תביעה בבנקאות חתימה על כתב ערבות

עיקר טענותיה מתמצה בכך שחתימתה זויפה על כתב הערבות בשיתוף פעולה בין נתבע 1 לנציג הבנק בכך שאישר כביכול את החתימה של הנתבעת אשר אף לא נכחה לפניו.

לדבריו, "הנני המום ומופתע מטענת הערבה, שהנה טענה כוזבת בעליל, אשר מוטב לולא הייתה נטענת על ידה כלל". מיסמכי ההלוואה מושא התובענה נחתמו בפניו על ידי הנתבעת (הערבה) והוא לא היה מסכן את המוניטין שלו ואת מקום עבודתו והיה מאשר כי המסמכים נחתמו על ידי הנתבעת בפניו אם לא היא זו אשר הייתה חותמת לפניו עליהם בפועל "ובודאי שאני לא שיתפתי מעולם פעולה עם בעל החשבון לזיוף חתימתה לכאורה, מדובר בטענות סרק כוזבות, תלושות מהמציאות, שאני מכחיש בתוקף, ויש לדחותן מכל וכל". כן הטעים כי בהתאם לנהלי הבנק הוא אף הקפיד לזהות את הנתבעת באמצעות תעודת הזהות שלה שהיא הציגה לו במעמד החתימה אשר צולמה על ידו וצורפה למסמכי הבנק כחלק ממסמכי ההלוואה, כך ש"אין כל סיכוי כי הערבה לא חתמה על מיסמכי הערבות".

...

בעניין בנק הפועלים לעיל נפסק:" קיימת בין החתימות שונות ניכרת, אשר אינה מעידה בהכרח על כך שהחתימה על גבי ת/ 4הינה זיוף... ניתן, כטענת המשיבים, לאתר שני דפוסים שונים של חתימות, בהתאם להתפלגות המתוארת, ובכך יש כדי לעורר חשד, שמא המשיבה השלישית לא חתמה גם על מסמכים נוספים בסניף תלפיות הנ"ל, הנחזים להיות חתומים על-ידיה. מובן כי מדובר בהתרשמות חזותית בלבד מן המסמכים אשר הוגשו כראיה בתיק; ייתכן, כי בחוות דעת מומחה ניתן היה להסביר הבדלים אלה ולהראות, כי אין הם שוללים מסקנה בדבר אמיתות החתימה"! ובמקום אחר נפסק :" כך, שהשוני בצורת החתימות אינו מלמד, מניה וביה, על זיוף חתימת הנתבע על מסמכים ההתקשרות עם התובעת" (תאמ (חי') 25613-09-13‏ ‏ הוט מובייל בע"מ נ' א.י.ס. טרייד אין ישראל ושות' בע"מ (29/03/2015)).

שכן, התובע עמד בנטל להוכיח מעבר ל-51% כי מדובר בחתימתה כערבה והיא המבקשת לסתור זאת, כאשר ניתנו לה מספר הזדמנויות עד כי בית המשפט מצא עצמו "רודף" אחריה למען תוכיח אחרת ולא תחויב, משהיא הבטיחה בדיון כי תוכיח אחרת ובית המשפט חש את רחשי ליבה באומרה זאת וביקש לאפשר לה מכל עבר להוכיח ולהיעתר למבוקשה, אולם לא עשתה דבר.

אודה כי עקשנותה של הנתבעת עת היא עצמה הצהירה שהיא מוכנה להתייצב לפני כל גרפולוג הייתה מרשימה ועוררה ספקות בנוגע לחתימתה אולם בשים לב לנסיבות המתוארות עת לא הוכח כי היה קרע בין בני הזוג אותה תקופה, ועיון בין שלל חתימותיה מעלה כי אכן ישנו דמיון – דבר שנתן לכך גושפנקא, הלכה למעשה, המומחה מטעם בית המשפט וכאשר לנתבעת ניתנה הזדמנות נוספת להשלים את חוות דעתה הלוקה בחסר בנוגע לזיוף חתימתה – לא צירפה דבר, הגם שניתנו כאמור מספר הזדמנויות וכן ביקשה לבטל את הליך ההוכחות וויתרה על חקירת המומחה מטעם בית המשפט – הרי שהדבר פועל לחובתה ובאופן שאין מנוס אלא לקבל את התביעה.

