תביעה בגין אי-תשלום תמורה עבור עבודות שיפוץ

בתיק קמא התבררה היתנגדותה של המשיבה - הנתבעת לבצוע צ'ק בסך 60,000 ₪ אשר הוגש ללישכת ההוצל"פ. עסקינן בצ'ק לפקודת המערער שמועד פירעונו 7/1/16 אשר חזר בשל "העדר כסוי מספיק". המשיבה טענה, כי איננה צריכה לשלם את תמורת הצ'ק. המערער - התובע ביצע עבורה עבודות שפוץ בדירתה בגני תקוה.

באשר לצ'ק נשוא התביעה: התובע אישר כי הוא קיבל את הצ'ק לבטחון וכן אישר בעדותו כי מילא סכום של 60,000 ₪ למרות שסך העבודה היא 58,000 ₪ כולל מע"מ. הוא אישר כי קיבל 15,000 ₪ (10,000 ₪ + 5,000 ₪) [עדותו בעמודים 15-16 לפרוטוקול] על חשבון החוב.

נקבע בסעיף 20 לפסק הדין: "לאור האמור לעיל, התובע נהג בחוסר תום לב כלפי הנתבעת עת הפקיד את השיקים בבנק מספר פעמים על מנת להגביל החשבון וכן שמילא את השיקים על סכום גבוה יותר מהסכום כמתחייב. הנתבעת לעומת זאת, לא שילמה את כל הסכום כמתחייב וזאת על אף שהעבודה סופקה לה במלואה, ראה הצהרת בא כוחה בדיון מיום 25.3.2018:

במקרה דנן, הצ'ק שהוגש לבצוע חזר בטענה "א.כ.מ" ולא בשל כך שהחשבון הוגבל.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לקבל הערעור בחלקו מהנימוקים כדלקמן: א) בפועל, קיבל בית משפט קמא את גרסתו העובדתית של התובע לכל ההתנהלות שבין הצדדים, הן בנוגע לסכום היקף העבודות והן בנוגע לסכומים ששולמו על חשבון העבודות.

ג) אני סבורה, כי במקרה דנן, גם אם לא אתערב בקביעה העקרונית ולפיה התובע פעל בחוסר תום לב כאשר ביקש להפקיד בבנק צ'ק בסכום גבוה מסכום החוב, ואף ביקש להפקיד את הצ'ק מספר פעמים, אין בכך כדי להצדיק את הפחתת סכום התביעה, באופן שנעשה בפסק הדין.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו באופן שבו הסכום שעל הנתבעת - המשיבה לשלם למערער - התובע הוא סכום של 39,083 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4/1/16 ועד התשלום בפועל.

(1) רכיבי התביעה שכנגד הם כדלקמן: · עלות השלמת העבודות וכן תיקון ליקויים - 146,615 ₪ · בנכוי סך לו זכאי התובע - (44,460 ₪) · בנכוי עבודות נוספות מאושרות - (4,300 ₪) · הפסד דמי שכירות בסך חודשי של 500,000 ₪ למשך עשרה חודשים, עיכוב בשל מחדלי התובע - 500,000 ₪ ====== ובסך הכל 597,855 ₪ הראיות בהליך במסגרת ההליך הוגשו שלוש חוות דעת וכן נחקרו שבעה עדים, כדלקמן: (1) מטעם התובע והנתבע שכנגד העידו שישה: התובע עצמו; אביו מר ליאור שגב; מר אופיר אלמגור – איש שיפוצים שעבד בנכס בעבור הנתבע וזומן על ידי התובע; מר ליאור לביאון - איש שיפוצים שעבד בנכס בעבור הנתבע וזומן על ידי התובע; מר יעקב שיינהולץ – יועץ איטום שעבד בנכס בעבור הנתבע וזומן על ידי התובע; מר נמרוד בזורי – מנהל פרויקטים ביחס למעלית בנכס, שעבד בנכס בעבור הנתבע וזומן על ידי התובע.

