תביעה בגין אי גילוי מידע על תאונות רכב

לפני תביעה לביטול עסקת רכישת רכב בשל טענת התובעות להסתרת מידע נרחב ומשמעותי על מצב הרכב ע"י הנתבעת בעת מכירתו, ובעיקרם של דברים כי הרכב ניזוק בתאונה משמעותית בחלקו הקידמי.

תמצית טענות התובעות הנה כי הוטעו ע"י הנתבעת לסבור כי מדובר ברכב ללא פגיעות מלבד הפגיעה האמורה בחלקו האחורי, שהנה מינורית, וזאת על אף שהיה בידי הנתבעת מידע על תאונה משמעותית שעבר הרכב בחלקו הקידמי.

עובדות אלה, בשילוב עם עדותן המהימנה של התובעות, ועם פנייתן בזמן אמת, מידית לנציג הנתבעת בתלונה מדוע לא גולו הדברים – פנייה שלא נסתרה, מובילים לכלל מסקנה כי התובעות עמדו בנטל להראות כי ברכב היתקיימו פגימות ותאונה קדמית קודמים, ולא כאלה שנגרמו עת היה הרכב בהחזקתן, וכי המידע לא גולה להן על אף שהיה בידי הנתבעת.

בכל הנוגע לשאלת הפצוי בגין ההטעיה, יש לבחון שאלה זו על רקע שאלת הנזק באם נגרם לרוכשת הרכב עקב אי הגילוי, בעקרם של דברים בשלב הטרום חוזי, בשל הצגת המצג באשר למצבו של הרכב אשר הביא להתקשרות.

...

לא הוכחו לפני הוצאות קונקרטיות דוגמת עלויות בדיקה קודמות לרכישה, עלות התקנת אביזרים ברכב שירדה כעת לטמיון, וכיוצא באלה, ואף לא שוכנעתי כי יש מקום לפסיקת פיצוי בשל עגמת נפש של ממש (צער עמוק וממשי).

לסיכום, אני מורה על ביטול עסקת מכר הרכב נשוא התביעה, עסקה מיום 2.9.19 למכר רכב מסוג ניסן מיקרה מ.ר. 7289672, בעלות עסקה בסך 11,218 ₪.

בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת 2, רוכשת הרכב, את הסך של 12,718 ₪ (לאחר קיזוזים, ר' סעיף 12 לעיל.

בכתב התביעה נטען, כי לאחר גילוי שורת התקלות ברכב, התובע הודיע לנתבע כי ברצונו לבטל את העסקה, אולם הנתבע היתחמק והבטיח לו הבטחות שוא לתיקון הרכב.

בכתב ההגנה הוסף, כי לאחר שהרכב נימסר לתובע והוחזר למוסך הנתבע באמצעות גרר, התברר כי הרכב עבר תאונה שהתובע הסתיר ולא ציין בכתב התביעה.

בעדותו בבית המשפט, העיד התובע כי הרכב עומד כבר שנה והוא לא נוסע בו. התובע העיד כי " ידוע שהרכבים האלה מרובי תקלות ולכן לא קניתי מאדם פרטי" (ש' 14, עמ' 5) וכי לא ביצע בדיקה לרכב כי הוא הסתמך על דבריו של הנתבע, שהציג לו את הרכב, אולם למחרת מסירת הרכב לידו הוא גילה שיש תקלות ובקש, כאמור, לא להעביר בעלות.

הנתבע ידע או היה עליו לדעת את מצב הרכב טרם מכירתו לתובע והיה עליו לגלות לו מידע זה. אי גילוי המידע על מצבו האמתי של הרכב היוה הפרה יסודית של ההסכם, המזכה את התובע בזכות ביטול ההסכם בהתאם לסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970.

...

בהתאם, אני מורה על ביטול העסקה.

התובע יחזיר לנתבע את הרכב והנתבע ישלם לתובע את דמי ההשבה, כמפורט להלן.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לפניי תביעה קטנה על סך 33,000 ₪ בגין אי תשלום דמי תיווך בגין מכירת רכב בסך של 2,000 ₪ וכן לשון הרע בסך 31,000 ₪ וכן תביעה שכנגד, בגין אי גילוי נאות באשר לפרטי הרכב, בסך של 33,800 ₪.

היא אישרה כי קנו את הרכב על אף שידעו על התאונה, שכן בנה רצה את הרכב.

הנתבעים אישרו כי היו מודעים להחלפת הפגוש ברכב כמו גם אישרו כי בחרו לקנות את הרכב בסכום שנתבקש ובנסיבות אלה, הרי שלא מצאתי כי התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו וכי הסתיר מהם מידע שהיה עליו לגלות.

...

התביעה שכנגד נדחית.

אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בסה"כ ישלמו הנתבעים לתובע סך של 2,750 ₪.

במשך כל תקופת בעלותה ברכב, המאוחרת למועד התאונה, לא נרשמו תביעות בגין ביטוח צד שלישי, או תביעות בגין ביטוח חובה.

הנתבע אינו סוחר בכלי רכב כמשלח יד, ועל כן לא חל במקרה זה סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008.

