תביעה אישית נגד דייני בית הדין הרבני

בית הדין הרבני הגדול דחה את עירעורו של התובע הן באשר לטענותיו בנוגע לפסק הדין בתביעת הגירושין; הן באשר לטענותיו בנוגע לסילוק תביעתו לפסק דין הצהרתי על הסף; והן באשר לשאלת הסמכות העניינית וזאת במסגרת פסק דינו מחודש מאי 2020.

מדובר בחסינות מהותית אשר מכוחה לא ניתן להגיש תביעה אישית כנגד שופט או דיין בגין פעולותיו או החלטותיו השיפוטיות.

עוד טוען התובע כי אין להעניק חסינות שיפוטית לנתבעים 1 ו-2 וזאת נוכח השוני הנטען בין דיינים לשופטים ובלשונו: "שופטי בית משפט מכירים באופן עיקרוני בשויון ובכפיפות לשלטון החוק של הריבון החילוני ואילו דייני בית הדין הרבני מכירים באופן עיקרוני בכפיפות לשלטונו של בורא כל העולמות" וכן "המבקשים אינם רואים עצמם, במסגרת מילוי תפקידם הדייני, כפופים למושגי יסוד, כדון סמכות, אחריות, חסינות, זכויות חוקתיות ולשלטון החוק הלקוחים מתוך עולם המושגים של הריבון החילוני" (סעיף 20 לתשובה).

סעיף 8 לפקודות הנזיקין קובע כי: "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר- לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השפוטי". הוראות הסעיף הנן ברורות ולפיהן כל אדם המבצע פעולת שיפוט, כל בית משפט וכל בית דין חוסה תחת החסינות השיפוטית.

...

דיון והכרעה אקדים ואומר, כי דין הבקשה להתקבל, ודין התביעה להיות מסולקת על הסף כנגד הנתבעים.

לסיכום לסיכומם של דברים, דין הבקשה להתקבל, וכך אני עושה.

בהתאם, התביעה כנגד הנתבעים 1 – 3 נדחית.

בהחלטה נוספת יום 29.11.10 נקבע, בין היתר, כי סך של 840,000 ₪ יופקד בחשבון שיפתח על ידי בית הדין בבנק פאג"י, כאשר בית הדין ייתן מכתב כוונות בו יובהר לבנק שהסכום הנ"ל ישוחרר לטובת חברת המצות כנגד הסכמת הבנק למכירת הציוד ושיחרור השיעבוד מהמכונות ולאחר שבית הדין ישוכנע שהתבצעה העברה כראוי (סעיף 1).

בבית המשפט העיד הרב דביר שהוא שימש כדיין בבוררות בין הצדדים וכשנשאל לגבי הצדדים לבוררות השיב : "בבוררות הייתה חברה. אני לא זוכר מי היו בעלי המניות של החברה המצות המהודרות. היה ויכוח מי הבעלים, אני חושב שזה היה רשום על יהודי בקנדה, וגם על מישהו ממשפחת יוספיבויץ', אני לא חושב שזה היה על צד ג'2.היה דין ודברים מי הבעלים בחברה הזו וכמה אחוזים יש לאלה וכמה לאלה. מבחינת מישפחת יוסיפוביץ בראשות הבוררות ייצג שמעיה יוסיפוביץ, (צד ג'2), וגם בניו הופיעו שם." (עמ' 37, שו' 8-1).

ממסמכי בית הדין הרבני ועדותו של הרב דביר עולה כי הצדדים לבוררות היו האחים הירשלר מצד אחד ויוסיפוביץ ואחרים מצד שני.

הרשלר שעבד בחברת המצות המהודרות בשכר, תבע בעלות לאחר שטען שהוא הגיע כמומחה למכונות ובית הדין קבע שמגיע לו 26.6% מהבעלות במצות המהודרות ובמכונות.

