תביעה אזרחית בגין רצח: יורשי המנוח נגד רוצחו ואחיו

התובעים 1-2 הנם הוריו של המנוח גרדג'י יצחק ז"ל [ להלן :"המנוח"], ויורשיו עפ"י צו ירושה שניתן ע"י ביה"ד הרבני.

הנתבע 1 הורשע ברצח בכוונה תחילה של המנוח, ונדון למאסר עולם .

גרסה זו, שהנתבע 1 העביר את הזכויות בדירה מתוך "כבוד משפחתי" בהיות האחים "בקשר ריגשי אמיתי" - אינה מהימנה על ביהמ"ש. הנתבע 1 היה מודע להוצאות הכספיות הנכבדות שהיו כרוכות בניהול הגנתו במשפט הפלילי ולצורך לממן את צרכי מחיית שני ילדיו, בעת שהוגש נגדו כתב אישום בעבירת רצח ובהיותו עצור עד תום ההליכים.

עוד בבקשה לעיקול שהגישו התובעים ב-28.3.10 בת.א. 32631-02-10 [נספח ט"ו לתצהיר הנתבע 2] הצהיר התובע 1 בסעיף 5 לתצהיר התומך בבקשה לעיקול מ-14.3.10 : " טרם מועד גזר הדין בעיניינו של המשיב 1 , החל המשיב 1 [ הנתבע 1 – י.ג.] לעסוק בהעברת נכסיו מבעלותו לבעלות רשומה של קרוביו. מועד העברת הנכסים אינו מקרי, ונובע מתוך כוונתו לסכל תשלום פיצויים, שחשש כי יפסקו לחובתו בהליך הפלילי ו/או בהליך האזרחי שחושש שיוגש נגדו...". טענת ההברחה נטענה ע"י התובעים עוד בתצהיר מ-14.3.10 בתביעה שהגישו כנגד הנתבעים לפסיקת פיצויים בגין הרצח, ולכן לא ניתן לייחס לתובעים שינוי חזית או טענות עובדתיות סותרות.

...

שנית, הנתבע 1 טען בסעיפים 4-7 לכתב הגנתו :" כאן יש המקום להדגיש כי העברת הדירה נעשתה תוך כדי ההליך הפלילי אשר התנהל כנגד הנתבעים [גם כנגד נתבע 2 – י.ג.]... האם הנתבע [ הנתבע 1- י.ג.] יכול היה לצפות שאחיו [ הנתבע 2 – י.ג.] יזוכה מההליך הפלילי... הרי במידה ונתבע 2 היה מורשע בהליך הפלילי, הם יכלו לפעול בעניין הדירה כנגדו בהליך אזרחי... ". הוכח שבמועד עריכת עסקת המתנה [3.6.08] והעברת הזכויות ע"ש הנתבע 1 במרשם המקרקעין [24.12.08] – לא הוגש כתב אישום כנגד הנתבע 2 .

סוף דבר [א] מוצהר בזה שהסכם העברה ללא תמורה של הזכויות בדירה מהנתבע 1 לנתבע 2 היה למראית עין , וזכויות החכירה בדירה הידועה כגוש 6142 חלקה 203 תת חלקה 8 הן בבעלות הנתבע 1 .

התובעים ישלמו לנתבע 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל, בהתחשב בכך שעיקר המחלוקת ועיקר הראיות שהובאו היו בעניין עסקת העברת הזכויות ללא תמורה מהנתבע 1 לנתבע 2.

התביעה עתרה להטיל על הנאשם עונש של מאסר עולם כמתחייב מהרשעתו, וכן לחייב אותו בתשלום פיצוי הן לאחותו של המנוח, גב' סנאית וולדמיכאל הנמצאת בארה"ב (להלן: "סנאית") והן לאמו הנמצאת באריתריאה.

ב"כ המאשימה הסבירה שבנסיבות תיק זה, לאור העובדה שהמנוח היה נתין זר ולנוכח פער זמנים בין ארוע הרצח לבין ניהול ההליך הפלילי, הקשר עם מישפחת המנוח הוא מצומצם והאינפורמציה שבידי המאשימה לגבי קרוביו ושאריו היא חלקית בלבד.

