תביעה בגין אי קבלת סיוע בשכר דירה לנכה

במהלך הדיון אשר היתקיים בביהמ"ש בתאריך 13.2.22 עלה כי מצבו הבריאותי והתעסוקתי של היחיד נותר בכי רע , כי הסתבכותו הכלכלית החלה קרוב לשלושים שנה לפני מועד הדיון בבית המשפט, ובשל כך ריצה עונש מאסר במשך תקופה של שנה, וכי נכון להיום הנו מקבל סיוע ממשלתי לצורך מימון תשלום שכר הדירה שבה הנו מתגורר בסך של 770 ₪ (מתוך סך של 2700 ₪ לחודש) וזאת בנוסף לקיצבת הנכות שאותה הנו מקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

דיון והכרעה : ככלל, קיימים חובות שלא ניתן לקבל עליהם הפטר ואין כל משמעות לעניין עצם הגשתה של תביעת חוב מבעוד מועד או אם לאו.

עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט נאסר ג'השאן) בעיניינו של היחיד משנת 2018 מעלה כי בית המשפט המחוזי התרשם מכך שהחייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבכותו הייתה בתום לב לאחר שהאחרון נידון והורשע בפלילים פעמיים – בפעם הראשונה בגין עבירות מירמה וזיוף ברשומי עסק פרטי שאותו ניהל, ובפעם הנוספת בשנת 2010 לאחר שריצה שנת מאסר ולאחר שנידרש לשלם קנס בסך של 50,000 ₪ עקב ביצוע עבירות מס חמורות אשר הפיקו לו רווח כספי בסך 404,386 ₪, אשר נוצרו בדרך של תרמית, לאחר השמדת 107 חשבוניות מזויפות ובעקבות אי תשלום מס המע"מ והשמדת מסמכים חשבונאיים.

...

מנגד לכל אלה, לא ניתן להתעלם משאלת הנכות, אולם סבורני כי לא ניתן להתעלם מהנסיבות שלפיהן כמעט כל החובות נצברו בדרך של תרמית, ולעסוק אך ורק בשאלות של יכולת התשלום וההתקיימות מקצבאות; הלכת לשצ'נקו (רע"א 6353/19) עוסקת ביחיד אשר איתרע מזלו ונסיבות חייו הובילו אותו לחוסר יכולת לעמוד בהתחייבויותיו, ואינה מכוונת ליחיד אשר צבר את רוב רובו של החוב עמו הוא מתמודד, דרך עבירות פליליות, ובמקרים מסוג אלה, האינטרס הציבורי גובר על האינטרס השיקומי של היחיד.

סוף דבר : לאור נסיבות צבירת החובות, ומשהחייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבכותו הייתה בתום לב, הנני מורה על דחיית הבקשה למתן צו שיקום כלכלי וביטול צו פתיחת ההליכים .

עקרי טענות הצדדים בעתירתו טען העותר כי יש לקבוע שהוא זכאי להנחה בדמי השכירות, כי יש להורות על שינוי נהלי המשיב, כך שיתאפשר לו ולאחרים במצבו לקבל סיוע בשכר דירה, אפילו היו בעבר בעלי זכויות במקרקעין.

בין השאר, השתמש בהם לרכישת רכב בשל נכותו, סכומים שונים לשפוץ דירתו, וכן סכומים ניכרים (כ-180,000 ₪) להכנסת ספר תורה אשר לטענתו, הייתה על-פי מצוות הוריו.

המשיב טען כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים הנובע מכך שהמשיב אינו משלם את חובו המצטבר בשל אי תשלום דמי שכירות וכי אף לא גילה כי מיתנהלת נגדו תביעה בקשר לחוב זה. כן נטען, כי דין העתירה להדחות גם לגופה מאחר שהחלטת המשיב התקבלה כדין ובהתאם לנהלים וכי אין מקום להתערב בה. דיון והכרעה כאמור בפתח הדברים, העותר לא גילה בעתירתו את התביעה המתנהלת נגדו בשל חובו, אשר נוצר בשל אי תשלום כל דמי שכירות במשך שנים רבות.

...