זהות מוכר המכונה ודרך השתלשלות המכירה הנתבעות טוענות בסיכומיהן, כי חברת המצות המהודרות כלל אינה צד להתמחרות ופסק הביניים של בית הדין הוא אישי בין הרשלר ליוסיפוביץ, כשלאורך כל הדרך מדובר על פירוק שותפות.

...

ביקלס נשאל האם לאור התחקיר שעשה הוא יכול לקבל את טענת הנתבעות, לפיה המאפייה העמידה לרשות התובע את כל האמצעים הדרושים לביצוע משימותיו וכי הוא הכיר היטב את המכונה והשיב: "אני סבור שלא." (עמ' 24, שו' 28-25).

איני מקבל את טענות הנתבעות בסיכומיהן, כי מדובר בפסק דין ישן ומאז אף נכנסו לתוקפן תקנות הבטיחות בעבודה (מכירה) וכי באותו מקרה נקבע שהפגם היה נעוץ בהתנהגות המעביד ולא במכונה עצמה, אך לא כך בענייננו.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין ההודעה של הנתבעות נגד צד ג'2, יוסיפוביץ, להידחות.

בהתאם נדחית ההודעה שהגיש צד ג' 2 נגד צד ג' 1.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1220863/8 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב ישראל שחור, הרב **** כ"ץ, הרב אריה אוריאל המבקש: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד [...]) המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד חיים זוארץ) הנידון: פסילת בא כח לאור הפרעות חוזרות ובשל עיכוב ההליך המשפטי התקין על ידו בפני בית הדין עומדת שאלת המשך ייצוגו של באת כוח הבעל [...] מהמשך ייצוגה בתיקי הגירושין, כתובה וכל הכרוך בגירושין. לאחר עיון בבקשות הצדדים, בית הדין מורה על הסרת ייצוגו של באת כוח הבעל [...] מהתיקים הנ"ל. בטרם ניגע בהכרעה ראוי שנציין את העובדות וההליכים בתיק ולאור זאת נביא את הנימוק לפסילה. 1. בפני בית הדין תביעת גירושין והכרוך של הבעל שניפתחה כבר בתאריך 19.05.2019וכן תביעת כתובה של האישה. 2. הצדדים נשואים נישואים שניים וחיים בפירוד למעלה משנתיים. הבעל יצא מדירת האישה. 3. הגירושין התעכבו עקב תביעות כספיות הדדיות. הבעל תובע נזיקין היות ולדבריו הוא נזרק על ידי האישה מהדירה, ומאידך האישה תובעת כתובתה. 4. בית הדין קיים שני דיונים בנוכחות שני הצדדים. בנוסף היתקיים דיון אחד במעמד צד אחד כאשר הבעל ובאת כוחו לא הופיעו לדיון. 5. בשני הדיונים ארעו התפרצויות רבות וחריגות של עורכי הדין ביניהם וכלפי בית הדין, על כך הוער בהחלטות. במיוחד בלטה בכך באת כח הבעל אשר התפרצה באופן קשה מאד ומנעה כל אפשרות לקיים את הדיון. 6. בסיום הדיון השני בו' תמוז ה'תש"פ (28/6/20), החמירו ההתפרצויות עד כדי כך שהיה צורך להכניס מאבטחים לאולם לצורך הוצאת הצדדים. 7. בית הדין קבע בהחלטתו בסיום הדיון ביום ו' בתמוז התש"פ (28/06/2020): בית הדין בשלב זה לא יקבע דיון נוסף ללא קבלת מכתבי היתנצלות מבאי כח הצדדים על היתנהגותם הלא ראויה בדיון, שלא כיבדה לא אותם ולא את מקצועם, ולא את כבודו של בית הדין. מצופה שהמכתב יכלול התחייבות שלא לחזור על היתנהגות זו בעתיד. 8. בא כח האישה נהג כמבוקש ומסר מכתב היתנצלות. 9. לעומת זאת באת כח הבעל הודיעה לבית הדין באופן בוטה: ב"כ התובע השיבה לדרשה זו כי אין בכוונתה להיתנצל כיוון שלא הייתה סיבה/ מעשה/ אמירה כל שהיא לכך ודרישה זאת הייתה בלתי חוקית בעליל. ב"כ התובע עד לכתיבת תגובה זו לדרישת כב' הרב ישראל שחור לא היתנצלה וכמובן לא כתבה מכתב התחייבות שלא תחזור על היתנהגות מחפירה ונלוזה וכב' הרב קיבל בעבר את הנימוקים לכך. אין ולא הייתה מכובן גם לא בעתיד בכוונת ב"כ להיעתר לכך! כיוון שדרישת הרב לכך כאמור הייתה והנה בלתי חוקית ואף יתרה מכך, גם בלתי מבוססת וכמובן בלתי ראויה והוגנת ראוי לציין! כי כל אדם ואין זה משנה באם הנו עו"ד אזרח פשוט או נושא משרה לא!!! ניתן לבקש ממנו להיתנצל על – דבר / מעשה שלא היה ולא נברא לא ניתן לבקש ממנו להתחייב שלא יבצע או לא תבצע לחתום על מכתב התחייבות שהמעשה שלא היה לא יבוצע יותר.

