תביעה אזרחית נגררת לפלילים בגין תקיפה סתם

במסגרת תביעה זו מבקש התובע לחייב הנתבע לשלם לו פיצויים בגין נזקיו עקב עבירה שביצע בו (עבירת "תקיפת סתם" עפ"י סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977), בגינה הורשע במסגרת קובלנה פלילית פרטית שהגיש התובע נגד הנתבע.

במסגרת זאת מאמץ ביהמ"ש הדן בתביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים את עובדות כתב האישום, וקובע לנוכח כך כי יש בהם בכדי להקים אחריות של הנתבע (הנאשם) כלפי התובע [ראה בנדון ת.א. (מחוזי ת"א) 2039/07 פלונית נ' פלוני.

...

לא שוכנעתי כי העורר היה חייב להגיש את הקובלנה הפלילית, על מנת לזכות בפצוי האזרחי המגיע לו עקב עוולת התקיפה.

על כן, כאמור, אני דוחה את תביעתו של התובע בנדון לפסוק לו גם פיצוי בגין הוצאות ניהול הליך הקובלנה הפלילית.

סוף דבר 18.

לפניי תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, בגין ארוע תקיפה של התובע ע"י הנתבע, בו הורשע הנתבע, על פי הודאתו ופסק הדין הפך לחלוט.

הנתבע הודה בכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו בת.פ. 34609-07-11 בעובדות ארוע התקיפה כפי המתואר בסעיף 1-5 לכתב התביעה, והורשע, על פי הודאתו, בתקיפת סתם של התובע ובאיומים כאופן שפורט בכתב התביעה.

בעדותו התובע העיד על הטראומה הקשה שנגרמה לו בעקבות ארוע התקיפה, על איבוד הרכוז בעבודה ועל הצלקת שנותרה בנפשו בשל התקיפה, עד כי לטענתו, במשך חצי שנה התעסק עם המחשבות של מה שהנתבע עשה לו ומחשבותיו כי הנתבע עלול היה להרוג אותו.

...

עם זאת, התובע לא צרף ראיה בדבר מחיר הביגוד שנקרע ומועד רכישתו, ועל דרך האומדנה, אני קובעת כי בגין רכיב זה על הנתבע לפצות את התובע בסך 700 ₪.

טענה זו מהווה הרחבת חזית שאינני מתירה, ועצם העלאתה על ידי התובע שומטת את בסיס עילתו על פי כתב התביעה כנגד הנתבע בנוגע לרכיב זה. סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,750 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪.

ביום 12.9.18 הורשע הנתבע בבצוע עבירה של תקיפה סתם, על פי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ת"פ (שלום י-ם) 36388-12-12 מדינת ישראל נ' **** כדורי מקמלאן (12.9.18))‏‏.

אלא שסדרי הדין להגשת תביעה נגררת כאמור הוסדרו בתקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כי כתב תביעה נגררת יוגש לבית המשפט בתוך תשעים ימים לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט (ר' לעניין זה ע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית (20.9.2015)).

...

לפיכך, אני דוחה את טענת ההתיישנות.

רקע כללי ודיוני: התובע, יליד 1964 (להלן: המשיב) הגיש ביום 8/6/14 תביעה שהוכתרה כ"תביעה אזרחית נגררת לפלילים", לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, כתוצאה מתקיפתו ביום 27/4/09 על-ידי המבקשת ובנה, הנתבע 2 (להלן: בנה של המבקשת).

המבקשת טוענת אמנם כי יש לערוך איבחנה בינה לבין בנה הנוגעת להקף המעורבות של כל אחד מהם בארוע התקיפה, אולם גם אם איבחנה שכזאת, נעשתה בהכרעת הדין, מקובלת עליי טענת המשיב כי משעה שהתביעה מבוססת על עוולת התקיפה שפקודת הנזיקין, אין הוא "מוגבל" לסעיף ההרשעה של המבקשת – "תקיפת סתם". כן, מקובלת עלי כי הנזק הגופני לא ניתן לפיצול בנסיבות העניין, לאור העובדה שגם הנאשמת הכתה את המשיב באגרופה בפניו ובאפו (ע' 1 לגזר הדין), וכן משעה שהמבקשת חבה ביחד ולחוד עם בנה, יכול וזכאי המשיב להפרע ממנה בגין מלא ניזקו.

...

ביום 11/9/13 ניתנה הכרעת הדין בהליך הפלילי, במסגרתה מצא בית המשפט (כב' השופטת ע' רון), להרשיע את שני הנאשמים בעבירה של תקיפת סתם בצוותא חדא, כשבנה של המבקשת הורשע בנוסף בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

המבקשת טוענת אמנם כי יש לערוך אבחנה בינה לבין בנה הנוגעת להיקף המעורבות של כל אחד מהם באירוע התקיפה, אולם גם אם אבחנה שכזאת, נעשתה בהכרעת הדין, מקובלת עליי טענת המשיב כי משעה שהתביעה מבוססת על עוולת התקיפה שפקודת הנזיקין, אין הוא "מוגבל" לסעיף ההרשעה של המבקשת – "תקיפת סתם". כן, מקובלת עלי כי הנזק הגופני לא ניתן לפיצול בנסיבות העניין, לאור העובדה שגם הנאשמת הכתה את המשיב באגרופיה בפניו ובאפו (ע' 1 לגזר הדין), וכן משעה שהמבקשת חבה ביחד ולחוד עם בנה, יכול וזכאי המשיב להיפרע ממנה בגין מלא נזקו.

מהמקובץ לעיל, קשה לומר כי עומדים למבקשת, סיכויי הצלחה של ממש לגבי קבלת טענות הגנתה ככל שאלה תבוררנה לגופן.

סוף-דבר: לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ביום 24/9/15 הוגש כתב אישום כנגד הנאשם (הנתבע כאן) בגין ביצוע עבירות של תקיפה סתם והיזק לרכוש במזיד, לפי ס' 379 ו-452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ביום 20/4/16 הוגשה התביעה שבפני, במסגרתה דרש התובע פיצוי בגובה 27,000 ₪ לפי הפרוט הבא: בגין התקיפה הגופנית – 10,000 ₪; בגין התקיפה שגרמה נזק למכשיר הפלפון שלו – 5,000 ₪; בגין עלבון ופחד – 5,000 ₪; ובגין הטרדה ואיום – 7,000 ₪.

משמעות הדבר היא שלכל הפחות, בתובענה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים רואים בנתבע כמי שאחריותו למעשים שבגינם הוגשה נגדו התובענה – הוכחה במאזן ההסתברויות הנידרש במשפט אזרחי, נוכח הממצאים שנקבעו במשפט הפלילי (שם).

...

הנה כי כן, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בעדויות המעורבים ובסיכומיהם, שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לטובת התובע פיצוי כולל בסך 1,500 ₪.

הנה כי כן, בשקלול המתואר ולאחר ששקלתי גם שיקולי צדק, אני קובע, על דרך הערכה ואומדנא, כי יש לפצות את התובע בסכום כולל של 1,500 ₪ בגין הפגיעה שנגרמה לו מעצם מעורבותו באירוע אלים (מן הרף הנמוך), בנסיבות אשר פורטו לעיל.