כמו כן בעיניין תק (י-ם) 29135-01-13 בכור אבאייב נ' אמנון יעקב נאמר כי: "נפסק לא פעם, כי על רוכש רכב סביר לבדוק את הרכב טכנית, חיצונית וכל בדיקה אחרת, במוסך מורשה, טרם רכישתו (ראה: תא (ת"א) 16847-07 צוות תנופה ניקיון ואחזקה בע"מ נ' לוי עובד (עבד) (פורסם בנבו)), ומי שבוחר לרכב רכב בלא בדיקה נוטל סיכון בהסתמך על המידע שהיה בידי המוכר ואין לו להלין אלא על עצמו בבחינת "ייזהר הקונה". במקרים מסוג, נפסק, כי לכל היותר, טעה התובע בכדאיות העסקה ועל כך אין הוא זכאי לפצוי (השווה: ת"ק (ת"א) 27910-02-11 משה נ' עליזה יצחקוב (פורסם בנבו )" .

...

להלן טעמיי למסקנה זו; בראש ובראשונה יודגש, כי מדובר בעסקה שבוצעה בין שני אנשים פרטיים.

אני סבור כי הנתבעת גילתה את המידע הרלוונטי אשר היה בידה טרם המכירה ולא הוכח כי הוליכה את התובע שולל, או כי התנהגותה הייתה חסרת תום לב. כך, בעניין ת"ק (נת') 9048-04-20‏ ‏ אור וסלזם נ' הרוש עסקי רכב ויזמות בע"מ נקבע הכלל הבא: "לצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שלו עבור מכירת הרכב יהוו כדי הטעיה או מצג שווא העולה עד כדי רשלנות או תרמית (ת"ק 42983-02-15 יצחק אמר נ' נטלי דרורי [פורסם בנבו] (19.7.2015) דלעיל; ת"ק 29135-01-13 בכור אבייאב נ' אמנון יעקב [פורסם בנבו] (28.7.2013)). ויובהר; "הטעיה היא הצהרה כוזבת .... הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות : האחת - הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות. השניה - הטעיה במחדל קרי : אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם" (ע"א 2837/98 ארד נ. בזק [פורסם בנבו])"

יודגש כי הצהרת הנתבעת כאשר להיעדר תאונות הייתה לפי הערכתי בהתאם לידיעתה בעת ההצהרה ואני סבור שהצהרתה ניתנה בתום לב. לסיום, אעיר, כי התובע הורה להחליף את המנוע, עקב חוות דעת שקיבל ולפיה המנוע תקול לחלוטין וכן כי התביעה הוגשה, לאחר שהחלפת המנוע בוצעה.

רוצה לומר כי לא ניתן לדעת עתה, האם הטיפול עליו החליט התובע הוא טיפול אופטימלי, או שמא ניתן היה לתקן את המנוע במחיר נמוך מזה שהתובע נשא בו. מכל המקובץ, דין התביעה להידחות.

בכלל זה טען המערער, כי המשיבה הפרה את הוראות הדין הבאות: סעיף 12(א) בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים), באי ציון ירידת הערך, אף שזהו פרט מהותי שלגביו חלה חובת גילוי; סעיף 15 בחוק החוזים שהוראתו הופרה בשלב המשא ומתן ובעת חתימת ההסכם בכך שנציג המשיבה הציג מצג שוא כי לרכב אין ירידת ערך, אשר התבטא גם במחיקת המילים בעיניין זה מההסכם; סעיף 11 בחוק המכר, התשכ"ח-1968, בדבר אי התאמת הממכר למוסכם וזאת בייחוד בשל אי ההתאמה הנסתרת, בעוד שנקבע כי אחריות המוכר מתגבשת אפילו לא ידע על אי התאמה בפועל, אך היה עליו לדעת עליה (ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס (11.2.2024)); סעיף 4 בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008, המחייב מסירת טופס גילוי נאות מאושר בחתימת הקונה; בנוסף לכך המשיבה התעשרה שלא כדין על חשבון המערער ולפיכך חבה בהשבה על-פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

מנגד טענה המשיבה, כי למערער הוצג רכב מיד ראשונה שהיה בבעלות פרטית, ללא תאונות שילדה, עם פגיעות פח וצבע, אך לא הייתה כל התחייבות בנושא ירידת הערך מאחר שלא היה למשיבה כל מידע בעיניין זה. לטענתה, אין לה מידע בעיניין מצב הרכב מעבר למידע שמוכר הרכב מוסר לה, אשר בנסיבות הנודות לא ציין כי פוצה בשל ירידת ערך הרכב בעקבות תאונות, וכן המידע ממכון הבדיקה.

בית המשפט קמא אף קיבל את טענת המשיבה כי במועד העסקה לא הייתה לה כל גישה אל מערכת התביעות הביטוחיות, כך שאף לא יכולה הייתה לדעת על התאונות שהרכב עבר וכי המערער לא הוכיח אחרת וכאמור, אף לא הוכיח כי היה בידי המשיבה מידע שהוסתר ממנו.

...

נקבע, כי גרסתו שלפיה נציג המשיבה אמר לו כי מחיקת המשפט האמור נבעה מכך ש"התבלבל" בין הרכב שרכש המערער לבין רכב אחר, היא גרסה לא ברורה ובכל מקרה, אין בה כדי לשנות מהמסקנה כי המשיבה בחרה באופן מודע שלא להתחייב בעניין ירידת ערך של הרכב.

הדברים תועדו בהתכתבות באמצעות וואטסאפ, אשר בית המשפט קמא מצא כי היא תומכת במסקנה שלפיה וכאמור, בעת חתימת ההסכם לא היה למשיבה מידע על דבר קיומה של ירידת ערך אשר לא גולה למערער.

לנוכח כל האמור ומשלא נמצאה כל טענות משפטית או אחרת בפסק-דינו של בית המשפט קמא, הערעור נדחה.