הוא לא בא להטיל עונש נוסף על הנאשם אלא מטרתו העיקרית לפצות את מי שזכאי לכך על נזקיו [ראה ע"פ 8745/08 פלוני נגד מדינת ישראל, סעיף 30 לפסק הדין (30.11.2011); ע"פ 6452/09 קאסם (22.7.10)] ,וזאת, בדרך של אומדנא דדיינא, מבלי להדרש לפרוצדורה האזרחית ה"רגילה" [ע"פ 2196/10 אגבאריה נגד מדינת ישראל, סעיף כב' לפסק הדין (8.3.12)].

במקרה שלנו, כעולה מדברי ב"כ התביעה, אין בידה מידע מלא ושלם לגבי מישפחת המנוח ומי נכלל בה. למעשה לא ברור מי הם יורשיו של המנוח ומי זכאי לעיזבונו.

...

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה שבמסגרת האיזונים המתחייבים נכון בשלב זה, במסגרת ההליך הפלילי, לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לאם המנוח בלבד.

סיכומו של דבר, אני מציעה להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר עולם חובה.

מאיר יפרח, שופט סוף דבר: הוחלט אפוא, פה אחד, להטיל על הנאשם, אדנה הברה, את העונשים הבאים: מאסר עולם חובה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 71/18 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר המערערים והמשיבים 2-1 בעירעור שכנגד: 1. הרשות הפלסטינאית 2. מרואן ברגותי נ ג ד המשיבים 16-1 בעירעור והמערערים שכנגד: 1. יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל 2. יורשי המנוח יניב בן שלום ז"ל 3. אפרת משה בן שלום 4. שחר משה בן שלום 5. יורשי המנוח דורון סוורי ז"ל 6. ציון סוורי 7. פרידה סוורי 8. נועם סוורי 9. אלון סוורי 10. אסתר בן שלום 11. רחמים בן שלום 12. אוריאל בן שלום 13. בת אל בן שלום 14. אודליה משה בן שלום 15. משה עצמון 16. זהבה מגדל סוורי המשיבים 22-17 בעירעור והמשיבים 8-3 בעירעור שכנגד: 17. אחמד טאלב מוצטפא ברגותי 18. מחמד ערחמן סאלם מצלח 19. חוסאם עקל רג'ב שחאדה 20. הייתם אלומתפק חמדאן 21. פארס צאדק עאנם 22. עלי עליאן המבקשת להצטרף להליך: עמותת "מגן לנפגעי טירור" (ע"ר) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 3361/09 מיום 17.11.2017, ועל החלטתו מיום 22.9.2014, שניתנו על-ידי כב' סגן הנשיא מ' דרורי תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התש"ף (23.10.2019) בשם המערערים והמשיבים 2-1 בעירעור שכנגד: עו"ד יוסף ארנון; עו"ד אביטל שרון בשם המשיבים 16-1 בעירעור והמערערים שכנגד: עו"ד עזרא כהן; עו"ד חנה כהן; עו"ד אלידע כהן בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד נעמי זמרת בשם המבקשת להצטרף להליך: מר איתן רילוב ][]פסק-דין

רקע ביום 25.8.2001 ארע פיגוע ירי בכביש 443, שבו נרצחו בני הזוג שרון בן שלום ז"ל ויניב בן שלום ז"ל וכן נרצח דורון יוסף סוורי ז"ל – אחיה של שרון המנוחה, שהיה באותה העת חייל בשירות סדיר (להלן בהתאמה: שרון, יניב ודורון, ויחד: המנוחים).

בהקשר זה, אעיר כי אומנם נקבע בפסיקה כי אך במקרים "חריגים שבחריגים" יחויב אדם בתשלום פיצויים עונשיים אם היתנהל נגדו הליך פלילי (ראו: רע"א 9670/07, בפיסקה כג; וכן ראו: עניין אטינגר, בעמוד 564; עניין מנטין, בפיסקה 140; רונן פרי ויהודה אדר "פיצויים עונשיים בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים" דין ואומר 16 1, 2-1 (2010)).

...

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור על החלטת החבות, לקבל את הערעור בחלקו, וכן לקבל באופן חלקי את הערעור שכנגד – הכול כפי שבואר לעיל.

מסקנה זו כשלעצמה אינה פשוטה כלל.

