תביעה בגין ביטול צ'קים מפנקס שנגנב

המערער פנה לבנק שלו והודיע על ביטול השיקים, התלונן על הגניבה במישטרה וכן פירסם מודעה בעיתונות בדבר ביטול השיקים עקב גניבת הפנקס.

כב' השופט ניר זיתוני, שדן בתיק הוסיף הערה כי רוסו ולוין הסכימו לדחיית התביעה בשל חשש כי אם יהיה דיון, ייקבעו קביעות שיזיקו ללוין בתביעת לשון הרע, שהוגשה בנתיים על ידו.

לא לחינם קבע בית המשפט שם כי "יש ממש בטענת הנתבע, שלא נסתרה, לפיה אם התביעה הייתה נדחית, לאחר הליך משפטי מלא, היה בכך כדי להשליך על תביעת לשון הרע שהגיש ב"כ התובע נגד הנתבע ועודנה תלויה ועומדת". הוא הודיע למישטרה שנתיים לפני כן על גניבת פנקס השיקים ואף פעל מידית לפירסום בעיתון.

...

לא לחינם קבע בית המשפט שם כי "יש ממש בטענת הנתבע, שלא נסתרה, לפיה אם התביעה הייתה נדחית, לאחר הליך משפטי מלא, היה בכך כדי להשליך על תביעת לשון הרע שהגיש ב"כ התובע נגד הנתבע ועודנה תלויה ועומדת". הוא הודיע למשטרה שנתיים לפני כן על גניבת פנקס השיקים ואף פעל מידית לפרסום בעתון.

בנסיבות אלו אני סבורה כי קביעתו של בית משפט קמא שאבירם לא הוכיח כי השיק גנוב, איננה עולה מהראיות ואיננה לכן מתקבלת על הדעת, ואני קובעת כי אבירם הוכיח במידה הנחוצה במשפט אזרחי, כי השיק היה גנוב, וחתימתו עליו זוייפה.

נוכל אפוא לקבוע כי משלוח מכתב התשובה למשטרה – המצטרף כאמור לתלונה שהוגשה כחודש מוקדם יותר – נעשה בתום לב, גם לפי המבחן האובייקטיבי: אין מדובר ב"חזרה עיקשת וחסרת בסיס על תלונה שהוכחה כבר כמוטעית"; המערער לא הפריז "בדיווחו למשטרה הפרזה רבה בתיאור חשדותיו עד כדי שלילת תום-לבו"; וכמו כן, המדובר הוא ב"חשד סביר" בהתאם לנסיבות בהן מתעלמים המשיבים מגניבת הפנקס, וחשדם איננו מתעורר לאור תפקידו של צד ג' בהמצאת השיק למשיב 2 ומהעובדה שהשיק נעדר חתימת הסבה.

אני סבורה כי אבירם כן הוציא לשון הרע כנגד לוין בפנייתו ללשכת עורכי הדין.

ודוק; השיקים חזרו מחמת העידר כסוי ולא מחמת ביטול ואף לא מחמת חתימה לא תקינה.

ברם, מדיון ההוכחות עלה כי בן הזוג "עשה כאוות נפשו" בחשבונה בסכומים לא מבוטלים ובאופן עיקבי ובמשך שנים כשהיא ידעה את מצבו המשפטי בשל היותו בהליך פשיטת רגל מחד, וכי ממשיך לעסוק בעיסוקו בתחום הבניין מאידך, ואף הכניס כספים לחשבונה "כתמורה" מעיסוקיו באופן שנהנתה מפירות עמלו אולם עת מדובר בתשלומים למימון העיסוק כדי לזכות בפירות עמל, היא טוענת שהיא לא נוהגת לבדוק את החשבון וכי בן זוגה גנב ממנה פנקס שיקים, עת לא הוכיחה כי נגנב פנקס שיקים ואף הסתבר כי פעל מפנקס שיקים נוסף של בנק אחר והשיקים מתוכו ניפרעו.

