תביעה אזרחית: אלימות כראיה בכתב אישום

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 38673-12-14 מדינת ישראל נ' ואכד לפני כבוד השופט שלמה בנג'ו המאשימה מדינת ישראל באמצעות לישכת תביעות חיפה הנאשם סאמר ואכד באמצעות הסניגוריה הציבורית על ידי בא כוחו עו"ד ליאור בר זוהר גזר דין

כתב האישום: הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות כתב האישום המתוקן, בעבירות של חבלה במזיד ברכב – עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה – עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; פציעה כשעבריין מזויין - עבירה לפי סעיף 335 (א) (1) + 334 לחוק העונשין, תשל"ז 1977; והסגת גבול כדי לעבור עבירה – עבירה לפי סעיף 447 לחוק העונשין – התשל"ז – 1977.

בטיעוניה, הפניתה המאשימה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו, והם הגנה על שלמות גופם ורכושם של האזרחים מפני פגיעה פיזית באמצעות כלי משחית, הגנה על אזרחי המדינה מפני האלימות בפושעת בחברה, העברת "מסרים" באופן אלים וחיסול חשבונות ודקירות ללא מורא, באמצע שכונת מגורים, וכן פגיעה בתחושת הבטחון של אזרחי המדינה בבתיהם.

...

יפים לכאן הדברים שאמר בית המשפט העליון בע"פ 4434/10 אבי יחזקאל נ' מדינת ישראל (2011): "...לשיהוי ממושך בהליך הפלילי, ובין היתר בהגשת כתב האישום, יש לתת משקל בשלב גזירת הדין, דברים אלה נקבעו במשפטנו מקדמת דנא...בית משפט זה כבר פסק לא אחת, כי עינוי דין כגון זה, יש בו נסיבה משמעותית לקולא, אשר לטעמנו לא ניתן לה המשקל הראוי בשלב גזירת הדין, היא השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום כנגד המערער. ידוע הוא כי עצם העמדתו של אדם לדין פלילי, יש בה משום פגיעה בזכויותיו החוקתיות, הפיכתו של אדם לנאשם בפלילים משנה את חייו, יש לה השלכות כבדות משקל, והשלכות רבות על כל תחומי חייו. "המעמד של נאשם קשה הוא לאדם, עם הגשת כתב האישום משתנה עולמו, שיווי המשקל הנפשי והחברתי ממנו נהנה מתערער. הוא נתון לסיכונים חדשים. הוא נפגע חברתית. הוא נפגע כלכלית. ימיו ולילותיו אינם כתמול שלשום...". הדברים, בשינויים המחויבים, ישימים אף לענייננו, ואפילו שבעת מונים, במיוחד נוכח הימים אלה, ימי בין כסה לעשור, בהם ניתן גזר הדין.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל.

4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו, עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה. אני מחייב את הנאשם לשלם למתלונן מר גיל אשבל פיצוי בסך של 10,000 ₪.

לבקשתו צירף הסניגור תצהיר מאת המבקש לצד המסמכים הבאים: ייפוי כוח מיום 3.10.18; מכתב יידוע לחשוד בטרם הגשת כתב אישום מיום 20.8.18; שימוע בכתב מיום 11.11.18; מענה מתביעות לשימוע מיום 4.12.18 ובו נרשם: "1. עיינתי בבקשתך... לצערי לא אוכל לקבל את פנייתך לסגירת התיק. בתיק ראיות טובות להוכחת האשמה. 2. טענתך להגנה עצמית אינה מתקבלת (כך במקור - ע.מ) ובשים לב לחבלה החמורה שנגרמה למתלונן בתיק. 3. בנסיבות הללו כ"א יוגש כנגד מרשך"; בקשה לצילום תיק מיום 10.10.18; הסכם ייצוג ושכר טירחה מיום 3.10.19 לפיו בגין שימוע ישלם המבקש סך של 15,000 ₪ וככל ויוגש כתב אישום יתוספו לכך 50,000 ₪ ;נספח להסכם שכר טירחה מיום 3.4.19; פנייה לרשוי עסקים לעריכת שימוע מיום 12.2.18 "בתאריך 10.2.18 היה שימוע למקום בעקבות הקטטה האחרונה כאשר במהלך השימוע שנערך ע"י רל"ח שומרון המקום ניסגר ל 15 ימים"; הודעה מרישוי עסקים על סגירת עסק "ולאחר שדנו בנושא ולאחר בדיקות שנעשו על ידנו החלטתי כן לפתוח את המועדון דרינק פוינט"; חשבוניות על תשלומים לעורכי דין על סך 37,500 ₪ (צורפו קבלות); תביעה אזרחית מאת בעל הנכס בו נמצא המועדון, כנגד המבקש, בכך שהנתבעים לא שילמו את דמי השכירות כפי שהתחייבו, שיקים שנתנו חזרו בנימוק של אין כסוי, שהסתיימה במסגרת פשרה על סך 67,000 ₪; מיסמך חובות של העסק על סך 70,553 ₪ (לא צורפו אסמכתות); מיסמך העברה לחשבון העסק על הוראת תשלום לצורך סגירת חוב העסק מיום 1.5.19 על סך 42,000 ₪.