כאשר באת כח הבעל ממשיכה בהתרסה כנגד בית הדין הרי שברור שאין בכוונתה לאפשר את המשך ההליך.

יותר מכך מתברר מהתנהלותה בתיק שכוונתה של באת כח הבעל לנהל מסע אישי כנגד דיין שאינו מוצא חן בעיניה.

היא מגישה לתיק בקשות שמופנות לגורמים הבאים: אל: לישכת שר הדתות לישכת שר המשפטים היועץ המשפטי של בתי הדין הרבני כב' הרב לאו נשיא בתי הדין יו"ר לישכת עורכי הדין בישראל כב' הרב זבדיה מנהל ביה"ד הרבני האיזורי ת"א-יפו הרי שעורכת הדין כבר הפליגה מעבר למחוזות ההרכב והיא כבר מיתנהלת מול כל רשויות המדינה בעיניין זה. נעתיק כאן את ההחלטה שניתנה בעיניין פסילת ההרכב המשקפת את כמות הטענות והמענות חסרות הבסיס אותן היא מפריחה כלפי ההרכב בתוך הקף בקשות נרחב ובהקף גדול, באותיות קידוש לבנה כולן כביכול מדובר בכתבי תעמולה.

...

סוף דבר בית הדין דוחה את בקשת הפסילה מכל וכל.

על אף שבית הדין מעריך את נכונותה של באת כח הבעל לעשות את כל עבודתה "פרו בונו", ויתכן שהבעל יתקשה לשלם עורך דין אחר בתשלום, הרי שאין מנוס משימוש בתקנות הדיון במקרה זה. לנוכח זאת בית הדין קובע על פי תקנות הדיון תקנה נא: בית דין יכול להפסיק את הופעתו של כל מורשה במשפט אם הוא רואה שהמורשה מפריע להוציא דין אמת לאמיתו או שאינו מציית להוראת בית הדין או שאינו מתייחס לבית הדין בכבוד הראוי.

בין כך ובין כך נקט עו"ד שטוב צעד חריג נוסף שנראה – בלשון המעטה – כניסיון להלך אימים על בית הדין ולמצער להציק לדיינים אישית במטרה למנוע מבית הדין לעשות את המוטל עליו על פי דין תורה ועל פי החוק: עו"ד שטוב הגיש לבית דין פרטי "בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירורי יוחסין" (הנעדר מעמד על פי חוק ושעל פי דין תורה יכול אומנם לידון בין צדדים פרטיים בהסכמתם אך לא מעבר לכך) תביעה אישית נגד דייני בית דיננו.

התביעה של הועד הכללי כנגד בית הרב הוגשה לבית הדין הרבני בירושלים לראשונה ביום י"א באדר א' תש"ס (17.2.2000) במסגרת בוררות (בטרם שנקבע שאין בית הדין הרבני רשאי לידון גם כבורר בעניינים שאינם בסמכותו על פי חוק).

