תביעה אישית כנגד בעלי שליטה לשעבר בחברה בפרוק

ביום 10.01.21 הגישה התובעת הודעה במסגרתה ביקשה לאפשר לה להמציא את כתב התביעה המתוקן באמצעות שליח במסירה אישית לכתובתו של המשיב, מבלי לתרגם את כתב התביעה מאחר והמשיב הנו תושב ישראל לשעבר המבין ודובר עברית.

בנוסף, המצהיר מטעם התובעת כלל אינו שולט בשפה העברית הגם שנכתב כי תצהירו תורגם לו, לא הוצגו תרגומים של התצהיר או נספחיו.

לטעמי, בשלב זה גירסתה של התובעת לא הופרכה ולא נסתרה והיא מעלה קיומה של עילת תביעה לכאורית נגד הנתבע, עילה אשר מעוררת "שאלה רצינית שיש לידון בה". בעניינינו, עסקינן בחברה ישראלית המצויה בפרוק ואשר בעיניינה נוהלו לא מעט הליכים כאשר בעלי המניות העלו טענות למכביר האחד כנגד השני.

הזיקות לבית המשפט בישראל כוללות את היות הנתבע תושב ישראל לשעבר ודובר השפה העברית, התובעת היא חברה ישראלית שהתאגדה על פי הדין הישראלי, גם על ידי הנתבע, מיסמכי ההיתאגדות היו בשפה העברית, שאר התביעות בין הצדדים התנהלו בישראל, שעה שהזיקה היחידה לאוסטריה היא מקום מושבו של הנתבע.

...

לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן" [ראו רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1998) נ' The Lockformer (פורסם במאגרים)].

סוף דבר : אני דוחה את הבקשה לביטול היתר המצאה וקובעת כי ההמצאה אל הנתבע הינה המצאה כדין.

החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.

התובע טוען, כי חרף כל טענותיו כנגד חיובו באופן אישי בתשלום חוב החברה, ולמרות שטען כלפי הערייה כי היה עליה להגיש תביעה כנגד החברה ובמסגרתה לפעול להרמת מסך כנגד מר אביבי - בהיותו בעל השליטה בחברה, הנתבעת החלה לנקוט באופן דווקני רק כנגדו בהליכי גבייה מינהליים, בחוסר מידתיות מוחלטת ביחס לשעור החוב המוכחש, שנפרע והתיישן.

ביום 29.10.13 שיגר אל הנתבעת מכתב תגובה נוסף, במסגרתו חזר על טענותיו, כי תנאי החוק אינם מתקיימים, הואיל והחברה מעולם לא פורקה וכי החברה ומר אביבי - המנכ"ל ובעל השליטה בחברה, חייבים לו סכומי עתק, והוא מנהל כנגדם הליכים משפטיים בת.א. 1136/08 בבית המשפט המחוזי תל-אביב, וממילא, לא קיבל מהחברה שום נכסים עובר לקריסתה, בודאי שללא תמורה.

מעשה בית-דין הנתבע שכנגד טוען, כי ביום 30.3.17 התובעת שכנגד הגישה תביעה כנגד החברה ושותפו לשעבר מר אביבי (ת.א 68158-03-17), אשר נדונה לפני כב' השופט אילן רונן (להלן: "התיק הנוסף"), בגין אותו חוב ארנונה שנתבע בתיק דנן בסך של 493,256 ₪, נכון ליום 15.2.17 (ראו: נספח ב' לבקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד).

...

אולם ,למעלה מכך, על-פי הפסיקה, הכלל בדבר השתק עילה חל גם מקום שאין המדובר במי שהיה שותף להליך הראשון, ובלבד שהוא בעל זיקת עניין לדיון הקודם או שהוא חליפו של מי שהיה בעל דין, ועל-כן דין טענה זו להידחות.

אשר על-כן, ומכל הטעמים המפורטים לעיל, מקום בו הייתה הסכמה לדחיית התביעה לגופה כנגד החברה, הרי שפסק-דינו של כבוד השופט רונן מהווה מעשה בית-דין מסוג השתק עילה החוסם את אפשרותה של הנתבעת שכנגד מלתבוע את החוב של החברה מהנתבע שכנגד, ועל-כן דין התביעה שכנגד להידחות.