להשלמת הטיעונים בעל פה על ידי הצדדים הוסיף המבקש כי בעיר אריאל אף אחד לא היה מוכן להעסיק אותו מאחר ושמעו את חרושת השמועות ולפיה הוא אדם אלים ומסוכן, דבר שאילץ אותו לעקור יחד עם משפחתו לעיר אחרת.

...

לבקשתו צירף הסנגור תצהיר מאת המבקש לצד המסמכים הבאים: ייפוי כוח מיום 3.10.18; מכתב יידוע לחשוד בטרם הגשת כתב אישום מיום 20.8.18; שימוע בכתב מיום 11.11.18; מענה מתביעות לשימוע מיום 4.12.18 ובו נרשם: "1. עיינתי בבקשתך... לצערי לא אוכל לקבל את פנייתך לסגירת התיק. בתיק ראיות טובות להוכחת האשמה. 2. טענתך להגנה עצמית אינה מתקבלת (כך במקור - ע.מ) ובשים לב לחבלה החמורה שנגרמה למתלונן בתיק. 3. בנסיבות הללו כ"א יוגש כנגד מרשך"; בקשה לצילום תיק מיום 10.10.18; הסכם ייצוג ושכר טרחה מיום 3.10.19 לפיו בגין שימוע ישלם המבקש סך של 15,000 ₪ וככל ויוגש כתב אישום יתווספו לכך 50,000 ₪ ;נספח להסכם שכר טרחה מיום 3.4.19; פנייה לרישוי עסקים לעריכת שימוע מיום 12.2.18 "בתאריך 10.2.18 היה שימוע למקום בעקבות הקטטה האחרונה כאשר במהלך השימוע שנערך ע"י רל"ח שומרון המקום נסגר ל 15 ימים"; הודעה מרישוי עסקים על סגירת עסק "ולאחר שדנו בנושא ולאחר בדיקות שנעשו על ידנו החלטתי כן לפתוח את המועדון דרינק פוינט"; חשבוניות על תשלומים לעורכי דין על סך 37,500 ₪ (צורפו קבלות); תביעה אזרחית מאת בעל הנכס בו נמצא המועדון, כנגד המבקש, בכך שהנתבעים לא שילמו את דמי השכירות כפי שהתחייבו, שיקים שנתנו חזרו בנימוק של אין כיסוי, שהסתיימה במסגרת פשרה על סך 67,000 ₪; מסמך חובות של העסק על סך 70,553 ₪ (לא צורפו אסמכתאות); מסמך העברה לחשבון העסק על הוראת תשלום לצורך סגירת חוב העסק מיום 1.5.19 על סך 42,000 ₪.

סבורני, כי בעניינינו, עת מוגש כתב אישום ללא כל יסוד לאשמה כנגד אזרח, הליך משפטי בו נוקטת המדינה, והוכח, כפי שבעניינו, כי אכן נגרם נזק לזכויותיו החוקתיות, על פניו ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, הפגיעה בזכויותיו החוקתיות של האזרח נמצאת בעוצמת גבוהה יותר משורות החוקים המצוינים לעיל, המתירים שיפוי ופיצוי ללא הוכחת כל נזק.

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק למבקש את הפיצויים הבאים אותם תשלם המשיבה: בגין הוצאות הגנתו ובהתאם לתקנה 9 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982 (להלן: "התקנות") לפי החלוקה הבאה: 2,294 ₪ עבור ישיבה ראשונה; 688 במכפלה של חמש ישיבות נוספת - 3,440 ₪.

סך כל הפיצויים אותם תשלם המשיבה למבקש הנם 58,601 ₪ .

נאשמת 6 סיפרה, כי בעקבות הגשת כתב האישום נפרד ממנה בן הזוג ואף תבע משמורת מלאה על הבת; והכל תוך ניצול-לרעה של מצבה הקשה עקב הפרשה.

עיקר הראיות לקביעת העונש: (1) הראיות מטעם המאשימה: כראיות לקביעת העונש הגישה ב"כ המאשימה את כל הסרטונים, שצולמו בלופט בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, וכן טבלה פרטנית, המתארת את המקרים הספציפיים מושא כתבי האישום המתוקנים תוך הפנייה לסרטונים הרלוונטיים (הוגשו וסומנו ע/1).

צפייה בסרטונים, שתיעדו את שהיתחולל בלופט, מאששת אמנם את טענת עו"ד אלחדד כי לא מדובר בגן שהתקיימה בו "אוירת טירור": לא דובר באלימות בלתי-פוסקת או באלימות קיצונית – והא ראיה שאף אחד מהקטינים לא נפגע באופן פיזי – וגם לא דובר במצב דברים שבו הקטינים נהגו להמלט או להיתרחק מהנאשמות בבעתה.

