זאת בנוסף לנכויות בשיעור 0% בגין כבד שומני, נזלת אלרגית וכאבים בברך שמאל.
מהמלצת מחלקת השקום מיום 22.7.14 (מש/2) עולה כי המערער, בן כ- 45 ואב לארבעה הוא עורך-דין בהשכלתו, "כבר 3 שנים בהבטחת הכנסה. היה בתהליך שקום, לא נמצאה עבודה....". פקידת השקום סיכמה כי מומלץ לראותו כמי שלא איבד את כושרו התעסוקתי שכן "רמת השפה שלו טובה, ויכול להישתלב בעבודות בעלות אופי משרדי, שיווקי, מכירה, וגם ייצוג אחרים אם תעודתו מאפשרת זאת. יכול לבצע מיגוון רחב של עבודות בשוק חופשי."
לאחר שפקיד התביעות קבע כי המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להישתכר, הגיש המערער ביום 17.8.14 ערר על החלטת פקיד התביעות בעיניין כושר ההישתכרות (מש/1).
הועדה ציינה כי "בעת הריאיון טען שמבקש למצות את זכויותיו בביטוח לאומי, ושמגיע לו קצבה של 75%, וכן לאחר מכן ישקול לצאת לעבודה."
הועדה ציינה, כי "קיים פער גדול בין הליקויים וחומרתם לבין – כיצד רואה את עצמו ואת היכולת לעבוד בשוק הפתוח – בשל בעיותיו הרפואיות שמהן סובל. מכיוון והתלונה העיקרית היא בעיית הראיה לדבריו, הועדה מבקשת חוות-דעת רופא עיניים לגבי לקות הראייה והתייחסות להשלכות על כושרו לעבודה.".
ביום 20.10.14 נבדק המערער על-ידי רופא עיניים, שקבע כי ליקוי הראיה מזכה את המערער ב- 20% נכות לפי פריט ליקוי 52(1)(2)(ז) לאחר שמצא כי חדות הראיה היא 6/60 בעין שמאל ו- 6/9 בעין שמאל, וכן כי קרקעיות העיניים תקינות ואין סימני DR.
ביום 26.11.14 היתכנסה הועדה לישיבתה המסכמת, ציינה כי קיבלה את תוצאות בדיקת העיניים מיום 20.10.14, כי היא לוקחת גם את ליקוי הראיה בעין ימין בחשבון בנוסף ליתר הליקויים וחוזרת על קביעתה כי במצבו מסוגל המערער לעבוד בעבודות בעלות אופי משרדי רחב ו/או במקצועו כעורך-דין בהקף מלא או בכל עבודה שוות ערך, ולפיכך מסכמת כי לא איבד מעל 50% מכושרו להישתכר.
...
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
אין להידרש לטענותיו של המערער כנגד הקביעות הרפואיות-מקצועיות של רופא העיניים בבדיקתו מחודש 10/14 – טענות החורגות מסמכותו של בית הדין בדונו בהליך זה לפי סעיף 213 לחוק.
לאור האמור – הערעור נדחה בזאת.
