תביעה אזרחית בגין הפרת חוזה והתנהגות בחוסר תום לב במשא ומתן

עוד טענה הרשות כי פסקי הדין הרבים שניתנו בתביעות שהוגשו מטעמם של צרכנים שונים כנגד המערער, מלמדים על חוסר מהימנותו, על שיטות ההטעיה בהן נוקט ועל פראקטיקה של המצאת מסמכים בדיעבד (ראה ת"א (ראשון לציון) 6106-11-10 אליעזר סימון נ' י.ש.ס השקעות בע"מ (2014); ת"ק (ירושלים) 17900-08-18 יוסף לוי נ' היחידה הארצית לחסכון פינאנסי בע"מ (2019) – לוי הנו אחד מהצרכנים הכלולים במסגרת 'ההפרות הפרטניות' האמורות להלן).

פרשנות תכליתו של חוק הגנת הצרכן נידונה בשורה ארוכה של פסקי דין, בניהם דנ"א 5783/14 עו"ד ליאור צמח נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (2017), שם נאמר: תכליתו של החוק היא לאסדר נורמות היתנהגות של המיגזר העיסקי ולקבע "כללי משחק הוגנים ביחסים של הצרכן לעוסק" (דנ"א 3794/15 בן שמעון נ' שיטת בלסקי - המרכז הישראלי לאימון בע"מ, פסקה 8 (4.8.2015)).

משכך הדבר שומט כל בסיס לטענה מסוג הטעייה, זאת אף במסגרת תביעה אזרחית, וקל וחומר בדרך של הטלת סנקציות מנהליות שיש בהן גוון פלילי.

אין לקבל טענה זו. בדיני הנזיקין ובדיני החוזים, נידרש התובע להוכיח בנוסף לעוולה הנזיקית או הפרת החוזה בהן חטא הנתבע, גם את הקשר הסיבתי שבין אלו לבין נזק ממשי שניגרם לו. כך גם מקום בו פעל הנתבע בחוסר תום לב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה, קובע סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 כי "צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה". מנגד, סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן העוסק בהטעיית הצרכן בפרטים מהותיים שבעסקה, ואשר תכליתו היא להגדיל את מעטה ההגנה על הצרכן, אינו מתנה את קיומה של ההטעיה בכך שהיא גרמה לנזק כלשהוא.

בפסק דין שניתן בעיניינה של גב' ברקת דגן (איננה נמנית על הצרכים מושא הליך זה) קבע בית המשפט כי שיטת הגבייה של המערער נעשית באופן סתמי ושרירותי, מבלי שמוצגים פרטי הכספים שאותרו ומבלי שמובהר אופן חישוב העמלה (ראה ת"ק (אשקלון) 54983-02-20 ברקת דגן נ' י.ש.ס השקעות בע"מ (2020)) לנוכח האמור, אני קובע כי כלל 12 הצרכנים המצויים בקבוצה זו הוטעו ע"י המערער ביחס לפרטים מהותיים בעיסקה, ובגין הפרות אלו צדקה הרשות בהטילה על המערער עיצומים כספיים כאמור בסעיף 22ג(ב)(1) לחוק.

...

עוד שוכנעתי כי המערער עמד לכאורה בתנאי נוהל "דרישות למילוי סעיף 5 לתקנות הגנת הצרכן (הפחתה של סכומי העיצום הכספי), התשע"ה-2014", אשר קבע מהי הפרוצדורה ומהם המסמכים הנדרשים להגשה במסגרת בקשה להפחתה מכוח תקנה 5.

כללו של דבר, החלטת הרשות שלא להיעתר לבקשת המערער להפחתה מכוח תקנה 5 לתקנות ההפחתה סבירה ומידתית בנסיבות העניין, ולא מצאתי להתערב בה. סוף דבר הערעור ביחס להפרות בדבר חובת הגילוי אינו מתקבל והעיצום הכספי שהוטל בגין אותן הפרות יותר על כנו – 7000 X 46 = 322,000 ₪.

בקביעת שיעור ההוצאות ושכר הטרחה הבאתי בחשבון את העבודה שהערעור נדחה ברובו, את פרק הזמן שארך, את מספר הדיונים שהתקיימו ואת המשאבים שנדרשו לניהולו.

(מתוך נאומו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, בטקס סיום מחזור של בית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל, 1992) טענת התובעת להפרה יסודית של ההסכמות בין הצדדים, למצג שוא רשלני ולחוסר תום לב של הנתבעת, ומנגד טענתה של זו לנטילת סיכון מסחרי מצד התובעת - הן שעומדות בלב תביעה זו. הצדדים לתובענה הנן שתי חברות מנוסות בתחום המערכות הביטחוניות, ביניהן נרקמה מערכת יחסים על רקע היזדמנות עסקית במדינה זרה, שעתידה הייתה להניב פירות עבור שתיהן.