ואכן, חזקה על בית המשפט האזרחי כי יפסוק לנפגעי העבירה את מלוא הפיצויים המגיעים להם – בהתאם לראיות ולנתונים שיובאו לפניו – ובנסיבות אלה אין מקום שבית המשפט הפלילי יידרש לפסיקת פיצויים, בפרט כאשר ממילא האחריות האזרחית שמורה (כאמור בהוראות סעיף 88 לחוק העונשין).

...

בנסיבות אלה – וכאשר בית המשפט נעתר לבקשת הצדדים להורות על קבלת תסקירי שירות המבחן בעניין הנאשמות דנא – הופרד הדיון בעניינן של נאשמות 4 ו-7 מהדיון בעניינן של הנאשמות דנא.

המסקנה המתבקשת משקלול השיקולים דלעיל הינה, בבירור, שמיקומן של כל הנאשמות מצוי ברף התחתון של מתחמי העונש ההולמים בעניינן.

אני קובע, אפוא, כי יש לגזור את עונשן של כל הנאשמות ברף התחתון של מתחמי העונש ההולמים בעניינן.

סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשמות את העונשים הבאים: נאשמת 1: (א) 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

במסגרת התצהיר לא חזר התובע על הטענה ולפיה מעצרו בוצע "בכוח ובאלימות". כמו כן, תצהירו של התובע לא כלל גרסה פוזיטיבית בנוגע לטענה שהועלתה כנגדו בכתב האישום בקשר לתקיפתו של קצין המישטרה בדר וקריעת מכנסיו של השוטר עאטף.

העד מטעם הנתבעת, ג'ורג' קירקיוואן, ששמש כתובע ביחידת התביעות בירושלים במועד בו הוגש כתב האישום כנגד התובע בגין הארוע השלישי, סקר בתצהירו את התשתית הראייתית לכתב האישום האמור, שכללה בין היתר את הודעתו של השוטר בדר על אודות תקיפתו הנטענת, את דוח הפעולה של השוטר עאטף, את דוח מעצרו של התובע ואת הודעתו של התובע במישטרה במסגרתה הכחיש התובע מכל וכל את טענת התקיפה האמורה (ראו שורה 43 להודעה).

העד הוסיף וציין כי תביעה אזרחית שהגישה דורית ארגו בגין הגשת כתב האישום כנגדה - נדחתה.

...

נמצא אפוא, כי האירועים מושא התביעה גרמו צער רב לתובע ולבני משפחתו, ואף השפיעו מהותית על מהלך חייו, עד שבסופו של דבר חדל מליטול חלק פעיל בהפגנות כלשהן ואף נמנע מליטול חלק בפעילות פוליטית.

התנהלות מעין זו של השוטרים משפילה את האזרח, ומהווה שימוש לרעה בכוח השלטוני שהוקנה להם, וסופו של דבר שהיא גורמת לפגיעה חמורה באמון הציבור במשטרה.

סוף דבר, הנתבעת תפצה את התובע בסך של 70,000 ₪ בתוספת הוצאותיו בצירוף הצמדה וריבית ממועד התשלום, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק.

נוכח נתוניו של המערער, עברו, היתרשמות שירות המבחן והמלצתו "על עונש מוחשי כמאסר, על מנת להציג גבול ברור להתנהגותו האלימה" – הושתו 3 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה.

בית המשפט העליון קבע כי בעת חישוב הפצוי בהליך הפלילי, כמצווה בסעיף 77(א) ל-חוק העונשין "...אין למצות במסגרתו את הנזק הכולל שניגרם לנפגע העבירה, ויש לתחמו. פיצוי זה הריהו 'עזרה ראשונה' הנתנת לנפגע העבירה בתום ההיתדיינות בפלילים. בצד אותה 'עזרה ראשונה' עומדת האפשרות להגיש בנפרד תביעה אזרחית נגד העבריין, בגין מלוא ניזקי קרבן העבירה" [ראו והשוו ע"פ 7186/19 טובי נ' מדינת ישראל (8.1.20)].

ב"כ הנוכחי לא התייצב לדיון ב-1.5.22 בשל תקלה ומשכך הדיון נדחה ל-22.5.22 - מועד בו נימסר מענה מפורט לכתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות ב-8.9.22, שנידחה בהחלטת סגנית הנשיא לבקשת העדים ל-28.11.22.

...

קביעת מתחם העונש ההולם בקביעת מתחם העונש ההולם, התחשבתי, בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין באמות המידה ואבני הבוחן הבאות – מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי במעשיו פגע הנאשם בערכים מוגנים של שמירה על שלום הציבור, כבוד האדם, הבטחון האישי ושלוות הנפש.

סוף דבר מצאתי כי באיזון בין הצורך בהרתעת היחיד והרתעת והרבים, כמו גם הוקעת עבירות איומים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, לבין עניינו של הנאשם, נוכח נסיבותיו האישיות והרפואיות, לרבות מצבו הנפשי, עברו המאוחר, העדר חרטה או אמפטיה לקורבנותיו – אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשין.

נוכח הנסיבות האישיות שנסקרו לעיל, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי יש למקם את הנאשם בחלקו האמצעי-תחתון של המתחם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודשיים מאסר בפועל.