במסגרת הבקשה טוענת המאשימה כי עדויות נציגי הבנקים השוויצרים הנדרשות להגשת ראיות התביעה, דרושות לצורך הליך משפטי בישראל, וכי נוכח משבר נגיף הקורונה העולמי וההגבלות השונות שהוטלו ומוטלות מעת לעת בעטיו, לא ניתן להביא את נציגי הבנקים השוויצרים למתן עדות בישראל, ומשכך קיים טעם ממשי לקבוע כי עדויותיהם תישמענה באמצעות היועדות חזותית.
ב"כ המשיבים מוסיפים וטוענים כי בכל מקרה, נוכח הצהרת המאשימה לפיה גם אם ייעתר ביהמ"ש לבקשה לשמיעת העדויות בדרך של היועדות חזותית, הרי ששמורה לעדים השוויצרים זכות הסרוב – מדובר בבקשה תיאורטית ומוקדמת מדי של המדינה, שמן הדין שטרם הכרעה בה יוקדם לה בירור עובדתי מול העדים ותבחן נכונותם להעיד באיזה מן הדרכים המבוקשות.
לא יכול להיות חולק כי מצויים אנו בעיצומו של משבר בריאות עולמי, שלמרבה הצער הולך ומחריף, שלו השלכות רחבות הקף, הנוגעות, בין היתר, לאפשרויות הטיסה, לצורך בבידוד בעת ההגעה ארצה ובחזרה לארץ המוצא, להגבלות התנועה בארץ, למיגבלות המוטלות מעת לעת על קיומם של דיונים בביהמ"ש ולסיכונים הבריאותיים הממשיים הכרוכים במעבר בין מדינה למדינה.
...
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, כפי שפורטו באריכות בבקשות ובתגובות שהוגשו מטעמם, באתי לכלל מסקנה כי טרם מתן החלטה בבקשה גופה, יש מקום לקבל, במקרה דנן, את עמדתם של הבנקאים השוויצרים, הכל כמפורט להלן:
אכן דרך המלך לגביית עדות היא באולם ביהמ"ש בישראל, פנים מול פנים ועל כך אין חולק.
ככלל מקובלת עליי עמדת המאשימה לפיה בשל מצב החירום העולמי שנוצר, בעקבות התפשטות נגיף הקורונה וההגבלות והאיסורים שהוטלו ומוטלים בעטיו, קיים בסיס מוצדק להנחה לפיה לא ניתן להביא את נציגי הבנקים השוויצרים לביהמ"ש בישראל.
סוף דבר, משנתתי דעתי לכל השיקולים הצריכים לעניין, אני קובעת כדלקמן:
עדויות נציגי הבנקים השוויצרים דרושות לצורך ההליך המשפטי המתנהל בפניי בישראל.
