תביעה בגין בניית צימר ללא אישור

שהוי וחוסר נקיון כפיים – הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מחמת שהוי, שכן יחידות הקיט והבריכה ניבנו בהסכמתה החתומה של אמו של התובע, שהייתה הבעלים של החלקה.

צידוק בבניית הקיר – התובע עצמו בנה בנייה נרחבת שלא בהיתר, בסמוך מאוד עד לגבול מגרשם של הנתבעים ואף מעבר לו. הקיר האמור בתביעה בא לחסום את היזק הראייה הנוצר מבנייה זו. הקיר ניבנה בהיתר, ואם יורה בית־המשפט להרסו יש להתנות הוראה זו בהריסת הבנייה הבלתי־חוקית של התובע ובאטימת הפתחים שפתח.

התובע צירף לסיכומיו את החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובנייה מיום 19/07/17, שלפיה "יש להתנות את מתן ההיתר בכך שהפעילות של הצימרים לא תהווה מיטרד ולא תחרוג משעות הפעילות המותרות בחוק וכן לא יתקיימו אירועים ופעילות מרעישה", וטען כי יש לעגן החלטה זו עגון נוסף בצו מניעה מאת בית־המשפט.

...

שיהוי וחוסר נקיון כפיים – הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, שכן יחידות הקיט והבריכה נבנו בהסכמתה החתומה של אמו של התובע, שהייתה הבעלים של החלקה.

בסופו של דבר התאכסנו במקום הזוג ביחידה אחת וכן ביחידה השנייה 6 אנשים.

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל כך שהתובע לא הגיש חוות־דעת מומחה לעניין ההפרעה וכמות הרעש, ואין עדויות אובייקטיביות לרעש חריג, ומנגד עמדה חוות־דעתו של מהנדס האקוסטיקה מטעם הנתבעים.

התביעה למתן צו להריסת הקיר נדחית בהעדר עילה, באשר העילה של הפרת חובה חקוקה הוגדרה מחוץ לפלוגתאות שבמחלוקת.

ענייננו בשתי תביעות, הראשונה - תביעה כספית ע"ס 300,000 ₪ בגין הפסדי הכנסות מאי בניית והפעלת צימרים, והשנייה - למתן צו עשה לפיו יורה בית המשפט לנתבעת לסיים את כל ההליכים הנדרשים מול מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") על מנת שהתובעים יוכלו לרשום את מיגרש מס' 104 (להלן: "המיגרש") במלואו על שמם במנהל, וכן לבצע, באופן מיידי, תוכנית איחוד וחלוקה, או כל פעולה אחרת על מנת שיתוקן קו הגבול המזרחי של המיגרש.

בטרם המעבר, הם נפגשו עם מזכיר הנתבעת, מר חיים עמיר (להלן: "חיים") שאמר להם כי הנתבעת פעלה לאישור תב"ע חדשה וכי על פיה גדל שטח המיגרש בכ- 800 מ"ר, כי עליהם לשלם לנתבעת סך של 40,000 ₪ עבור רכישת השטח הנוסף, וכן כי באפשרותם לבנות 2 צימרים בשטח הנוסף (להלן: "הצימרים").

לטענתם, המנהל לא אישר את צירוף השטח הנוסף למגרש וטען כי לא ניתן לבנות בו, וכי על הנתבעת לפנות אליו בבקשה מיוחדת לאשר את צירוף השטח הנוסף.

...

כאן המקום לציין כי העד מטעם הנתבעת, השכן מר עדי שווצברג הכחיש בעדותו לפניי כי הגיע להסכמות עם התובעים בעניין קו הגבול באופן שונה מהתב"ע, וטען כי כל הזמן התובעים רצו יותר והציבו תנאים שלא ניתן היה לעמוד בהם, ובסופו של דבר לא הושגה הסכמה, עובדה היא שתיק זה נוהל עד תום.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי כשלו התובעים להוכיח כי קו הגבול המזרחי של מגרשם אמור בכלל לעבור בקו ישר מעמוד הטלפון (או החשמל) דרך מרכז המקלט כפי שהם טוענים היום, וכשלו מלהוכיח כל חובה מצד הנתבעת לפעול לתיקון התב"ע לצורך שינוי קו הגבול הזה כנטען, כך שאין מקום להיעתר לתביעתם להורות לנתבעת לפעול כאמור.

לסיכום, אני דוחה את שתי התביעות, ומחייבת את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

במהלך ניהול המשא ומתן וטרם החתימה על הסכם המכר, הובא לידיעת התובעים על ידי הנתבעים כי שני מבנים יבילים מעץ הצמודים לדירה (צימר ומחסן) וכן חדר בתוך הדירה בשטח של 14 מ"ר, בנויים ללא היתר בניה.