...

כך למשל, אם ימצא בית הדין כי הגשת תובענה בבית המשפט האזרחי ע"י הנאמן נובעת משיקולים זרים או שהיא מופרכת, שכן הדין אינו מגלה כל עילה, וכיוצא בזה שיקולים שונים, יוכל הוא להורות לנאמן להימנע מהגשת התובענה על מנת שלא לכלות את נכסי ההקדש לריק.

הרב א' אהרן כץ מתן הוראות נוכח כל האמור עד כה אנו מורים כדלהלן: אין כיום למי שמונה כנאמן הקדשות הוועד הכללי, הרב אריה דביר, מעמד כנאמן בהקדשות אלה.

נוכח התנהלותו הבעייתית מאוד של עו"ד שטוב כפי שתוארה ובוארה בהחלטה זו ובהחלטות קודמות ושגרמה הן להליך משפטי ארוך ומיותר שהטריחה את בית הדין רבות, התנהלות שאנו קובעים כי נעשתה שלא בתום לב, אנו מוצאים לנכון להשית עליו הוצאות משפט אישיות לטובת אוצר המדינה בסך 30,000 ש"ח. נבהיר כי מן הדין היה לכאורה להשית על עו"ד שטוב הוצאות לדוגמה, אולם לפנים משורת הדין הסתפקנו בחיוב האמור שהוא בגדר הוצאות משפט ריאליות – ועל דרך ההמעטה בלבד – שנגרמו לאוצר המדינה בהליך זה. אפשר שהיה מקום לחייב אף בהוצאותיו של הצד שכנגד, אולם לעת עתה אין אנו מוצאים לנכון לעשות כן, ובין השאר משום שיש מקום להמתין בפסיקת הוצאות אלה עד לתוצאתו הסופית של ההליך כולו.

סילוק על הסף בשל חסינות שיפוטית הגשת תביעה כנגד מדינת ישראל בגין הכרעה שיפוטית של דייני בית הדין הרבני היא ניסיון עקיפת החסינות השיפוטית והשמירה על העצמאות השיפוטית הקבועה בדין.

אין מקום לאפשר הגשת תביעות שמשמען היא פגיעה בעצמאות השיפוטית, ולעניין זה ר' למשל דברי כב' הש' מ' מזוז במסגרת ע"א 3359/18, מדינת ישראל נ' מוסא איבראהים עלי אדם (מיום 2/9/2018, הש' י' עמית, מ' מזוז, י' וילנר) שם נקבע כך – "מכלול השיקולים שפורטו, ובפרט התכליות העיקריות של מוסד החסינות - השמירה על העצמאות השיפוטית, אי התלות האישית ושמירה על תיפקודה התקין של מערכת השפיטה מפני השפעות זרות ושיקולים זרים - מטה לדעתי את הכף באופן ברור לעבר הקביעה כי החסינות השיפוטית לפי סעיף 8 לפקודה היא חסינות מהותית". וכן בהמשך (ההדגשות לא במקור) – "מתן אפשרות לתבוע את המדינה בגין מעשיו של נושא משרה שיפוטית מהוה למעשה עקיפה של החסינות השיפוטית והוא אינו מתיישב עם התכליות של חסינות זו, שכן אין הוא מבטיח את הגשמתן של תכליות אלה. המסקנה הפרשנית לפיה יש לראות את החסינות המוקנית לרשות השופטת ולנושאי משרה שיפוטית כחסינות מהותית נובעת מכך שהתכליות העיקריות המונחות ביסוד החסינות לא תושגנה אם ניתן יהיה לעקפה ולהעמיד לבירור את השאלה האם נושא משרה שיפוטית פלוני התרשל במילוי תפקידו - על דרך של הגשת התביעה נגד המדינה" וכן - "גם אם תביעה עקיפה כזו אינה חושפת את נושא המשרה השיפוטית לחיוב כספי אישי, עדיין עיקר הנזקים והחששות מקיומה של תביעה אישית ממשיכים להתקיים. חשיפה לתביעות משפטיות, גם אם באופן עקיף, וכפועל יוצא חשיפתם של נושאי משרה שיפוטית לתיוגים שליליים, עלולה לעורר חשש לשקילתם של אינטרסים אישיים, או למראית-עין של שקילתם של אינטרסים כאלה, הזרים לסכסוך המובא לפני נושא המשרה השיפוטית" להרחבה ר' גם ע"א 8164/20, שולמית אייל נ' יניב אינסל נאמן (מיום 25/5/2022, הנ' א' חיות, המש' לנ' ע' פוגלמן, הש' ד' מינץ) וכן רע"א 118/21, ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים נ' מדינת ישראל (מיום 21/1/2021, הש' י' עמית) או ע"א 10015/17, גדעון רוה נ' מדינת ישראל - רשות האכיפה והגבייה‏ (מיום 10/10/2018, הש' י' עמית, מ' מזוז, ד' מינץ).