פרק רביעי: חוסר תום לב בשלב המשא ומתן בין הצדדים לאחר שהגעתי למסקנה כי הצדדים לא כרתו חוזה מחייב לעניין שירות ה-FM, ולכן לא ניתן להצביע על התחייבות של הנתבעת לספק שירות זה לתובעת ועל כן על הפרה של התחייבות כאמור, אפנה לידון בטענות נוספות של הצדדים.

ואולם, לעובדה כי הסעיף עוסק בשלב המשא ומתן, בו טרם נכרת חוזה מחייב בין הצדדים ישנה משמעות מבחינת תוכן החובה, שכן בשלב זה יש ליתן משקל גם לחופש מחוזה, היינו, לחופש שלא לכרות חוזה בסיומו של מו"מ. עמדה על כך פרופ' גבריאלה שלו (ראו גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 156 (תשס"ה-2005) (להלן: שלו, דיני חוזים – החלק הכללי): " עיקרון חופש החוזים טומן בחובו את האפשרות שלא להיתקשר בחוזה כמו גם את החופש לסגת בכל עת ממשא ומתן. בהקשר זה יש חשיבות להבחנה בין השלב הטרום-חוזי ובין השלב החוזי. בשלב הטרום-חוזי חייב אמנם כל צד למשא ומתן לנהוג בתום לב, אך אין הוא חייב להיתקשר בחוזה שאינו רוצה בו. שלב המשא ומתן הוא, מעצם טיבו, שלב שבו טרם גובשו באורח סופי רצונות הצדדים". נקבע, כי משמעותה של החובה בשלב זה, היא "לפעול בנאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, בנאמנות לרוח העסקה ולמטרתה" (ראו: שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, 148; ע"א 434/07 אריק פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 2009, עניין אמירים)‏‏; ע"א 144/87 מדינת ישראל נ' אינג' פבר, חברה לבניין, פ"ד מד(3) 769, 777-778 (1990)).

הפצוי במקרה של הפרת חובת תום הלב בשלב המשא ומתן סעיף 12(ב) לחוק החוזים קובע כך: "12(ב). צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים". הסעד במקרה של הפרת החובה לנהוג בתום לב בשלב המשא ומתן הנו פסיקת פיצויים, המיועדים להביא את הנפגע למצב בו היה אילמלא הופרה חובת תום הלב.

ואולם, האפשרות לפסוק פצויי קיום הוגבלה שם למקרים חריגים ביותר, בהם (שם, פסקה 15): "המשא והמתן בין הצדדים הגיע לשלב כה מיתקדם, עד כי תוכנו של ההסכם שאותו מבקשים הצדדים לכרות הוא ידוע. תנאיו גובשו, עם זאת אך בשל חוסר תום-הלב נימנע השכלול הסופי של המשא והמתן לכדי חוזה". ועל הטעם לכך (שם): "במצב דברים זה החזרת המצב לקדמותו – כלומר, העמדת הצדדים במצב שבו ההיתנהגות בחוסר תום-לב לא התרחשה – תביא אותם לידי ראיית המצב כאילו שוכלל החוזה (ראו פלפל, במאמרה הנ"ל, בעמ' 315). חופש החוזים לא ייפגע – ועל-כל-פנים, לא ייפגע קשות – אם לתוכן ההסדר שעיצבו הצדדים בפועל ובתום-לב יינתן תוקף. במצב דברים זה אין בית-המשפט כורת חוזה עבור הצדדים. כל שבית-המשפט עושה הוא בהסרת המחסום שאחד הצדדים הטיל שלא בתום-לב על שכלול החוזה (ראו י' וינבוים בדרך מקובלת ובתום לב, בעמ' 112). האיזון הראוי בין החופש לעצב את תוכנו של החוזה מזה לבין החובה לנהל משא ומתן בתום-לב מזה נמצא בהטלת חובה ל"פיצויים חיוביים" על הצד הפוגע.

...

התובעת לא טענה לכל נזק שאינו ממוני קונקרטי, ואני סבורה לאחר מעבר על כלל החומר כי נזק שכזה לא נגרם לה. על כן, איני מוצאת לנכון לדון בעילות אלה.

סוף דבר משקבעתי כי הנתבעת לא התחייבה לספק לתובעת את שירות ה-FM, אך נהגה בדרך הנוגדת את הוראות סעיף 12 לחוק החוזים, עליה לפצות את התובעת בפיצויי הסתמכות; משקבעתי כי על הנתבעת לפצות את הנתבעת רק בגין ראש הנזק של הפסד יתרת התשלום מול אקווה איבום; משקבעתי כי לתובעת אשם תורם אותו יש להפחית מהפיצויים להם היא זכאית בגין הפרת חובת תום הלב כלפיה, ומשקבעתי כי על פיצויים אלה לעמוד על סך של 15% מהסכום שדרשה התובעת בגין ראש נזק זה - אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 562,400 ₪.