העתירה הנדונה הוגשה בעניין החלטת המשיב מיום 1.12.2021, שעל-פיה נדחתה בקשת העותר להנחה בתשלום שכר דירה עבור הדירה הציבורית שבה הוא גר. לאחר עיון בעתירה (מיום 6.1.2022), בתגובה המקדמית מטעם המשיב (מיום 12.6.2022) ובתגובתו האחרונה של העותר (מהיום, 21.6.2022), הגעתי לכלל מסקנה כי בהתאם לתקנה 7(א)(1) בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, יש להורות על דחיית העתירה על הסף.

המשיב טען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים הנובע מכך שהמשיב אינו משלם את חובו המצטבר בשל אי תשלום דמי שכירות וכי אף לא גילה כי מתנהלת נגדו תביעה בקשר לחוב זה. כן נטען, כי דין העתירה להידחות גם לגופה מאחר שהחלטת המשיב התקבלה כדין ובהתאם לנהלים וכי אין מקום להתערב בה. דיון והכרעה כאמור בפתח הדברים, העותר לא גילה בעתירתו את התביעה המתנהלת נגדו בשל חובו, אשר נוצר בשל אי תשלום כל דמי שכירות במשך שנים רבות.

משלא הצביע העותר על פגם שנפל בהחלטת המשיב, ממילא אין מקום להתערב בה. משנהג העותר בחוסר ניקיון כפיים, עשה דין עצמי ואף לא הראה כי נפל פגם כלשהו בהחלטת המשיב, יש לדחות את עתירתו.

העתירה נדחית.

אציין כי בעקבות התביעה ביקשה הנתבעת להגיש הודעת צד ג' כנגד משרד השיכון בטענה כי צד ג' אמורה היתה לשלם לתובע את כספי הסיוע ביחס לתקופה הנקובה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את נספחי כתבי הטענות (לרבות את נספחי כתב ההגנה מטעם צד ג') ובחנתי את הראיות מצאתי כי דין התביעה להיתקבל בחלקה בלבד ולהלן טעמיי – ראש וראשון דומה כי נכון יהיה לפרוס את העובדות, המועדים, והכללים הרלוואנטיים לענייננו, בכל הנוגע לזכאותו של התובע לקבלת סיוע בשכר דירה, כדלקמן: ביום 28.10.12 אובחן התובע כחולה במחלה נפשית; כשנתיים לאחר מכן, ביום 14.7.14, אושפז התובע במוסד רפואי למשך 3 חודשים; במהלך אשפוזו כאמור היה התובע מלווה על ידי עובדת סוציאלית של המוסד, ובסיועה ובסיוע אביו, עו"ד במקצועו, הוגשה בקשה למוסד לביטוח לאומי להכיר בנכותו.

הינה כי כן יש לומר כבר בשלב זה כי התביעה דכאן עניינה בשאלה האם, בשל התרשלות שמבקש התובע לייחס לנתבעת, נגרם לתובע נזק בדמות אי קבלת סיוע בשכר הדירה מחודש יוני 2016 ועד לחודש נובמבר 2019, קרי במשך 42 חודשים.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את נספחי כתבי הטענות (לרבות את נספחי כתב ההגנה מטעם צד ג') ובחנתי את הראיות מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד ולהלן טעמיי – ראש וראשון דומה כי נכון יהיה לפרוס את העובדות, המועדים, והכללים הרלוונטיים לענייננו, בכל הנוגע לזכאותו של התובע לקבלת סיוע בשכר דירה, כדלקמן: ביום 28.10.12 אובחן התובע כחולה במחלה נפשית; כשנתיים לאחר מכן, ביום 14.7.14, אושפז התובע במוסד רפואי למשך 3 חודשים; במהלך אשפוזו כאמור היה התובע מלווה על ידי עובדת סוציאלית של המוסד, ובסיועה ובסיוע אביו, עו"ד במקצועו, הוגשה בקשה למוסד לביטוח לאומי להכיר בנכותו.

בשים לב לתוצאה אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

הדו"חות הוגשו ברובם בחסר, ללא אסמכתות או קבלות , מלבד צירוף קבלות בגין תשלום לקופת ההליך וחשבון חשמל, תשלום ארנונה אחד ותשלום חוב מים אחד גם כן. היחיד לא דיווח על קבלת סיוע בשכר דירה מחברת שקמונה על אף שידוע כי הוא מקבל סיוע זה. למעשה מאז חודש 9/23 חדל היחיד מהגשת דו"חות חודשיים.