נוכח האמור התביעה מתקבלת, והנתבעת תשלם לתובע סך של 40,000 ₪ כשהם נושאים ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

על מי הנטל הראַייתי להזמינם לעדות? ב-ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, נקבע (עמ' 265): "הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מיסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי מיסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע... כלל זה נובע מכך שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוואנטי – כמו כתב הערבות בעניינינו – חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך, והיא בגדר 'עמוד התווך של התובענה'... לאור כלל זה היה על הבנק לשכנע, כי החתימה על כתב הערבות ת/4 היא אמנם חתימתה של המשיבה השלישית." בעניינינו, כאמור, הערייה היא במעמד של "התובע", המבקשת לחייב את המערער בתשלום חובות ארנונה, והוכחת אמתות חתימתו של המערער על ייפוי הכוח וחוזי השכירות המדוברים חיונית ביותר להוכחת תביעתה.

...

לאור כל האמור לעיל אני סבור שיש לקבל את הערעור, להורות על קבלת התביעה שהגיש המערער לבטל את רישום החוב הנתבע על-ידי העירייה על שם המערער בקשר ל- 11 הנכסים הנדונים ולהורות על סגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו בקשר לחוב זה. כן אני סבור שיש להורות על ביטול ההוצאות שנפסקו לטובת העירייה.

יחד עם זאת אני סבור, שאין לפסוק הוצאות למערער בקשר לערעור, משום שניהול מיטבי יותר מבחינתו של הדיון בבית המשפט קמא יכול היה להביא לתוצאה אחרת כבר שם ולחסוך את הצורך בהגשת הערעור.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ התוצאה הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל, התביעה שהגיש המערער לבטל את רישום החוב הנתבע על-ידי העירייה על שם המערער בקשר ל- 11 הנכסים הנדונים – מתקבלת.

לשיטת הנתבעת, עפ"י מיסמכי הערבות עליהם חתמה הנה בסטאטוס של "ערב מוגן", ולפיכך התובע יכול היה לידרוש ממנה לקיים את חיוב הנתבע כלפיו רק לאחר מתן פסק דין כנגד החייב (הנתבע) וקבלת אישור רשם ההוצאה לפועל כי ננקטו כל הליכי הגבייה האפשריים כנגדו (אישור על מיצוי הליכים נגד החייב, מפנה לסעיף 27(א) לחוק הערבות); אלא שבמקרה דנן הגיש הבנק תביעה כספית נגד החייב העקרי והערב יחדיו חרף היות הנתבעת "ערב מוגן". מנגד טוען הבנק כי לאור מטרת ההלוואה אותה נטל הנתבע וגובה סכום הערבות, וכפי שהוסבר לנתבעת ע"י נציגת הבנק בזמן אמת עובר לחתימתה על הסכם הערבות, היא בסטאטוס של "ערב יחיד", ועל כן, דין טענה זו להדחות.

גרסת פקידת הבנק לאה (סעיף 11 לתצהירה) לפיה בטרם שהחתימה את הנתבעת על כתב הערבות היא הסבירה לנתבעת כי הנה ערבה להלוואה ע"ס 150,000 ₪ שנוטל הנתבע מהבנק, ולפיכך הנה "ערבה יחידה" לא נסתרה במהלך חקירתה הנגדית בביהמ"ש, ואף נתמכה בגירסת הנתבעת בעצמה בתצהירה שהוגש לתיק ביום 13.1.2022 (סעיף 1) שם הצהירה כי לא ניתן לה כל הסבר ע"י הפקידה לאה לגבי זכיותיה כ"ערבה מוגנת" אלא אך ורק הסבר לגבי היותה "ערבה יחידה.

