תביעה בגין איחור במסירת דירה וליקויים

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא היתה מניעה מהתובעים לקבל לחזקתם את הדירה בחודש יוני 2019, והעובדה כי בחרו שלא לקבלה לרבות אי תשלום יתרת התמורה עד חודש דצמבר 2019, הנה באחריותם ואינם זכאים לטעון לאיחור במסירת הדירה בשל תקופה זו. הצד השלישי טוען בכתב הגנתו כי היתה לה זכות לתקן את הליקויים הנטענים בכתב התביעה, אך לא קיבלה כל הודעה על הליקויים הנטענים.

לפיכך, לא ניתן לעקוף את דרישות סעיף 5א לחוק העוסק בפצוי בגין איחור במסירת הדירה, באמצעות תניות חוזיות (ראה: רע"א 6605/15 אילנה שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ [ניתן ביום 21.2.2016]).

...

נוכח כל האמור אני פוסק לתובעים סכומים כדלקמן: בגין האיחור במסירת הדירה, סך של 29,823 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 81,598 ₪ בצירוף הוצאות משפט נוספות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪.

אני מקבל את ההודעה לצד שלישי ומחייב את הצד השלישי לשפות את הנתבעת בסכומים הנ"ל. עוד אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪.

נזק בלתי ממוני עקב היתנהלות הנתבעת עמדת התובעת בסעיפים רבים בכתב התביעה (סעיפים 79-40) ובהמשך גם בתצהיר עדותה העלתה התובעת טענות רבות כנגד הנתבעת, שתמציתן בטענה שנגרמה לתובעת עוגמת נפש רבה מהתנהלות הנתבעת, לפני ואחרי מסירת הדירה לתובעת, המתבטאת באלה: ראשית, הנתבעת היתעלמה מדרישות התובעת לתיקון ליקויי הבנייה בדירה (למעשה סירבה לתקנם) ובכך נפגמה הנאתה של התובעת מהדירה (סעיפים 42-41 לכתב התביעה); שנית, הנתבעת היתנהלה בצורה מחפירה כלפי התובעת בכך שלא אמרה אמת לתובעת על מועד המסירה ועל העיכובים החוזרים במועד המסירה, באופן שגרם לתובעת נזקים בלתי ממוניים שונים (סעיפים 62-44 לכתב התביעה); ושלישית, הנתבעת היתנהלה כלפי התובעת באופן ביריוני וסחטני, בכך שהפרה את הבטחתה לספק לתובעת מקום חנייה בקומה העליונה ובצמידות למעלית, וגם כאשר בהמשך נאותה הנתבעת לספק זאת, היא היתנתה זאת בתנאי שהתובעת תוותר על הגשת תביעה בגין איחור במסירת הדירה, תנאי שהתובעת לא הסכימה לו ולכן לא סופק לה בפועל אותו מקום חנייה (סעיפים 78-63 לכתב התביעה).

...

הכרעה לאחר שנתתי דעתי למכלול הטענות והראיות, באתי למסקנה לפיה לא הוכחה זכאות התובעת לפיצוי נוסף (מעבר לזה שקיבלה מהנתבעת) בגין האיחור במסירה.

הכרעה ניתוח מוקפד של מכלול הטענות והראיות הביאני למסקנות הבאות, ולצדן אביא עיקר נימוקיהן: לא הוכחה טענת התובעת כי הנתבעת התנהלה בצורה מחפירה כלפי התובעת בכך שלא אמרה אמת לתובעת על מועד המסירה ועל העיכובים החוזרים במועד המסירה, באופן שגרם לתובעת נזקים בלתי ממוניים שונים: שוכנעתי כי הנתבעת כן דיווחה בזמן אמת, ובמספר מכתבים ומועדים (צורפו שלושה מכתבים שונים ששלחה התובעת לתובעת וכן לבנק נותן המשכנתא הרלוונטית), על האיחור הנמשך ועל סיבתו הקשורה בהתנהלות ובדרישות חברות החשמל והרשויות הנוספות הנלוות.

על כל אלה אני סבור שהוכח שנגרם לתובעת נזק בלתי ממוני מסוים של עוגמת נפש שראוי לפצותה בגינו, בסך 10,000 ש"ח. מצאתי את עדות התובעת עקבית, מהימנה ומשכנעת בעניין זה הנוגע לדרישת התיקון האחרונה.

סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי, וההודעה לצד שלישי (בהתאמה) מתקבלת באופן מלא.

ומאותה סיבה, אני סבור שעל הצד השלישי לשפות את הנתבעת באופן מלא בגין חיוביה הנ"ל כלפי התובעת – מאחר שהצד השלישי היא שגרמה בפועל לנזקים הנ"ל. הנתבעת מחויבת בזאת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 32,435 ₪ (נזק ליקויי הבנייה הנ"ל וכן נזק עוגמת הנפש הנ"ל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.3.2020 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התובעים, זוג עולים מדרום אפריקה, הגישו תביעה בגין ליקויי בניה ואיחור במסירת דירתם ברחוב חטיבת הנחל 39א' בחדרה (להלן "הדירה").

...

עלות תיקון הליקויים שנמצאו בסופו של דבר על ידי המומחה לזר, לרבות התיקון שאושר על ידי כמפורט לעיל, נמוכה בשיעור ניכר מזו שנטענה על ידי התובעים, בחוות דעת בן עזרא.

סיכום סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. סך של 25,146 ₪ בגין ליקוי הבניה בדירה.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעים, באמצעות ב"כ, מחצית מהוצאותיהם בגין אגרות התביעה, מחצית שכ"ט המומחים מטעמם, בשערוך, ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

בכתב התביעה נתבעה הנתבעת לשלם לתובעים 300,000 ₪ בגין תיקון הליקויים, ירידת ערך, נזקים כלליים, פיצויים בגין איחור במסירת הדירה, דיור חלופי, פיצוי בגין תקוני בור בחצר הדירה, פיצוי בגין אי רישום הזכויות בדירה והחזר הוצאות.

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי הנתבעת מיצתה את האפשרות לבצע את התיקונים בעצמה, והתובעים רשאים לתקן את הליקויים בעצמם, גם אם עלות התיקון במקרה זה תהא גבוהה יותר.

משכך, אני דוחה את תביעת הנתבעת כי אורה לתובעים לאפשר לה לבצע את תיקון הליקויים.

כג - סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת בחלקה.

מאחר שבכתב התביעה נטען שהדירה הושכרה ביום 1.1.2017 (סעיף 17 לכתב התביעה), הרי שעבודות ההריסה והבינוי לצורך הפיצול הסתיימו קודם למועד זה. בכתב התביעה טען המערער שעל המשיבה לפצות אותו בגין האיחור במסירת הדירה; בגין ליקויים שנמצאו בדירה; בגין אי-ביצוע שינויים בדירה, על אף שהמשיבה התחייבה לבצוע אותם שינויים והמערער שילם עבורם; לפצוי בשל העובדה שאחד מהגגות בפרויקט הוצמד לדירות 11 ו-12 תוך הוצאתו מהרכוש המשותף ללא הסכמת המערער; לפצוי בשל העובדה שלא קיימים בפרויקט מחסנים שהם חלק מהרכוש המשותף, אף שמהוראות ההסכם עולה שאמורים להיות מחסנים כאלה; לפצוי בגין עגמת נפש; ולפצוי בסך 10% מעלות הדירה בשל הפרת חוזה.

...

לאחר עיון בהודעת הערעור, בתשובה בכתב, במסמכים הרבים עד מאוד שהגישו הצדדים ובתיק בית משפט קמא, הגענו למסקנה לפיה ניתן להכריע בערעור על יסוד המסמכים בכתב, בהתאם להוראת תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

לאחר עיון, אנו סבורים שדין הערעור להידחות על כל ראשיו.

ההימנעות מלהביא ראיות שאמורות היו להיות בחזקת המערער פועלת לחובתו גם בהקשר זה. אשר לטענות המערער לפיהן הוא זכאי לפיצוי עבור חלקו היחסי בגג הרעפים ועבור המחסנים, אנו סבורים שלא נמצאה עילה להתערב בקביעות בית משפט קמא בעניין זה. הקביעות בנוגע למחסנים מתיישבות הן עם המסמכים הן עם ההיגיון הפשוט של הדברים.

לפיכך הערעור נדחה.