הנאמנת הוסיפה וציינה כי תביעת הנכות שהגיש היחיד למל"ל באשר להחמרה במצבו, נדחתה, נראה כי אחוזי הנכות שלו עומדים בעינם והוא אינו זכאי לקיצבת נכות.

ב"כ הממונה הדגיש כי המדובר בהליך וולנטרי לבקשת היחיד וכי ניתנו לו הזדמנויות מרובות להסיר מחדליו, אך הוא עושה דין לעצמו ואינו מפנים דרישות ההליך ולכן אין להותירו עוד בהליך .

...

בנסיבות אלה ולאחר שהתקיימו שני דיונים בתיק וניתנו ליחיד הזדמנויות מרובות לסילוק מחדליו, הן בהליך זה והן בהליך הקודם בעניינו, סבורה הנאמנת כי היחיד מסרב להפנים דרישות ההליך ואינו מביע כל מחויבות לשיקומו ובהיעדר שיתוף פעולה מצדו או רצון להשיב את החובות, אין מנוס אלא להמליץ על ביטול ההליך בעניינו.

ב"כ הממונה השיבה וטענה כי בדומה לתגובה קודמת מטעמה, אין מנוס מביטול ההליך בעניין היחיד, נוכח מחדלי היחיד המפורטים בהרחבה בעמדת הנאמנת ולנוכח העובדה כי המדובר בהליך שני מטעם היחיד.

לאחר שעיינתי בחומר בתיק ושמעתי טענות הצדדים בדיון לפני, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות בנסיבות על ביטול ההליך וביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד, מכל הטעמים שיפורטו להלן.

אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליך וביטול הצו לפתיחת הליכים על כל הוראותיו.

למרבה הצער בקשת העותר נדחתה על ידי וועדת האיכלוס, ועמידר החליטו להגיש תביעה כנגד העותר לבית משפט השלום בבת ים לפינוי מהדירה.

העירעור היתקבל במובן זה שעניינו של המערער יובא פעם נוספת בפני ועדה עליונה על מנת שהבירור ימוצה עד תום, אך לא התקבלה עמדת המערער בדבר מגוריו בדירה או הוכרז העותר כדייר צבורי.

החל מחודש נובמבר 2018 ועד לחודש ינואר 2022 קיבל העותר סיוע בשכר דירה מהמשיבה 2 לשכירת דירות אחרות בשוק הפרטי, ועל כן גם אין זה ראוי כי מי שזכה להטבה מקופת הציבור, בדמות סיוע בדיור, יזכה להטבה מקבילה כדייר ממשיך בדירה ציבורית: רע"א 4474/13 אסולין נ' מדינת ישראל (20.08.2013); עע"מ 5378/14 אסולין נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (06.01.2015).

כמו כן, סעיף 5.1.4 לנוהל כללי הקצאת דירה מגדיר את קבוצת הזכאים בכל הקשור לזכאותו של 'יחיד': "מישפחה בה אחד מבני הזוג הנו נכה הרתוק לכסא גלגלים או אחד הילדים נכה רתוק לכסא גלגלים או יחיד נכה הרתוק לכסא גלגלים, ובתנאי שסך הכנסותיה ו/אינו עולה על השכר הממוצע במשק. [...]" העותר המתגורר בגפו נחשב 'יחיד' ולא 'מישפחה' לעניין נוהל הזכאות, והוא אינו מוגדר כ'נכה רתוק לכיסא גלגלים' (סעיף 4.18 לנוהל כללי הקצאת דירה).

...

משכך, דין העתירה סילוק על הסף מחמת שיהוי בהגשתה.

אציין כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ושמעתי את טענותיהם בעל-פה לא מצאתי כי בנסיבות עניינו של העותר, שאיני כלל מקלה ראש בקשייו, עלה בידו להצביע על טעם ראוי להתערבות בהחלטה שנתנה בעניינו על-ידי הוועדה העליונה המשמשת כגוף הציבורי המקצועי שהוסמך לכך על פי הדין, ודן בבקשת העותר על יסוד תשתית עובדתית ראויה ואף הגיע למסקנה באופן ראוי וסביר.

לאור כל האמור לעיל העתירה נדחית.