סיכום אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה העיקרית נדחית בזה , והתביעה שכנגד נדחית גם היא.

נקבע בפסק הדין כי "במקרה שבפנינו הנתבע, במטרה להגן על האינטרסים האישיים שלו, פגע בחברה ובמגנוס. הנתבע ביטא לא אחת את כוונתו לעזוב את החברה על־אתר במידה וידוללו מניותיו תוך שהוא מוסיף ומציין שלהערכתו הדבר יוביל לקריסת החברה; הנתבע עמד בקשר אישי עם מנכ"ל DRDO שהיא לקוח פוטנציאלי ויידע אותו בפרטי המחלוקות בין בעלי המניות בחברה עמה DRDO התעתדו להיתקשר בעיסקה משמעותית. פעולה זו בשילוב עם ידיעת הנתבע כי DRDO מתייחסים להיותו חלק מהעסקה כהכרח, מבססת את עילת התביעה כנגדו בגין הפרת חובתו כבעל מניות לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. בפעולותיו הנתבע חרג מן הסטאנדרט האובייקטיבי שראוי לחול בקשר בין בעל מניות לבין חברה ובעלי המניות השותפים עימו [...] הנתבע חרג גם מן הסטאנדרט הסובייקטיבי אשר היה מקובל בחברה כפי שבוטא על ידי בעלי תפקיד בחברה" (ר' סעיף 93).

בסעיף 2 נאמר כי במעשיו של התובע שיפורטו בכתב התביעה "הנתבע גורם – ועשוי לגרום – נזקים עצומים לחברה עד כדי איום על עצם קיומה וכפועל יוצא מכך עלול לגרום לקריסתה ולאובדן השקעותיה של בעלת השליטה בתובעת". כך גם בסעיף 10 צוין כי נתברר לתובעת (מגנוס) "כי הנתבע ביצע פעולות חמורות כנגד החברה שהעמידו בסיכון את עצם קיומה – וכפועל יוצא מכך סיכנו את השקעותיה של בעלת השליטה – גם בכובעו כעובד. מסיבה זו ומחוסר ברירה של ממש נאלצה החברה לפטר את הנתבע...". עוד צוין בכתב התביעה כי הפעולות שמתוארות בו "שביצע הנתבע נעשו מתוך כוונה ברורה – כעולה גם מהאיומים שהשמיע הנתבע בפני האספה הכללית בישיבה מיום 5.3.2012... וכן לאחר שהחברה פיטרה את הנתבע מעבודתו בשל מעלליו השונים בכובעו כעובד, מימש הנתבע את איומיו לפגוע בעסקי החברה, שאכן גם נפגעו בפועל" (ר' סעיף 13).

כך גם בהמשך ובמענה לשאלות ב"כ הנתבעות ביחס לנתבעת 2 – יוויז'ן אייר מחקר ופיתוח בע"מ, לשעבר חברת א.מ.י.ת שבפרוק – השיב רו"ח אבדי כי "...הגרעון של החברה זה 1.8.7 מיליון ₪ יתרת ההפסדים. זה הדוח הכספי של החברה". הוא נישאל מי ישלם דיבידנד בחברה כזו, כשיש לה גרעון של 1.5 מיליון ₪, והשיב "יש יתרת מזומנים שנכנסה לחברה, יש רווחים עתידיים לחברה". הוצג לו על ידי בית המשפט כי המדובר ב"יתרת מזומנים לכאורה שנכנסה לחברה" והוא השיב: לא, רגע.

למעלה מכך יצוין בתמצית, כי בית משפט של פירוק סיים את מלאכתו עם אישור הסדר הנושים, כי הסכם העקרונות קדם בזמן להסכם הפרוק, ומעבר לכך ספק בעיניי אם בעניינינו מיתקיים האמור בסעיף 350(ט1) לחוק, לאמור כי קיימת מחלוקת "בנוגע לפרשנות הפשרה או ההסדר לאחר אישורם או בנוגע ליישומם", כאשר במונח "הסדר", הכוונה היא ל"הסדר בין החברה לבין נושיה או בעלי מניותיה" (ר' ס"ק (א)), מה שלא מיתקיים בעניינינו שעה שהמחלוקת היא בין התובע (אישית) לבין הנתבעת 1.

