תביעה בגין ביצוע פניית פרסה שלא בבטחה

בנג'ו בדק שהנתיב הנגדי פנוי לעקיפה, אותת ויצא לעקיפה, אך באמצע העקיפה, כשהחלק הקידמי של רכבו כבר עבר את החלק הקידמי של הטנדר, באופן מפתיע החליט נהג הטנדר לפנות שמאלה או לבצע פניית פרסה, מבלי לוודא שאין רכב מצוי משמאלו, וברשלנותו וחוסר זהירותו גרם לתאונה.

כך, חובה על הרכב העוקף לוודא שהדרך פנויה במרחק מספיק המאפשר לו ביצוע העקיפה והמשך הנסיעה בביטחה, ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא (תקנה 47 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961).

המדובר בנזק קונקריטי הניתן להוכחה בצורה מדויקת ומלאה, ועל כן ככל שרצה בנג'ו להוכיח את הפסד תשלום הפרמיה, הפסד הנחת העידר תביעות ושכירת רכב חלופי, היה עליו להראות את הנתונים הכספיים הקונקרטיים, נתמכים באסמכתאות המתאימות, דוגמאת ערך הפרמיה השנתית ותקופת ההפסד וכן התייקרות בפועל של פרמיית ביטוח רכבו, ולבסס גם קשר סיבתי מתאים, דוגמאת הכרח בשכירות רכב בשל הארוע וחרף העובדה כי שרידי הרכב נותרו בבעלותו והרכב שוקם על ידו.

...

על כן, דין תביעת פדלון להידחות.

כפועל יוצא, דין תביעת בנג'ו להידחות מחמת העדר הוכחת נזק.

לאור האמור לעיל, התביעות שבכותרת נדחות.

בית משפט לתביעות קטנות באשקלון ת"ק 68415-03-18 ברבי ואח' נ' פלובנף ואח' תיק חצוני: בפני כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה התובעים: 1. סטיב ברבי 2. יוסף לב הנתבעות: 1. אולגה פלובנף 2. ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ובעניין התביעה שכנגד: התובעת שכנגד: ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ הנתבעים שכנגד: 1. יוסף לב 2. כלל חברה לביטוח בע"מ פסק-דין

אף לפי גרסה זו של לב חובת הזהירות הבסיסית מוטלת עליו, ור' הוראות תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961: "לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא." אולם, אין חולק כי סמוך לפני מקום התאונה הנטען ע"י לב ישנן שתי אפשרויות להכנס ימינה אל חניית החוף ושם לבצע פניית פרסה בביטחה, ואף אין חולק כי בהמשך הדרך ישנה כיכר, שאף בה ניתן לחזור אל הדרך הנגדית בביטחה (ר' נ/1 ו- נ/2).

...

מכל מקום כאמור, ממילא לא שוכנעתי כי התאונה התרחשה במיקום זה, כי אם במיקום הנטען ע"י אולגה, אשר מתיישב כאמור עם כלל הראיות והנסיבות ועם הגיונם של דברים, וכן עם עדותה שהותירה בי רושם מהימן.

לפיכך, התביעה העיקרית נדחית.

מאחר שההלכה המנחה הקיימת גורסת כי תאגיד רשאי להגיש תביעה שכנגד, התביעה שכנגד מתקבלת, ולפיכך, בתביעה שכנגד ישלמו הנתבעים שכנגד לתובעת שכנגד סך של 9,515 ₪, בצירוף הוצאות המשפט בסך 500 ₪.

לפיכך, בנוסף לאמור לעיל ישלמו הנתבעים שכנגד לתובעת שכנגד הוצאות הדיון מיום 19.11.18 בסך 400 ₪, וכן ישלמו הוצאות התייצבות העדה מטעמה, אולגה פלובנף, לשני הדיונים בסך של 300 ₪ לכל דיון.

בכתב ההגנה (סעיף 2) ניתנה גרסת הנתבעת [ההדגשה במקור]: "ב. עם הגעת רכב התובעת בסמוך לצומת שבמקום וכאשר רכב התובעת נמצא בצדו הימיני של הכביש של הכביש ובעוד רכב הנתבעת היה משמאלו והמשיך ישר בכיוון נסיעתו, החל לפתע הנהג ברכב התובעת לבצע פניית פרסה שמאלה וזאת מצדו הימיני של הכביש ומבלי לאותת על כוותו זו ומבלי לוודא כי אין רכבים משמאלו.

מצאתי לציין בשלב זה, כי חרף העובדה שמדובר בתביעה בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בסדר דין מהיר (ואולי במיוחד בשל כך - מאחר וכתבי הטענות נתמכים בתצהיר), על המייצגים לנסח את כתבי הטענות באופן זהיר ובתשומת לב ראויה (ר' לעניין זה ע"א 2161/11, דוד דרור נ' יוסף פרץ [05.02.2013], שם הבהיר בית המשפט העליון כי יש לנסח כתב טענות בהתאם לעקרונות וערכים של הגינות דיונית, שקיפות ויעילות).

תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." במקרה דנן, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שהנהג לא הבחין באופנוע טרם החל במעבר השנתי בפעם השנייה, ולא השלים את מעבר הנתיב בביטחה, אלא גרם לסיכון משמעותי שהיתממש, אשר כתוצאה ממנו נפגע הנתבע בגופו.

...

אחריותו הנהג אני מקבלת את טענת הנתבע כי הנהג עצר את הרכב (או למצער, האט באופן ממשי שנראה כעצירה, למי שנסע אחריו) בסמוך לצומת, ולאחר מכן סטה ימינה.

