בהסתמך על חוזה היתקשרות שבין עריית תמרה ועיריית עכו לבין הקבלן שעוסק ברשויות אלה בפנוי אשפה, טוען המבקש, שהמשיבה, כמו כל רשות מקומית אחרת, היתקשרה בחוזה איסוף ופינוי פסולת כשאחד התנאים העקריים בחוזה עם הקבלן הנו אחריות מוחלטת לטפול בכלי האצירה כולל החלפתם ותיקונם על חשבונו הבלעדי.
את כלי האצירה מוכרת המשיבה לתושביה במחיר עלות של 150 ₪, בעוד שמחיר השוק לכלי זה עולה על 300 ₪, והכספים ששולמו בגין מכירת כלי האצירה נועדו רק כדי לשפות אותה כרשות מקומית על הוצאותיה, ולא להעשירה מעבר לאותן הוצאות, כאשר מחיר נבדל ממס או היטל או אגרה, והוא נקבע על בסיס משא ומתן בין מוכר מרצון לקונה מרצון, וללא כפייה מצד הרשות.
המשיבה לא הצביעה ולוּ על מקרה אחד שבו נימסר כלי קיבול בחינם, וכיצד יעלה על הדעת שכל התושבים יבואו לרכוש כלי קיבול, ולא יהא ולו תושב אחד שיתלונן על נזק שניגרם לכלי האצירה כפי שאכן התלונן המבקש, והאם אין אף מקרה שבו המשיבה תיעדה ארוע כזה של נזק לכלי הקיבול במזכר?
עוד טוען המבקש, שיש לדחות את טענת המשיבה כאילו אין המבקש עומד בתנאים הדרושים, לביסוס בקשתו לאישור התובענה כייצוגית.
...
מנגד טוענת המשיבה, שדין הבקשה להידחות, הואיל והבקשה לוקה בדין, בעובדות ובסדר הדין, ולחלופין, יש לדחותה בהעדר עילת תביעה אישית של המבקש.
צורף לתגובת המשיבה דו"ח כספי בדבר ביצוע תשלומי תושבים בגין רכישת כלי אצירה לתאריכים מיוני 2014 ועד דצמבר 2015, אך לא צורף לתגובת המשיבה דו"ח, או כל מסמך אחר שיעיד על בדיקת תלונה של תושב, או תושבים, בדבר נזק לכלי הקיבול, וכן לא הוגש תיעוד ממנו עולה שהתגבשה מסקנה באחריותו של מי נגרם הנזק, והאם אושר לתושב, בנסיבות כאלה של גרימת נזק כאמור, כלי קיבול חלופי ללא תשלום.
סבורני, כי בענייננו התקיימו כל התנאים הנדרשים הן לפי סעיף 4(א)(1), והן לפי סעיף 8 של חוק תובענות ייצוגיות ונכון יהיה להיעתר לבקשת האישור ולקבוע שחברי הקבוצה הם תושבי דיר חנא אשר ב-24 החודשים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור (10.8.15) ניזוק כלי הקיבול שלהם באחריות עובדי המשיבה, או באחריות עובדי קבלן פינוי האשפה, או באחריות יצרנית כלי הקיבול, ולמרות זאת הם נאלצו לשאת בתשלום של 150 ₪ (או כל סכום אחר כפי שיוכח) למשיבה לצורך קבלת כלי קיבול חלופי.
אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש שכ"ט עו"ד בגין בקשת האישור בסכום כולל של
5,000 ₪ (כולל מע"מ).