...

לאור כל המפורט בהרחבה בפסק הדין, שמיעת כל העדויות ובחינת הראיות ומשקלן "כפרי של ניתוח ההיגיון בשילוב עם התרשמות של חושים" (ר' בג"צ 2684/12 התנועה לחיזוק הסובלנות נ' היועמ"ש (פורסם בנבו, 9.12.15), פסקה נא) ואף על רקע פסקי הדין שניתנו בין הצדדים בעבר וכל אשר נקבע בגדרם – לחובת התובע – והסתכלות על התמונה בכללותה במבט רחב, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות.

בהינתן כל האמור בפסק הדין וקביעותיהן של הערכאות השונות ביחס להתנהלותו המפרה של התובע וחוסר תום ליבו, סבורני שאף שורת הצדק מחייבת דחייתה של התובענה.

הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעות ביחד ולחוד, בגין שכר טרחת עורך דין, סך כולל של 125,000 ₪.

המשיבים הפנו לע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' יוסף בר (פורסם בנבו 31/1/22), שם נקבע כי בדרך כלל אין מקום לברר תביעות נגד בעלי שליטה ונושאי משרה בחברה בגין הפרת חובות זהירות, נאמנות והגינות כלפי החברה, בבית משפט של חידלות פרעון.

עם זאת, לאור טענת המשיבים כי אין במימצאי הרשות כדי לבסס אחריות אישית וכי ובכוונתם, בין היתר, לזמן עשרות צרכנים, עובדי החברה לשעבר, להגיש תמלילי שיחות טלפוניות, לזמן נציגי חברות האשראי ועוד, ישאיר הממונה לשיקול דעת בית המשפט את הקביעה מהי האכסניה המתאימה לבירור טענה זו. להשלמת התמונה יצוין כי על מנת לברר את גדר המחלוקת, התבקשו הצדדים להגיש תמצית טענותיהם בכתב לגוף הבקשה, טרם הדיון שהתקיים בבקשה לסילוק על הסף, וכך נעשה על ידם.

מבלי לקבוע מסמרות לגבי הפורום והמסגרת לבירור טענות מסוג זה כנגד בעל תפקיד בחברה, קיימת היתייחסות לכך בסיפא של פסיקת השופט גרוסקופף בע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' יוסף בר (פורסם בנבו 31/1/22), שם נקבע: - "ויובהר, יתכנו מקרים חריגים בהם תביעה תאגידית אינה מורכבת וסבוכה, באופן המאפשר נהולה היעיל וההוגן במסגרת בקשה למתן הוראות לבעל תפקיד. כך, למשל, כאשר מדובר בהתנהלות נושא משרה העולה לכדי מירמה, והנופלת לגדר סעיף 373 לפקודת החברות או סעיף 290 לחוק חידלות פרעון (ראו למשל ע"א 3515/13 עתמאנה נ' עו"ד איתן ארז כמפרק חברת בני סלים עתמאנה בע"מ (בפרוק) [פורסם בנבו] (11.3.2015); ע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח יוכמן, פ"ד ס(1) 69 (2005)). כן ניתן להצביע על תביעות תאגידיות המצויות דוקא בתחום המומחיות של בית משפט של חידלות פרעון, בשל הזיקה הקיימת שבין היתנהלות נושאי המשרה לכניסה להליכי חידלות פרעון". כאמור, הדרך לברר את טענות הנאמן כנגד המשיבים שעניינן הפרת חובה כלפי החברה ו/או ניהול החברה במירמה, תדון בשלב הבא, לאחר הכרעה בתביעת ההשבה, כאשר יובהר כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה כלשהיא באשר לפורום המתאים לבירור הטענות הנ"ל. לפיכך אני מורה כי תביעת ההשבה תתברר באופן הבא: המשיבים יגישו תגובתם העניינית לעילת ההשבה תוך 14 יום בהקף שלא יעלה על 8 עמודים.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולקבוע את האופן בו ייערך הדיון בבקשת הנאמן, לפני בית משפט של חדלות פירעון, מנימוקים אלה: - כאמור, עילות הבקשה משתייכות לענפי משפט שונים ויש להבחין ביניהן.