במקרה דנן, אני נכון להצטרף למסקנה של חברתי כי לנוכח הממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית המשפט קמא באשר לתרומתה של הרשות לביצוע הפיגוע, יש מקום להטיל עליה חבות "ביחד ולחוד". השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם פסק דינה של חברתי השופטת י' וילנר ולהערותיו של חברי השופט י' עמית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עמ"ש 26680-06-22 מ' נ' ר' ואח' לפני כבוד השופט, סגן הנשיא שאול שוחט כבוד השופטת עינת רביד כבוד השופט נפתלי שילה המערערת ע"י ב"כ עו"ד אבי גפן המשיבים 1. ר' ע"י ב"כ עו"ד רמי פילו 2. נ' 3. ד' 4. א' פסק דין

השופט נפתלי שילה: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 1.5.22 (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין בת"ע 53265-03-19) שקבל את תביעת המשיב 1 לביטול צו הירושה שניתן לאחר פטירת אחיו המנוח ש' ז"ל, דחה את היתנגדות המערערת ויתר המשיבים לצוואתו והורה על קיומה.

ביום 28.6.18 הגישה המערערת תביעה רכושית כנגד ר' ובמסגרתה היא טענה שמגיע לה חלק מהבניין מכוח היותה אחת מיורשי המנוח (להלן: התביעה הרכושית).

בנוסף, כשנה וחצי טרם חתימת הצוואה, ר' הגיש בקשה למתן צו מניעה קבוע כנגד המנוח בטענה שהמנוח הוא אדם מסוכן ואלים שאף איים עליו ברצח.

...

כידוע: "אשר לקביעות שבעובדה – כלל הוא כי בית משפט של ערעור לא על נקלה יתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר התרשמה התרשמות ישירה מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות האחרות שהוצגו לעיונה. בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מן הראיות ומן החומר המקצועי שהונח בפניו, ואין להתערב בקביעות העובדה על סמך התרשמות זו, אלא אם כן מסקנות הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר.... בית המשפט בענייננו בחן את התשתית הראייתית בצורה מקיפה ומעמיקה, שקל והעריך את כל פרטי הראיות שראוי היה לייחס להם חשיבות ומשקל. קביעותיו העובדתיות מעוגנות היטב בראיות שהובאו, והן עומדות במבחן ההיגיון והסבירות." (ע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625 (22.4.04)).

בית המשפט קמא צלל לעומק הראיות, ניתח את המסמכים ועדויות העדים והגיע למסקנה נכונה.

לפיכך, יש לאשר את תוצאת פסק דינו של ביהמ"ש קמא מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 וזאת מאחר שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ואין בו טעות שבחוק.

ב"כ המאשימה, עו"ד מ' סעדה, פתח את טיעוניו לעונש באזכור נסיבותיו האישיות של המנוח, בן 17 במותו, ילד שני במשפחתו (בין אחות גדולה ושני אחים קטנים), אשר איבדה את ראש המשפחה, אביו של המנוח, שנפטר מדום לב 40 ימים לפני כן. איתרע מזלו של המנוח, והוא נקלע בדרכם של הנאשם וחבריו, במסע ההרג והאלימות אליו יצאו ביום 30.12.02, וכך מצא את מותו.

ב"כ הנאשם הפנה לפסק הדין ב-ע"פ 3962/99 עוקב נ' מדינת ישראל (מיום 14.5.03), שם הטיל בית המשפט עונש מופחת בעבירה של רצח, לפי סעיף 300א(א) לחוק העונשין, בעיניינו של מי שאובחן כסובל מתסמונת בתר חבלתית, בדומה לנאשם.

עוד הזכיר הסנגור, כי במסגרת תובענה אזרחית שהגישו יורשי המנוח נגד הנאשם וחבריו ונגד מדינת ישראל הגיעה המדינה להסדר פשרה עם התובעים לפיו תפצה את מישפחת המנוח בסכום של 450,000 ₪.

...

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי הנאשם הורשע גם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, השמדת ראיה, הדחה בחקירה והטרדת עד בנסיבות מחמירות.

על יסוד כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי למכלול שיקולי הענישה לקולא ולחומרה בנסיבות הענין, אני גוזרת לנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר בפועל למשך שש שנים וחצי בנכוי תקופת מעצרו מיום 18.4.03 עד 26.1.04.

אורית אפעל-גבאי, שופטת החלטה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי ניתן לעכב את ביצוע העונש כך שעל הנאשם יהיה להתייצב בבית המעצר קישון בחיפה ביום 22.6.08 עד השעה 11:00.