...

חרף האמור, שוכנעתי שהנתבעת הייתה מודעת לכך שחלק מכספי ההלוואה נועד להחליף אשראי בחשבון בנק אחר של הנתבע.

על כן טענה זו נדחית.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את תביעת הבנק במלואה ולהשית על הנתבעת, ביחד עם הנתבע מס' 1 ולחוד, את סכום התביעה בסך 149,223 ₪.

נתבע 2 חתם על כתב ערבות לכל חוב של נתבעת 1 כלפי התובע.

ביום 9.11.20 היתקיים דיון בבקשת הרשות להגן, וביום 19.4.21 קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי והתיר לנתבעים להיתגונן במסגרת שהוגדרה בהסכמה הדיונית: "הצדדים יטענו משפטית לשאלת הדין החל על חוזה בנקאי לקביעת מסגרת, כאשר ב"כ התובע יטען ויראה כי היתנהגות הבנק ואי חידוש מסגרת ממתן תקופת ניהול החשבון נעשתה כשורה והיא זכותו מכוח דין או חוזה של הבנק, ואילו ב"כ הנתבעים יטען כי קיום בתום לב של החוזה אוסר הפסקה כפי שנעשתה, ולמעשה עדיין לא קמה זכות תביעה בגין חוב כי המסגרת לא חודשה בנגוד לסעיף 39 לחוק החוזים". בהמשך הוקפאו ההליכים נגד נתבעת 1 בשל הליכי חדל"פ בהם היא נתונה, והיא מיתנהלת כעת רק נגד נתבע 2 שכאמור ערב לחובותיה של נתבעת 1 כלפי התובע.

...

בית המשפט מצא כי לעניין הליך זה, אין מקום לחרוג מהתעריף המינימלי המומלץ, באופן שסכום ההוצאות אשר יפסק לתובעת יעמוד על האמור בכללי לשכת עורכי הדין לעניין התעריף המינימלי.

לפיכך באיזון בין השיקולים נקבע כי הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובעת הוצאות בסך 17,010 ₪ : {(115,463*0.1) + [(155,820-115,463)*0.04] + (2*689)} * 1.17 = 17,010 הוצאות המשפט תשולמנה תוך 90 יום ממועד פסק הדין, ומיום זה ואילך ישולם הסכום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק למן יום ההוצאה עד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת יחד ולחוד הוצאות משפט בעין שהוציאה בקשר עם תיק זה לרבות בגין אגרה, המצאות ושכר עדים והכל לפי קבלות שתציג להם התובעת על תשלום בפועל עד 90 יום ממועד פסק הדין ובערכם הנומינלי ליום הוצאתן.

אומנם, הבנק לא הגיש תביעה כנגד הנתבע מכוח היותו החייב העקרי למשל מכוח דיני הרמת המסך אלא מכוח חתימתו של הנתבע על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת לחובות הנתבעת 1 כלפי הבנק ולכן, האמור לעיל, יש בו לשלול את טענת הנתבע שלא היה מעורב בפעילות הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2 במסגרת חשבון הבנק שניפתח אצל הבנק על שם הנתבעת 1.

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נגד בנק מסד בע"מ –סניף ראשון לציון: " משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי לפטור את הנתבע מחובו לבנק אך מאידך, אני סבור שיש להעמיד את ערבותו בגובה החוב שהיה נכון ערב מתן ההלוואה השנייה .

לפיכך, אני קובע שעל הנתבע לשלם את גובה החוב בסך של 129,608 ₪ (פ' עמ' 9 ש' 15) ללא ריבית פיגורים ממועד זה. נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 20,392 ₪ במעוגל , כך שסך החיוב שעל הנתבע לשלם הוא 150,000 ₪ .