הרכיב הראשון - תביעה בגין הפרש תמורה שלא שולם, בסך של 38,000 ₪ בצרוף מע"מ, קרי כ – 10% מסכום התמורה הכולל; הרכיב השני – תביעה בסך של 58,700 ₪ בצרוף מע"מ – בגין עבודות שביצע התובע ואשר לא היו כלולות לטעמו בהסכם בין הצדדים.

...

חלק חמישי – סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי ואני מחייב את הנתבע בתשלום הסך של 4,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/2/16 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

תוך התחשבות בפער שבין סכום התביעה העיקרית לבין הסכום שהתקבל וכן התייחסות לתביעה שכנגד אני מחייב את הנתבע והתובע שכנגד בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

יחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, על סכום של 632,491 ₪, וזאת בגין אי תשלום התמורה החוזית על ידי התובעים, אי תשלום עבור עבודות בניה נוספות שביצעה הנתבעת, וכן בגין פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם.

המומחה העריך את עלות עבודות שנוע הקונטיינר ושיפוצו בסך של 8,400 ₪ בתוספת מע"מ. במכתב ששלח התובע למר הנרי בזמן אמת, ביום 16.06.16, נרשמו הדברים הבאים: "מעבר לכל זה שהעמדתי לרשותך מגורים לעובדים ללא כל דרישה של תשלום על בסיס הסכם ג'נטלמני בינינו שתערוך שפוץ למכולה ששמשה למגורי העובדים עם סיום הבניה..." בסיום המכתב ציין: "לאחר כל זה אני מעוניין שהמכולה תשופץ כפי שסוכם ביננו בע"פ" (נספח ו' לראיות התובעים בתביעה שכנגד).

...

עניינים נוספים התובעים עתרו לפיצוי בגין עלות "פטישון שנרכש לאלי בסך 1,200 ₪ ועלות "סולם שנלקח מהשכנה בסך 700 ₪. התובעים לא הוכיחו את הנזקים הנ"ל, וכן מדובר בזוטי דברים לדעתי, אשר על כן, תביעת התובעים בעניין זה נדחית.

החלטתי לדחות גם טענה זו של התובעים.

יחד עם זאת פסקתי שכ"ט והוצאות כאמור רק לתובעים, שכן בסופו של דבר התוצאה הסופית הינה שהנתבעת היא שחבה לתובעים ולא ההפך.

לפניי תביעה בסך של 480,000 ₪ בגין אי תשלום יתרת התמורה לתובע עבור מכירת עסק של בית קפה לנתבעת 1.

במועד החתימה נימסרו 6 המחאות של שרית מסעדנות ע"ס 5,000 ₪ כ"א וכן נימסרה לעו"ד רווח המחאה לבטחון להבטחת תשלום מלוא התמורה ע"ס 300,000 ₪ של חברת "הבית שלי יזום ובניית איכות (2016) בע"מ" (חברה בבעלות חתנו של חיים אגמון, לה נתנה יפית שירותי הנהלת חשבונות במסגרת עבודתה) (להלן: "הבית שלי") בהסכם השני, (להלן: "ההסכם בכתב יד"- נספח ב2 לתצהיר התובע), אשר נחתם כאמור בו, בין התובע, יוסי ויפית מצד אחד לבין שרית מסעדנות וחיים אגמון מהצד השני, נקבע כי בנוסף לתמורה הנקובה בהסכם המודפס למכירת בית הקפה קקאו, ישולם סך של 250,000 ₪.

ההסכמים, כאמור, נחתמו באותו מעמד, כאשר יפית הסבירה כי ההסכם בכתב יד נחתם כך כיוון שחיים הבין שהיא ויוסי רוצים לשפץ את הבתים שלהם והציע שה-250,000 ₪ יקוזזו מהתמורה והוא ירכוש עבורם את הציוד לשפוץ (עמ' 80, שורות 17-19).

...