משניתנה הרשאה כללית שיצרה מצג כללי משחלק מהשיקים כן ניפרעו וגם ניתנו באותו אופן עם אותה חתימה "מזויפת" ולא ניתנה כל הוראת ביטול מצדה - הדבר מחזק את המסקנה כי התובעת קיבלה את השטר בתו"ל (ביחס לכשירות של השיק) מבלי ידיעה בדבר אזשהו פגם לכאורה אודות בעיה כלשהיא בכשירותו בשים לב לכך שהשיק מושא התובענה משויך לאישתו של אדם עמו היא מבצעת מספר עיסקאות בשנה ובמשך שנים, עת מבחינת האמת המשפטית, הרי שבידה הראיה הטובה ביותר להוכחת תביעתה משהשיק מצא דרכו אליה באמצעות בעלה של הנתבעת ולא באופן חד פעמי שעלול היה אולי להעלות תהייה.

...

התביעה מתקבלת במלוא סכומה.

הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 64771 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת הבקשה לביצוע שטר ועד יום פסק-הדין.

משהופקדו בתיק 18000 ₪, הרי שסכום זה יועבר לתובעת באמצעות בא כוחה באופן שהנתבעת תשלם את ההפרש בסך של 57616 ₪.

חרף זאת, הוא לא פעל להגשתם לבית המשפט כמתחייב על פי תקנה 197(א) לתקנות הקודמות, על אף שבחקירת התובע במסגרת הדיון מיום 01/03/2020 בבקשה לביטול עיקול זמני, הוא נישאל על המקור, וגם אז לא היה ברשות באי כוחו העותק המקורי (עמ' 5 לפרוטוקול, שור' 21-19), ולא כל שכן כאשר במכתבו של ב"כ הנתבע הקודם, עו"ד האשם דלאשה, מיום 06/09/2020 (צורף לבקשה מיום 01/03/2021) התבקש התובע לגלות "מקור השיקים שצוינו בכתב התביעה" (סעיף 2(ו) למכתב).

טענת התובע כי לאחר שהוא הפקיד בחשבונו שיקים שנמשכו על ידי הנתבע ונוכח לדעת ששיקים בסכומים קטנים חזרו, אזי לא הפקיד את שני השיקים הגדולים (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 07/06/2022, שור' 6-5, שור' 14-11), לא הוכחה על ידו ולא הובאו על כך ראיות כלשהן, ואילו טענתו כי השיקים חזרו מהסיבה שלא היה כסוי מספיק (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 01/03/2020, שור' 19) הופרכה על ידי פלטי השיקים הממוחשבים שצורפו לתגובת התובע מיום 15/03/2021, שמהם עלה כי אלה שהוצגו סורבו בגלל שניתנה עליהם הוראת ביטול, למעט אחד.

הנתבע לא ידע להשיב מכמה פנקסים נגנבו השיקים מושא התביעה על אף שנשאל על כך מספר פעמים והוא היתחמק ממתן תשובה (עמ' 24, שור' 35-33; עמ' 25, שור' 18-1).

...

בנוסף, אף אם היינו בוחנים את התביעה כתביעה שטרית רגילה, גם אז דין התביעה להידחות באשר התובע אינו זכאי לדרוש פירעון השיקים משלא הוכח כי הוא בגדר "אוחז" בשיקים, ולגבי השיקים עם השרטוט "למוטב בלבד" משלא יכול להיות אוחז בהם בשל המגבלה על עבירותם.

אשר על כן, ומחמת כל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 62,000 ₪ (כולל מע"מ), שהינו סכום שכר הטרחה המינימאלי (לאור סכום התביעה) הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, כפי הקבוע בתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי.

אולם, על אף האמור, בחקירתה הבהירה המבקשת כי מדובר בפנקס שיקים שלם שנגנב לה ואף הבהירה את נסיבות הגניבה (פריצה לרכבה וגניבה בנוסף לפנקס השיקים גם מזומן ותעודת זהות), בציינה כי אינה יודעת מה כתוב בפירוט השיקים בתלונה אך היא ביטלה פנקס שלם נוכח הגניבה.

