לפיכך, בהעדר יריבות – על התובע להפנות טענותיו, ככל שהן קיימות, למעסיקיו בהתאם להוראות סעיף זה.
מבוטח המוגדר כעובד שכיר, תביעתו לתגמול דמי מילואים תוגש באמצעות המעסיק ולא בתביעה אישית, כפי שהתובע הגיש וזאת על מנת שהתובע יוכל למצות זכויותיו לתשלום תקופות השרות הנטענות בצרוף הצהרות מעסיק למניעת כפל תשלום.
...
לפיכך, דין טענות התובע על תשלום תגמול דמי מילואים בגין יום מילואים אחד, בעבור התקופות שהיו טרם תיקון החוק קרי, לפני אוקטובר 2003 דינן להידחות.
אנו מסכימים עם עמדת הנתבע כי קיים קושי רב לבחון את טענות התובע לאי תשלום תגמול מילואים החל משנת 1992 ונחזור ונציין גם כי התנהלות התובע מיום הגשת תביעותיו לנתבע והימנעותו מהצגת אסמכתאות או ראיות שיסיעו בידיו להוכיח את טענותיו, מובילה בהכרח למסקנה כי התובע לא עשה כל שביכולתו להוכיח טענתו כי עומדת לו הזכות לגמול מילואים עבור התקופות הנתבעות בכתב התביעה הן מול הנתבע והן מול בית דין זה. לא הובאו אסמכתאות מהבנק על אי קבלת תגמולי המילואים, לא הובאו עדים (כגון המעסיקים) שיעידו האם שילמו לתובע שכר רגיל בזמן היותו במילואים והדבר עומד לתובע לרועץ.
לאור כל האמור לעיל, בנסיבות בהן הנתבע שילם לתובע גמול מילואים עבור התקופה שבין 17.5.2010 לבין 4.11.2012 (כאמור באישור התשלום שצורף כנספח א' לכתב ההגנה המתוקן וכן בהינתן שהתובע לא הוכיח שהתשלום לא בוצע) וכן מאחר שאין לתובע זכאות לתשלום עבור יום מילואים חד יומי עד לחודש אוקטובר 2003 (ומדובר כמעט בכל התקופות בין השנים 1992 – 2003) ומאחר שלפי דו"ח תקופות העיסוק (נ/2) התובע היה מועסק בחלק מהתקופות כעובד שכיר והתשלום בוצע על ידי מעסיקו (ובכל מקרה התובע לא הוכיח שהתשלום לא בוצע על ידי מעסיקיו), ובשים לב שהתקופות שנותרו במחלוקת כמפורט בסעיף 36 לפסק הדין התיישנו - אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לתשלום גמול מילואים עבור התקופות הנתבעות בכתב התביעה המתוקן.
סוף דבר:
לאור האמור - אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.