...

התובעים טוענים שאלמלא היה מומצא צו הירושה, הרי התביעה לפירוק השיתוף הייתה נדחית על הסף (סעיף 16 לכתב התביעה).

אין מקום לאפשר הגשת תביעות שמשמען היא פגיעה בעצמאות השיפוטית, ולעניין זה ר' למשל דברי כב' הש' מ' מזוז במסגרת ע"א 3359/18, מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם (מיום 2/9/2018, הש' י' עמית, מ' מזוז, י' וילנר) שם נקבע כך – "מכלול השיקולים שפורטו, ובפרט התכליות העיקריות של מוסד החסינות - השמירה על העצמאות השיפוטית, אי התלות האישית ושמירה על תפקודה התקין של מערכת השפיטה מפני השפעות זרות ושיקולים זרים - מטה לדעתי את הכף באופן ברור לעבר הקביעה כי החסינות השיפוטית לפי סעיף 8 לפקודה היא חסינות מהותית". וכן בהמשך (ההדגשות לא במקור) – "מתן אפשרות לתבוע את המדינה בגין מעשיו של נושא משרה שיפוטית מהווה למעשה עקיפה של החסינות השיפוטית והוא אינו מתיישב עם התכליות של חסינות זו, שכן אין הוא מבטיח את הגשמתן של תכליות אלה. המסקנה הפרשנית לפיה יש לראות את החסינות המוקנית לרשות השופטת ולנושאי משרה שיפוטית כחסינות מהותית נובעת מכך שהתכליות העיקריות המונחות ביסוד החסינות לא תושגנה אם ניתן יהיה לעקפה ולהעמיד לבירור את השאלה האם נושא משרה שיפוטית פלוני התרשל במילוי תפקידו - על דרך של הגשת התביעה נגד המדינה" וכן - "גם אם תביעה עקיפה כזו אינה חושפת את נושא המשרה השיפוטית לחיוב כספי אישי, עדיין עיקר הנזקים והחששות מקיומה של תביעה אישית ממשיכים להתקיים. חשיפה לתביעות משפטיות, גם אם באופן עקיף, וכפועל יוצא חשיפתם של נושאי משרה שיפוטית לתיוגים שליליים, עלולה לעורר חשש לשקילתם של אינטרסים אישיים, או למראית-עין של שקילתם של אינטרסים כאלה, הזרים לסכסוך המובא לפני נושא המשרה השיפוטית" להרחבה ר' גם ע"א 8164/20, שולמית אייל נ' יניב אינסל נאמן (מיום 25/5/2022, הנ' א' חיות, המש' לנ' ע' פוגלמן, הש' ד' מינץ) וכן רע"א 118/21, ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים נ' מדינת ישראל (מיום 21/1/2021, הש' י' עמית) או ע"א 10015/17, גדעון רוה נ' מדינת ישראל - רשות האכיפה והגבייה‏ (מיום 10/10/2018, הש' י' עמית, מ' מזוז, ד' מינץ).

סוף דבר לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך כול של 8,000 ₪.