המסקנה העולה היא כי תביעת ההשבה יכול ותתברר בדרך של בקשה למתן הוראות.

מבלי לקבוע מסמרות לגבי הפורום והמסגרת לבירור טענות מסוג זה כנגד בעל תפקיד בחברה, קיימת התייחסות לכך בסיפא של פסיקת השופט גרוסקופף בע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' יוסף בר (פורסם בנבו 31/1/22), שם נקבע: - "ויובהר, יתכנו מקרים חריגים בהם תביעה תאגידית אינה מורכבת וסבוכה, באופן המאפשר ניהולה היעיל וההוגן במסגרת בקשה למתן הוראות לבעל תפקיד. כך, למשל, כאשר מדובר בהתנהלות נושא משרה העולה לכדי מרמה, והנופלת לגדר סעיף 373 לפקודת החברות או סעיף 290 לחוק חדלות פירעון (ראו למשל ע"א 3515/13 עתמאנה נ' עו"ד איתן ארז כמפרק חברת בני סלים עתמאנה בע"מ (בפירוק) [פורסם בנבו] (11.3.2015); ע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח יוכמן, פ"ד ס(1) 69 (2005)). כן ניתן להצביע על תביעות תאגידיות המצויות דווקא בתחום המומחיות של בית משפט של חדלות פירעון, בשל הזיקה הקיימת שבין התנהלות נושאי המשרה לכניסה להליכי חדלות פירעון". כאמור, הדרך לברר את טענות הנאמן כנגד המשיבים שעניינן הפרת חובה כלפי החברה ו/או ניהול החברה במרמה, תידון בשלב הבא, לאחר הכרעה בתביעת ההשבה, כאשר יובהר כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה כלשהי באשר לפורום המתאים לבירור הטענות הנ"ל. לפיכך אני מורה כי תביעת ההשבה תתברר באופן הבא: המשיבים יגישו תגובתם העניינית לעילת ההשבה תוך 14 יום בהיקף שלא יעלה על 8 עמודים.

המשיבים 1-8 הנם עובדי החברה לשעבר כנגדם ניפתחו הליכי הוצאה לפועל מטעם המשיבה 9 (להלן: "חברת ההשכרה").

דיון והכרעה כידוע, ההליכים הננקטים לפי סימן ב', לפרק השלישי בחלק התשיעי בחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), חלים רק על חברות.

ברם ישנם מצבים חריגים בהם ניתן לשקול סטייה מכלל זה. למשל, הקפאת הליכים אישיים כנגד בעל מניות וערב לחובות החברה, נבחנת על ידי בחינת נחיצותו של בעל המניות להפעלת החברה בעת הקפאת ההליכים, כמו גם בחינת תום ליבו ונכונותו ליתן תרומה אישית מנכסיו לטובת ההקפאה (רע"א 7408/10 מתאון תעשיות פלדה (1972) בע"מ נ' ב. א. אלקטרוניקה בע"מ, פסקה 5 (5.12.10); רע"א 8001/13 גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' סיגל דקל בע"מ ואח', פסקה 8 (25.2.14); ו' אלשיך, ג' אורבך, הקפאת הליכים הלכה למעשה (מהדורה שנייה, תשע"א) עמ' 104).

בית המשפט קבע, בין היתר, כדלקמן: "יש צדק רב בטענה כי אי הרחבת הקפאת הליכים על העובדים ירוקן מתוכן את צו ההקפאה שניתן כנגד החברה. מתן אפשרות לבעל תובענה נזיקית להגיש תביעה כנגד הרופאים יחייב מיניה וביה את המבקשת לשפות את אותו רופא על כל תשלום שיושת עליו ומשמעות הדבר היא שבפועל מתן צו ההקפאה כנגד בית החולים, יסוכל." בהקשר זה ניתן לעיין בהוראות חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חידלות פרעון") העומד להכנס לתוקף בקרוב.

המשיבים 1-8 היו כפופים במישרין למנהל הכללי בחברה, שהיה גם בעל השליטה.

...

נוכח האמור לעיל, אני נעתר לבקשה באופן שצו הקפאת ההליכים יורחב ויחול על המשיבים 1-8.