תביעה בגין אספקת מייבש תקול

במסגרת הדיון, במסגרתו הישתתף נציג הנתבעת 1 מנהל הסניף אבי סוויסה ,במטרה לקדם את בירור התביעה, בית המשפט הציע להם כי בשלב ראשון נציג הנתבעת 1 יתאם לתובעת ביקור של טכנאי מוסמך מטעם כל אחד מהיבואנים של המייבש והתנור, שיבדוק את תנור האפייה ומייבש הכביסה המצויים בבית התובעת.

לגבי מייבש הכביסה: הבהירה התובעת כי הגיע טכנאי כדי לתקן את המייבש והדגישה שהמייבש המצוי בביתה הנו מייבש שני שכן המייבש הראשון שסופק לה היה תקול.

...

יחד עם זאת, אני מקבל את טענתו של טכנאי אומגה, כי התנור היה מלוכלך בשומן, שנזל אליו מן הכיריים.

סוף דבר אני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היא זכאית לסעדים מושא התביעה דנן, לא לביטול העסקה ולא לקבלת מוצרים חדשים, במקום אלו המצויים ברשותה.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

  לטענת התובעים, במועד מסירת החזקה בבית נתגלו לראשונה תקלות ונזקים כגון רטיבות, קילופי משקופים, כתמי לחות ועובש  שלא יכלו לזהות קודם לכן, כאשר נטען כי הנתבעת טשטשה את הנזקים במכוון באמצעות פרישת שטיחים, והנחת ריהוט רב במוקדים התקולים.

  לעומת זאת כנגד הנתבעת קיימת עילת תביעה בשל פגם נסתר בממכר, אשר אין חולק כי היה קיים לפני מועד המכירה.

לא הוכח במידה מספקת, כי פיתרון הייבוש שהוצע על ידי חברת הביטוח אינו ישים במקרים בהם הרטיבות מגיעה ל-15%, ולא הוכחו סימני נזקים עקיפים כמו עובשים במצע החול או נזקים צמיתים לריצוף.

  הוצאות המשפט של התובעים: חוות דעת השמאי ברוכים – 2,925 ש"ח, שכר עדותו שנפסק 1,500 ש"ח. שכר שנפסק לשמאי גינדי 1,500 ש"ח; לעו"ד אליצור 1,500 ש"ח.   סיכום: לאור מסקנותי בפרקים א' וב' לעיל, ובהיתחשב במסמכים שהוצגו לעניין העלויות, אני קובעת כי הפצוי המגיע לתובעים לצורך תיקון ניזקי הרטיבות הסמויה הוא כלהלן:   סך של 15,000 ש"ח עבור עבודות הייבוש, הליטוש ואיטום ארון המטבח.

...

  משלא הוכחה הטעיה ביודעין על ידי מי מהנתבעים, לא קיימת עילת תביעה נגד הנתבע, שאינו בעל הנכס או צד להסכם, והתביעה נגדו נדחית.

לא שוכנעתי מהטענות על "ריחות עובש ורטיבות" אשר אילו היו היו מורגשים על ידי התובעים בביקוריהם עוד בטרם רכישת הבית.

  הוצאות המשפט של התובעים: חוות דעת השמאי ברוכים – 2,925 ש"ח, שכר עדותו שנפסק 1,500 ש"ח. שכר שנפסק לשמאי גינדי 1,500 ש"ח; לעו"ד אליצור 1,500 ש"ח.   סיכום: לאור מסקנותי בפרקים א' וב' לעיל, ובהתחשב במסמכים שהוצגו לעניין העלויות, אני קובעת כי הפיצוי המגיע לתובעים לצורך תיקון נזקי הרטיבות הסמויה הוא כלהלן:   סך של 15,000 ש"ח עבור עבודות הייבוש, הליטוש ואיטום ארון המטבח.

למרות זאת, בתמורה לתשלום נוסף, הוא פתח את המייבש וחיבר אותו, וכן סיפק תעודת אחריות מאת הנתבעת.

לאחר כשלושה חודשים וחצי נאלצה התובעת לרכוש מייבש חדש ביום 24.5.18, ועל כן היא תובעת את החזר התשלום בגין המייבש והוצאות שונות.

הא ותו לא. תעוד הפניות הרבות של התובעת מלמד כי ככל הנראה מדובר היה במכשיר תקול ולא תקין (מייבש מצפצף, נורות נדלקות, מונה הזמן מאפס את עצמו, הכביסה לא יבשה מספיק).

...