אינני מקבלת את טענת הנתבע כי הנהג נסע לאחור: אמנם, הדבר נטען על ידי הנתבע הן בטופס ההודעה, והן בהודעה שמסר למשטרה.

המסקנה כי הנתבע המשיך בנסיעה, במהירות ממשית (ולא כטענתו, באיטיות תוך עצירה ובלימה) ותוך עקיפת הרכב מימין (בניגוד להוראות תקנה 47 לתקנות התעבורה), עולה גם מאלה: ראשית, אופי הנזק ברכב התובעת: מדובר במעיכה ממשיך בכנף הקדמית ימנית של הרכב, המתיישבת עם תנועה ממשית של האופנוע.

שלישית, טענת הנהג בשיחה כי הנתבע ביקש לעקוף מימין, יחד עם החשש הממשי העולה מדברי הנתבע כי באם תיערך חקירה ובדיקה של האירוע, ייתכן ויימצא אשם (שיחה 1 דקה 08:00 ודקה 08:42), מתיישבת עם מסקנה זו. חלוקת האחריות כאמור לעיל, לנוכח מידת האשמה של הנהגים המעורבים אני סבורה שיש לחלק את האחריות בין הצדדים באופן שווה, ועל כן, אני מטילה על הנתבע 50% מהאחריות לתאונה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

בכתב התביעה נטען, כי ביום 29.8.19 בשעות הצהריים ברח' עולי הגרדום בקרית שמונה, רכב התובעת נסע ישר, רכב הנתבעים מ.ר 8432181 (להלן: "רכב הנתבעים"), חנה בחניה בצד ימין של הדרך, לפתע פיתאום רכב הנתבעים ביצע פרסה ו/או יציאה מחניה ופגע ברכב התובעת בדופן ימין של הרכב, וכתוצאה מחבטה זו הרכב של התובעת סטה לכיון המדרכה השמאלית ונגרם לו נזק הן בדופן ימין והן בדופן שמאל קדמי.

עוד נטען, כי הנתבעת 1 המשיכה בנסיעתה עוד מספר מטרים, החלה לבצע את פניית הפרסה בביטחה, לא ניתן היה לבצע את הפניה במלואה ועל כן עצרה את רכבה, הביטה במראות על מנת לבחון אם קיימת מניעה לנסוע לאחור להשלמת פניית הפרסה, מאחר ולא היו כלי רכב ברחוב שמנעו את השלמת ביצוע פניית הפרסה, הנתבעת 1 סיימה את נסיעתה לאחור, עצרה את רכבה ובטרם שילובה להילוך קדמי, חשה חבטה עזה בחלק קדמי שמאלי של רכבה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית ולהלן אנמק: נהג רכב התובעת מר יוסי ביטון, העיד כי רכב הנתבעים היה בחניה, בדומה לרכב הלבן שנראה בתמונה שהוצגה וסומנה נ/1, הוא הגיע מהכיוון שסומן בחץ באותה תמונה, הוא נסע בנתיב שלו ובזמן שהוא נוסע הנתבעת 1 הסתובבה ונתנה לו מכה מצד ימין מקדימה והעיפה אותו לצד שמאל, וכך הרכב שלו נפגע גם מצד שמאל קדימה.

לאחר ששמעתי את טענות צדדים ושמעתי את הנהגים אשר הדגימו בפני באמצעות מכוניות צעצוע באופן מפורט את אופן התרחשות התאונה, ולאחר התרשמותי מעדותם, ממיקום הרכבים, ממוקדי הנזקים ברכבים המעורבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים באופן שהנתבעת 1 נושאת ב- 80% מהאחריות לתאונה ונהג רכב התובעת נושא ב- 20%.

כמו כן, הנתבעות ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעות, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנאשם נהג ברשלנות בכך שביצע פנית פרסה שמאלה שלא בביטחה ומבלי לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים כדי לא להפריע או לסכן עוברי דרך, חסם את דרך נסיעת הרכב הנפגע וגרם להיתנגשות (להלן: "התאונה").

לכן, מימצאי דו"ח הבוחן אינם יכולים להיות מבוססים דיו ולא יכולה לטעמי המאשימה להישען אך ורק על אלו על מנת לקבוע את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ת"ד (תעבורה מרכז) 1891-08 מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת תעבורה נ' אלי מנור ,ת"ד (תעבורה חד') 11164-08-11 מדינת ישראל נ' שלומי חזוט (פורסם בנבו, 23.12.2013,ת"ד (תעבורה מרכז) 7670-09-14 מדינת ישראל נ' מרינה בקלייניק (פורסם בנבו, 01.12.2015)).

...

העדים שהעידו בפניי: מטעם התביעה: · הגב' שיר כהן – שוטרת בתחנת כרמיאל (להלן: "שיר") · רס"ב אייל דגש – בוחן תנועה באת"ן גליל (להלן: "הבוחן") מטעם ההגנה: · הנאשם בעצמו ראיות התביעה: · ת/1 – דו"ח פעולה של שיר · ת/2 – דו"ח נזקים · ת/3 – סקיצת בוחן · ת/4 – דו"ח בוחן · ת/5 – תרשים בוחן · ת/6 – לוח תצלומים · ת/7 – תצ"א של תוואי הדרך · ת/8 – הודעת הנאשם במשטרה דיון והכרעה: החלטתי כאמור לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירות המיוחסות לו, וזאת מן הטעמים הבאים: מסקנות הבוחן: אמנם, ממצאי ומסקנות הבוחן גובשו ביום התאונה לאחר הגעת הבוחן לשטח, ולפיהן: · לנאשם היה שדה ראיה מכיוון הגעתו עד התאונה 200 מטר ובהמשך 60 מטר.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הריני לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.