה? לטעמי- לא.
את ההסכם יש לבחון שלא במנותק מנסיבות החתימה, והשתלשלות העניינים, ובעניינינו, כפי שכבר צויין לעיל בתחילת פסק הדין, אין כל מחלוקת כי פניית הנתבע אל התובע נעשתה אך ורק לצרכי חפוש דירה לצרכי שכירות, הבעלים של הדירה, מר יפתח, פנה אל התובע לצורך שכירת שירותיו לשם השכרת הדירה, למצער, עובר לחתימת הסכם התיווך עסקינן, התובע אישר בחקירתו, כי סוגיית המכירה של הדירה לא עמדה על הפרק כלל באותה נקודת זמן שהנתבע פנה אל התובע, התובע אישר כי לאחר חתימת הסכם השכירות, הקשר בינו לבין הנתבע נותק, כי לאחר שהוא שמע , כטענתו, ממר יפתח כי הנ''ל שוקל למכור את הדירה, תוך מתן זכות ראשונים לנתבע, אך התובע לא נקט כל פעולה שהיא לשם שיווק הדירה או מכירתה, לא פנה אל הנתבע להזכיר לו כי קיימת התחייבות לשלם דמי תיווך, ככל שהתחייבות זו אכן קיימת, ככל שהוא ירכוש את הדירה, התובע אישר כי הוא כלל לא היה מעורב במו''מ לרכישת הדירה, אישר כי מר יפתח לא פנה אליו בבקשה לשווק את הדירה למכירה, ורק לאחר שהסכם הרכישה נחתם, הוא פנה אל הנתבע בדרישה לקבלת דמי תיווך.
לא זה המקרה שלפנינו, כאשר, כפי שכבר צויין, הפנייה אל התובע נעשתה לצרכי שכירות, פניית הבעלים אל התובע הייתה לצרכי השכרה, סוגיית המכירה כלל לא עמדה על הפרק, עם חתימת הסכם השכירות, הקשר בין התובע לנתבע נותק, ולא חודש, לא נעשתה כל פנייה אל התובע, לצורך שיווק הדירה למכירה, התובע לא נטל כל חלק שהוא במו''מ בין הצדדים או בין מר יפתח וכל רוכש פוטנציאלי אחר למכירת הדירה, אז על מה ולמה זכאי התובע לדמי תיווך? בשל אותו משפט עלום בהסכם התיווך שאיננו כולל כל פרטים שהם מלבד קביעת שיעור דמי התיווך ב שני אחוזים באם הנתבע או מי מטעמו ירכוש את הדירה מיפתח או דירה אחרת?
קבלת טענות התובע באשר לפרשנות ההסכם כך שהיא תיכלול את עסקת המכירה נשוא התביעה, תחטיא את המטרה, ואיננה תואמת את ההיגיון הפשוט, ואת חיי המסחר והעסקים המקובלים.
...
חיזוק למסקנה כי התובע איננו מאמין בעצמו כי הוא זכאי לדמי תיווך מהנתבע, היא העובדה, וללא כל קשר באשר לעיתוי ביצוע התשלום, כי הבעלים מר יפתח שילם לתובע סך של 10,000 ש''ח שלטענת התובע הם דמי התיווך בגין מכירת הדירה, או חלק מהם, אך לא הוצג כל הסכם תיווך עם יפתח למכירת הדירה, גובה הסכום ששולם, איננו תואם כלל את מחיר מכירת הדירה, קרוב ל ארבעה מיליון ש''ח, וכי מדוע מר יפתח ישלם סך של 10,000 ש''ח בגין עסקת המכירה בעוד הנתבע כאן נדרש לשלם סכום של למעלה מ תשעים אלף ש''ח?
לתובע הפתרונים.
ניסוח ההסכם ע''י התובע נעשה כאמור באופן גורף וכוללני, הוא ישב בחיבוק ידיים ולא נקף אצבע, מה גם שלא נדרש לעשות דבר, לשם שיווק הדירה, ניהול מו''מ , קידום עסקת הרכישה בין הנתבע לבין מר יפתח, פרק הזמן אשר עבר מאז שכירת הדירה ע''י הנתבע ועד לחתימת הסכם הרכישה, העובדה שחוזה השכירות חודש, ללא כל מעורבות של התובע, אז על מה ולמה הוא זכאי לשכר?
לסיכום- פרשנות הסכם התיווך הגורף והכוללני שהתובע החתים את הנתבע עליו, לא יכולה לכלול מצב של עסקת רכישה, המנותקת לחלוטין מהתובע, כאשר ההסכם איננו כולל פרטים ספציפיים חיוניים מהם ניתן להסיק מסקנה זו, במיוחד עת הפנייה אל התובע נעשתה לצרכי שכירות ולא רכישה.
מכאן שדין התביעה דחייה, וכך אני קובעת
התובע יישא בהוצאות הנתבע בגין הליך זה על סך 15,000 ש''ח אשר ישולמו תוך 30 יום.
