ס' 3(א) לחוק איסור הפליה קובע כי:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות צבורי או בהפעלת מקום צבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השרות הצבורי, במתן הכניסה למקום הצבורי או במתן שירות במקום הצבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".
אכן, תכליתו של החוק לקדם את השויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות צבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים צבוריים (ס' 1 לחוק).
החוק בא לקדם את ההגנה על כבוד האדם, להגן עליו מפני הפליה גם בתחום המשפט הפרטי, ולהקנות עילת תביעה אזרחית בשל הפליה, בסייגים הקבועים בו (ראה דברי הסבר להצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות צבוריים, התש"ס-2000, ה"ח 2871, 370).
...
אין בידי לקבל טענה זו. התובעת וחברותיה נקלעו לסיטואציה קשה.
לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, ואף שלפי חוק איסור הפליה רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בשיעור שלא יעלה על 50,000 ₪ בלא הוכחת נזק, סבורני כי בנסיבות העניין יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך של 12,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים האמורים בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