ככל שהמסקנה להרשאה היא חיובית, יש לבחון בשלב השני האם הוכחה טענת הנתבעים כי ההסכמים נחתמו על בסיס מצג שווא של ספרי חשבונות שהנתונים בהם שונו ומה משמעותו של המצג במערכת היחסים שבין הצדדים.

לסיכום ייאמר כי הגשת חוות הדעת של רו"ח סרנגה הייתה מיותרת ולא ניתן לבסס עליה ממצא כלשהו ביחס למחלוקת שבנדון.

הערות טרם סיום אינני מקבלת את טענותיה של שרית בכתב ההגנה, בתצהירים ובחקירתה ביחס לקנוניות שונות נגדה: הטיעון כי עו"ד רווח משתף פעולה עם חיים אגמון כנגדה.

נתבע 3 חייב אף הוא בתשלום יתרת התמורה בסך 480,000 ₪ בשל ערבותו להסכמים ולשטרות והתנגדותו לביצוע השטרות בתיק ההוצל"פ (ת"ט 22813-11-17) נדחית בזאת .

לדבריהם קיבלו שכר יומי גבוה מהרשום בתלוש במכפלת ימי העבודה שיעבדו, ולבד זאת לא קיבלו דבר; הם פוטרו בסוף חודש מרץ בסיום פרויקט בגרנות וללא התראה או קיום שימוע; הם מכחישים כי הסכום ששולם בסוף חודש מרץ 2018 היה עבור גמר חשבון, ולדבריהם מדובר בתמורה עבור עבודת קבלנות בשכר שביצעו; התובע 1 טוען שעקב העדר הפקדות לקרן פנסיה לא היה מבוטח במועד התאונה ומשכך נגרם לו נזק כספי שהנתבע חייב בו. מנגד, טוען הנתבע כי התביעה טורדנית, חסרת תום לב ומהוה שימוש שלא כדין בהליכי משפט, בשים לב לגובה התביעה ולתקופת העבודה; כי רכיבי התביעה נטענו בעלמא וללא ביסוס, אגב סתירה עצמית; כי תקופת העבודה קצרה מהנטען; כי תלושי השכר מהוים ראיה לנכונותם, וחזקה זו לא נסתרה; הקף משרת התובעים היה חלקי, שכרם בהתאם לתלושים; בגמר חשבון ביום 29.03.2018 שולמו לתובעים זכויותיהם לפי חישוב התובע 1; עוד טען כי אף אם היה מפקיד עבור התובע 1 לפנסיה האחרון לא היה זכאי לקיצבת נכות מטעמים שונים שיפורטו בהמשך.

בכתב ההגנה המתוקן טען הנתבע כי שילם לתובעים 10,000 ₪ עבור יתרת זכויות התובעים בגין תקופת העבודה וסיומה (סע' 24 שם).

במידה ותימצא חובה כזו – יש לברר האם הפר אותה הנתבע: בהתאם לסעיף 24 לצוו ההרחבה כל עובד ועובד שיפוצים יהיה זכאי, מיום תחילת עבודתו, לביטוח פנסיוני בקרן פנסיה מקיפה חדשה על פי בחירתו בשיעור 12% (תגמולים ופיצויים) שיכלול כסויים למקרה מוות ונכות, והכול על פי התנאים הקבועים בפרק.

לסיכום הנתבע ישלם לתובע 2 את הסכומים שלהלן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה – סך 2,500 ₪.

...

לסיכום הנתבע ישלם לתובע 2 את הסכומים שלהלן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה – סך 2,500 ₪.

הנתבע ישלם לתובע 1 את הסכומים שלהלן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה – סך 2,500 ₪.

בפסק הדין הסופי ובכפוף להכרעה ברכיב פיצוי בגין אובדן קצבאות נכות יוחלט אם להותיר את ההחלטה לחלוקת העלות על כנה או לשנותה בהתאמה להכרעה ברכיב תביעה זה. נוסף לסכומים בסע' ‎97 ישלם הנתבע לתובע 2 את הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ תוך שלושים יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.