טוענת התובעת, כי היא בעלת הזכויות בנחלה והיא זו שמונתה כ-"בן ממשיך", כאשר בתאריך 23.12.84 חתמה הסבתא מבארכה ז"ל, על הצהרה והתחייבות מתיישבים בלתי חוזר בסוכנות היהודית, שעל פיו מונו התובעת ובעלה המנוח ז"ל כ-"בן ממשיך" תחת הסבתא על זכויותיה בנחלה (סעיף 13 לכתב התביעה).
ויפים הדברים שציינה השופטת שטרסברג-כהן בעיניין חיים, בעמ' 343, לענייננו:
"ההסכם השני נחתם ב-22.11.1991, בעוד שבקשתו של אליהו למתן סעד הצהרתי הוגשה ביום 13.5.1997, היינו כשש שנים מאוחר יותר. אליהו מבקש סעד הצהרתי, שהוא סעד שביושר. בשוקלו אם להעניק סעד זה רשאי בית-המשפט לתת דעתו, בין היתר, על היתנהגות התובע. כך, למשל, יכול בית-המשפט לשלול סעד הצהרתי מתובע כאשר נסיבות המקרה מצביעות על כך שהשיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה ..., או לכך שהתובע השלים עם מציאות מסוימת שכנגד המשכותה הוא מבקש כעת את הסעד ... . בעניינינו לא רק שנקפו השנים מיום חתימת החוזה, אלא שחזקיהו התגורר בבית האם עוד בחייה וממשיך להתגורר שם עם משפחתו לאחר מותה. עובדת החזקתו ושימושו הרצוף של חזקיהו בבית המגורים, בידיעתו של אליהו ובהסכמתו לכך לאורך השנים, יש בה כדי למנוע מאליהו מלבקש סעד הצהרתי שיש בו כדי להביא לאפשרות סילוקו של חזקיהו מבית המגורים. בנסיבות אלה יש בטעם זה של שהוי והשלמה, לפחות בהצטרפו לטעמים אחרים, כדי להביא לדחיית תביעתו של אליהו." (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.)
נוסף על כך וכפי שטענו הנתבעים בצדק בסיכומיהם, שרק לאחר מות בעלה של התובעת הושלם תהליך ההרשמה של בן ממשיך ברשות מקרקעי ישראל ובסוכנות היהודית, כאשר לאורך יותר מ-25 שנה לא הושלם הרישום, דבר שאף הוא מלמד על כך שהרישום לא היה בעל משמעות עבור בני המשפחה אשר נהנו ביחד מפירות הנחלה (סעיף 8 לסיכומי הנתבעים).
אני ערה לכך, כי המצב הנוצר בנחלה הוא בעייתי ועל כך עמדה השופטת פרוקצ'ה בעיניין חיים:
"... נטייה זו להעביר חלקים מן הנחלה לבנים אחרים גם כאשר מונה בן ממשיך האמור לקבל את הנחלה ולעבדה, היא טבעית ומובנת במערכות יחסים משפחתיות, ועל-כן עשויה לזכות לעתים קרובות בהסכמה כללית של בני המשפחה. להסכמה זו ניתן לתת לבוש משפטי על דרך התחייבות חוזית מפורשת של חבר האגודה כלפי ילדיו. מתן הכרה להעברת זכויות כזו כבת-אכיפה מבחינה משפטית עלול להוליד פיצול בפועל של היחידה המשקית למספר בלתי מוגבל של בעלי זכויות. ואם כך, שוב אין מדובר רק בפיצול בית המגורים מהנחלה המשקית, אלא ייתכן גם פיצול הנחלה המשקית עצמה למרכיבים משקיים שונים והעברת כל מרכיב משקי לבעל זכויות אחר. נסיבות כאלה עלולות להוליד מציאות העומדת בסתירה בולטת למדיניות הרשות המוסמכת, המבקשת למנוע פיצול היחידה המשקית. מציאות זו הייתה מטילה אחריות ונטל על המינהל, על הסוכנות ועל האגודה השיתופית לנקוט ביוזמתם הליכים משפטיים כדי למנוע עקיפת מדיניותם זה דורות רבים לגבי כלל האגודות השיתופיות ברחבי הארץ." (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.) (עמ' 327)
חרף זאת שוכנעתי כאמור לעיל, כי הנחלה לאורך שנים נוהלה בשותפות, ועל כך התובעת לא הלינה.
...
אני ערה לכך, כי המצב הנוצר בנחלה הוא בעייתי ועל כך עמדה השופטת פרוקצ'ה בעניין חיים:
"... נטייה זו להעביר חלקים מן הנחלה לבנים אחרים גם כאשר מונה בן ממשיך האמור לקבל את הנחלה ולעבדה, היא טבעית ומובנת במערכות יחסים משפחתיות, ועל-כן עשויה לזכות לעתים קרובות בהסכמה כללית של בני המשפחה. להסכמה זו ניתן לתת לבוש משפטי על דרך התחייבות חוזית מפורשת של חבר האגודה כלפי ילדיו. מתן הכרה להעברת זכויות כזו כבת-אכיפה מבחינה משפטית עלול להוליד פיצול בפועל של היחידה המשקית למספר בלתי מוגבל של בעלי זכויות. ואם כך, שוב אין מדובר רק בפיצול בית המגורים מהנחלה המשקית, אלא ייתכן גם פיצול הנחלה המשקית עצמה למרכיבים משקיים שונים והעברת כל מרכיב משקי לבעל זכויות אחר. נסיבות כאלה עלולות להוליד מציאות העומדת בסתירה בולטת למדיניות הרשות המוסמכת, המבקשת למנוע פיצול היחידה המשקית. מציאות זו הייתה מטילה אחריות ונטל על המינהל, על הסוכנות ועל האגודה השיתופית לנקוט ביוזמתם הליכים משפטיים כדי למנוע עקיפת מדיניותם זה דורות רבים לגבי כלל האגודות השיתופיות ברחבי הארץ." (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.) (עמ' 327)
חרף זאת שוכנעתי כאמור לעיל, כי הנחלה לאורך שנים נוהלה בשותפות, ועל כך התובעת לא הלינה.
סוף דבר
התוצאה העולה מהאמור לעיל אפוא, היא, כי במקרה שלפני, לנתבעים 1-3 זכויות שימוש וחזקה מכח ההסכמים שנערכו בהיות האב בנימין בחיים.
לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות.