הנציג יהיה פטור מהתייצבות ככל שתוגש לבית המשפט לא יאוחר מ – 7 ימים לפני קדם משפט התחייבות בכתב, כי נציגיהם הבקיאים בפרטי התובענה ומוסמכים להחליט בעיניינה יהיו זמינים בטלפון בשעת הישיבה המקדמית.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולאחר ששמעתי את חקירת המבקשת לפני וכן את סיכומי הצדדים, והגם שיש טעם בעמדת המשיבה כי גרסת המבקשת ולו בחלקה קורסת לנוכח החומר הקיים, מצאתי כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין ועל מתן רשות להתגונן למבקשת, וזאת תוך ביצוע איזון, ע"י הותרת הסך של 2,000 ₪ שהפקידה המבקשת בקופת בית המשפט, כעירבון כספי.

עם זאת, בשים לב לנימוקי פסק הדין, ומשנראה כי נותרו עניינים שלא פורטו בשלב זה די הצורך ע"י המבקשת, אני מורה כי הסכום שהפקידה המבקשת בקופת בית המשפט בסך 2,000 ₪, יוותר מופקד כערובה כנגד מתן הרשות להגן.

בהתאם לתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") תידון התובענה במסלול של דיון מהיר ולפיכך אני מורה כדלקמן: התובענה נקבעת לישיבת קדם משפט לפני ביום 7.2.24 בשעה 12:30.

בהתאם לסמכותי לפי סעיף20 (ו) לתקנות אני מורה לתובעת להגיש בתוך 30 יום כתב טענות משלים לבקשה לביצוע שטר המפרט את נסיבות התביעה השטרית באופן הנדרש בהתאם לסעיפים 11(1) ו- 11(3) לתקנות.

הנתבעת צודקת שאם אכן מדובר בשיקים שנגנבו על ידי פאדי, אין לחייבה בגינם (ראו למשל, ע"א 9/71 גרשון דוד נ' בנק לייצוא בע"מ, פ"ד כו(1) 169, 171) וכן ראו ע"א (מחוזי תל אביב) 9321-11-10 חברת בית אלמקדס לחלפנות נ' נתיבי תבואות בע"מ (נבו 16.11.2011): "במקרה של גניבת מיסמך לא שלם שהוצא, אין מסירה של המסמך ואין "שטר", ואם תוכח הגניבה תדחה התביעה אף אם הוגשה ע"י אוחז כשורה, וזאת כיוון שבמקרה של מיסמך כזה שמעולם לא נימסר אלא נגנב, אין בכלל "שטר" ומסמך סחיר, ולכן אין גם "אוחז כשורה" היכול להפרע על ידי מיסמך זה שהגיע אליו".

שנית, הנתבעת טענה שכל השיקים בפנקס "אבדו" ולא נימסרו על ידי הנתבעת לצדדים שלישיים (למשל, עודד טען שכל השיקים בפנקס שמספריהם צויינו בהודעה לביטול שנשלחה לבנק (נ/1) "אבדו" וכי "ממש לא" לא מדובר בשיקים שניתנו על ידי הנתבעת (עמ' 3 שורות 33-37 לפרוטוקול הדיון מיום 18.12.23); עודד טען שהשיק הראשון (על סך של 72,000 ₪) הוא השיק הראשון שהגיע לבנק מהפנקס שנעלם (עמ' 4 שורות 22-23 לפרוטוקול הדיון מיום 18.12.23); קופרמן נישאל אם מתוך הפנקס שנגנב היו שיקים נוספים שניסו להפקיד אותם והשיב שלא (עמ' 13 שורות 25-34 פרוטוקול הדיון מיום 13.7.23).

...

לסיכום, התובעת אוחזת כשורה בשיק השני ויש לחייב את הנתבעת בגין שיק זה. התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: ביחס לשיק הראשון - שיק מספר 432600 על סך של 72,000 ₪ שמועד פירעונו 5.11.19 – התביעה נדחית.

ביחס לשיק השני - שיק מספר 432591 על סך של 55,800 ₪ שמועד פירעונו 30.11.19 – התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של כולל של 13,000 ₪.