פסיקתו של בית משפט זה קבעה פרמטרים נוספים, מלבד חלוף הזמן, השלובים זה בזה אותם נידרש להוכיח לשם קבלת טענת שהוי: יצירת מצג בדבר ויתור על זכויות התביעה ושינוי לרעה במצבו של הנתבע עקב השהוי בהגשת התביעה (עניין תלמוד תורה, בעמ' 446; ע"א 5574/09 קזל נ' קרן קיימת לישראל, [פורסם בנבו] בפיסקה 23 (16.11.2011); עניין קורן, בפיסקה 50 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז).

...

בנוסף, הנתבעים לא הוכיחו כי מצבם השתנה לרעה בעקבות השיהוי ומהו הנזק הראייתי שנגרם להם עקב כך. במצב דברים זה הנני דוחה את טענת השיהוי שהועלתה על ידם.

סוף דבר המסקנה מכל האמור לעיל היא שהנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 406,768 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים, אגרת משפט בשערוך ליום התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בכתב האישום לא פורט שטח הבריכה שנבנתה ללא היתר אולם מהראיות והתצלומים שהובאו כחלק ממוצג ת/15 למוצגי התביעה, ניכר שמדובר בבניה בהקף מוגבל ומצומצם לעין שיעור מבנייה של מספר יחידות אירוח אליהם מתייחסת הפסיקה שנסקרה.

ובגין בניית 4 צימרים ללא היתר (אשר נקבע שיש להן "אופק תיכנוני") מיתחם קנס 70,000 ₪ עד 130,000 ₪.

...

הערך החברתי שנפגע אין חולק על הצורך להחמיר בעבירות על דיני התכנון והבנייה ובאשר לערך החברתי המוגן הנפגע מביצוע עבירות בנייה, אפנה לדבריו הברורים של השופט (כתוארו אז) מ. חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אונו פ"ד(3) 49,59: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנכון של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות , הפוגעות בהשלטת החוק, מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק...". עוד נקבע [רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006)] (להלן: "פרשת מריסאת") כי: "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...". הנאשמים הורשעו בעבירה של בניית בריכה ללא היתר כדין, שהינה חלק ממתחם המשמש לשמחות ואירועים, שנבנה על ידי הנאשמים במקרקעין בייעוד לחקלאות.

דין הבקשה לביטול ההרשעה ע"פ ס' 192א לחוק, להידחות.

על כן, הבקשה לביטול הרשעתם של הנאשמים –נדחית.

בהתחשב בכל המפורט לעיל, ועל מנת ליתן את המשקל הראוי, בין היתר, לאינטרס הציבורי המובהק שבאי עידוד עבריינות כאמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים : על הנאשם 1 קנס בסך 15,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

מעבר לבניה הבלתי חוקית, הנתבעים מנהלים עסק צימרים בתוך משקם ללא היתר כדין וללא רישיון עסק.

עוד טוען התובע כי בעקבות הבניה הבלתי חוקית בנחלתו, הוא לא יכול לקבל היתר בניה לבנות את בית חלומותיו.

" יודגש כי מכתב זה היה בשנת 2020 לאחר שכבר הוגשה התביעה דנן. גם התצהיר עליו חתם הנתבע מיום 6.3.2016 צורף למוצגי התובע וכך ציין הנתבע: "אני מתחייב לפנות את הקרוונים מתוך החלקה בשטח ביעוד חקלאי טרם מתן אישור התוכנית תוך שנה מהיום" אותם קרוונים ומכולות פולשים לחלקת התובע וזאת ניתן לראות גם ובנוסף ממוצג שהנתבעים עצמם הגישו לתיק המוצגים מטעמים(מיסמך ו' לתיק מוצגים מטעם הנתבעים).

...

אני דוחה את טענת הנתבעים כי לא הוגשה חוות דעת מטעם התובע.

לסיכום אני מורה לנתבעים לפנות ולסלק את ידם ממקרקעין הידועים כנחלה מס' 46 המסומנת כמגרש מס' 60 בתב"ע, והידועה כחלק מחלקות 59,60,61 בגוש 20770 במושב ברק ולהשיבם לידי התובע כאשר הם נקיים ופנויים מכל בנוי, אדם וחפץ.

בכלל זה אני מורה לנתבעים להסיר כל סככה , קרוואן , ולהרוס כל שער ומבנה וגדר אשר מופיעים בת/2 מיום 4.3.21וחורגים לחלקת התובע בהתאם לקו הגבול אשר בת/- 2 מיום 4.3.21 .