על כן דין התביעה להדחות.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעת בתוך 30 יום סך 2,520 ₪ בצירוף הפרשי הצמה וריבית מיום הגשת התביעה ( 26.7.18) ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט בסך 65 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

לפי הנטען בתצהיר הנתבעת, התובעת סיפקה לאתר 2 מערבלים עם בטון יבש המכונה 'שרוף' – הוא הבטון נשוא תעודות משלוח מספר 24244 ו-24248 – בכמות של 14 מ"ק ובעלות של 236 ש"ח לכל מ"ק, קרי בסך של 3,304 ש"ח – הוא הסכום שיש להפחית לדידה מסכום התביעה.

כך למשל, ביום 27.8.2003 ארעה תקלה עם 3 מערבלי בטון שהגיעו לאתר העבודה כשבכל מערבל 8 מ"ק בטון ואולם משהתברר כי הבטון פגום הוא הושלך ולא סופק לחברה, וחשבונה של זו האחרונה לא חויב בגינם, כמפורט בחשבונית מס' 83415 בהן ניתן לראות כי החשבון זוכה בגין 24 מ"ק בטון נשוא תעודות משלוח מספר 24236, 24238, ו-24239.

טענה זו אין בידי לקבל, כיוון שחשבונית מספר 83496 המתייחסת לתעודת משלוח מספר 45396 בגין אספקת כמות הברזל שבמחלוקת, מופיעה בכרטסת הממוינת של החברה, ועובדה זו די בה – כך לפי שיטת הנתבעת – כדי לאשר את תוכנה ולקבוע כי כמות הברזל המפורטת בה אכן סופקה לחברה.

...

טענה זו אין בידי לקבל, כיוון שחשבונית מספר 83496 המתייחסת לתעודת משלוח מספר 45396 בגין אספקת כמות הברזל שבמחלוקת, מופיעה בכרטסת הממוינת של החברה, ועובדה זו די בה – כך לפי שיטת הנתבעת – כדי לאשר את תוכנה ולקבוע כי כמות הברזל המפורטת בה אכן סופקה לחברה.

אשר על כן, אני דוחה את טענת הנתבעות באשר לאי קבלת מלוא כמות הברזל לה טוענת התובעת.

תשלום בגין הפרש במחיר הבטון: לטענת הנתבעות, התובעת גבתה עבור כל מ"ק של בטון סכום של 236 ש"ח, כאשר על פי החשבונית שהוצאה בקשר לבטון עלות כל מ"ק הינה 230.1 ש"ח, היינו, חיוב ביתר בסך של 153.40 ש"ח. לאור הסכום הזניח, ומאחר שאין לשלול את טענת הנתבעות לגבי ההחזר האמור, נכונה אני לקבל את הטענה הנ"ל, ולנכות מסכום החוב את הסך של 153 ש"ח. אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 6,910 ש"ח (7,063-153) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד היום.

בגין כך הוגשה תביעה בגין טורח ועבודה מיותרת שהצריכה את התובעת להוביל את הכביסה לצורך ייבושה (20,000 ₪), פיצוי בגין הטירחה בצורך להיתקשר לשירות (1,000 ₪), עוגמת נפש (1,000 ₪) והשבת סכום המייבש (1,080 ₪).

נותנת השרות טענה כי ביצעה תפקידה ומחוייבותה ללא דופי; כי לאחר ביקור הטכנאי מטעמה פעל המייבש הכביסה וכי מאז אוגוסט 2015 ועד להגשת התביעה לא יצרה התובעת כל קשר עם נותנת השרות להודיע על כל תקלה נוספת במייבש הכביסה.

מנתונים בפניי עולה כי בכל אותה תקופה נענתה נותנת השרות לכל קריאותיה של התובעת ואף סופק לתובעת מייבש כביסה חלופי עד לאיתור התקלה ותיקונה.

...

לטענת התובעת למייבש הכביסה תקלות חוזרות ונשנות שלא תוקנו כהלכה, עד כי בסופו של דבר התעלמה לטענתה נותנת השירות מפניותיה.

אני מקבל גירסתה של התובעת שלאחר 20/8/15 לא הזניחה את הטיפול בתקלות הנוגעות להפעלת מייבש הכביסה.

תוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעת 1 כמי שאחראית על מתן השירות לשלם לתובעת 2,380 ₪ בתוספת 150 ₪ הוצאות משפט, בהתחשב בכך שהוצעה לתובעת הצעת פשרה עוד קודם למועד הדיון, וזאת תוך 30 ימים מהיום.