אשר להוצאות, אני סבורה כי אין מקום להטיל הוצאות במקרה זה. אמנם התובעת לא הוכיחה את מרבית סכום התביעה, אולם, שתי החברות התנהלו, כפי שפתחתי ואמרתי, התנהלות של "יהיה בסדר" שאין מאחוריה דבר, התנהלות זו הביאה להליך שלפניי.

אציין כבר עתה כי לא מצאתי את העדויות של ספיר יעקובוב ודוד יעקובוב כרלבנטיות למחלוקות נושא הליך זה. התביעה העיקרית התובעות עתרו בתביעתן לחיוב גולדשטיין בפצוי בגין נזקיהן עקב הפרת חוזה, חוסר תום לב במשא ומתן, עוולת הפרת חובה חקוקה, מצג שוא רשלני ועוולת הרשלנות.

כפי שאפרט להלן, מצאתי כי בנוגע לרוב רכיבי התביעה לא עלה בידי התובעות להרים את הנטל המוטל על כתפיהן להוכיח במידה הנדרשת במשפט אזרחי, את הנזקים הנטענים וקיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין מעשי או מחדלי גולדשטיין.

רשלנות עורך דין כפי שנקבע ברע"א 3235/10 טארק חסן ח'טאב נ' עו"ד וליד סאלח (27.06.2010) הרי ש: "פיצוי בגין היתנהגות רשלנית יינתן אך בהתקיים כל יסודותיה של עוולת הרשלנות – חובת זהירות, התרשלות ונזק, כמו גם קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לנזק" לעניין חובת הזהירות בה חב עורך דין כלפי לקוחותיו נקבע בע"א 3699/11 אלישבע חסן נ' עו"ד טל שחם (01.06.2016) כי: "כלל הוא כי עורך-דין חב חובת זהירות כלפי לקוחותיו, ונידרש להפעיל מיומנות סבירה בטיפול בכל ענייניהם המשפטיים" לפיכך, אין עוררין בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של גולדשטיין כלפי התובעות.

...

לאור האמור לעיל, התביעה שכנגד נדחית במלואה.

יתר התביעה נדחית.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

ואולם, בסיכומיה התובעת חזרה על כל העילות שצוינו בכתב התביעה- חוסר תום לב במשא ומתן, היצג כוזב ורשלנות, ועל כן יש מקום לידון בכל אחת ואחת מהן תוך היתחשבות גם בנאמר בקדם המשפט.

ככל שפרישתו של צד נעשית בשלב מיתקדם יותר של המשא ומתן, וככל שהצדדים קרובים יותר להשלמת המשא ומתן בכי טוב ולכריתת החוזה, נידרשת סיבה מובהקת, ברורה והוגנת יותר, כדי שפרישה זו לא תחשב לחוסר תום לב (גבריאלה שלו דיני חוזים- החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 152 (2005) (להלן: שלו)).

בית המשפט העליון עמד על כך בע"א 8143/14 חלפון נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ [פורסם בנבו] (29.1.17), בפיסקה 8 (להלן: עניין חלפון): "ניתן להצביע על מספר מקרים טיפוסיים שבהם היתנהגותו של צד למשא ומתן עלולה, בנסיבות המתאימות, להפר את חובת תום הלב המוטלת עליו, כגון אי-גילוי עובדות (ע"א 9019/99 קינסטלינגר נ' אליה, פ"ד נה(3) 542, 546 (2001)), ניהול משא ומתן מקביל עם צד שלישי, מבלי ליידע את הצד השני על כך (עניין פבר, עמוד 780), או ניהול משא ומתן ללא כוונת היתקשרות (ראו באופן כללי שלו, עמודים 148-156; **** פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 621-559 (1991) (להלן: פרידמן וכהן), וההפניות שם). אין עסקינן בכללים מוחלטים או פורמאליים. גם את דוקטרינת תום הלב יש ליישם בתום לב. לא כל הפרה של חובת תום לב מצמיחה בהכרח סעד. הבחינה נערכת, בין היתר, על סמך מהות הפרת החובה והשלכותיה על היחסים החוזיים והצד שכנגד. ויודגש שוב, נוסעים אנו בכביש דו-סיטרי. דרישת תום הלב הטרום חוזית עשויה להיות רלוואנטית הן כאשר נחתם חוזה והן כאשר הוא לא נחתם. השוני בין שני המצבים יכול להשפיע על הסעד, אך לא על כך שלהפרת החובה יכול להיות מחיר.

"הענקת פיצויים חיוביים בשל הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן שקולה כנגד שכלול משא ומתן ואכיפת חוזים שהצדדים לא הסכימו לכרות. בכך יש פגיעה כפולה ומשולשת בחופש החוזים: שלילת החופש של הצדדים להמנע מהתקשרות חוזית, סיום משא ומתן שהצדדים לא סיימו בעצמם וכפיית חוזה שהצדדים לא רצו בו... הענקת פיצויים כאלה מהוה פגיעה בחופש החוזים והתערבות שיפוטית מיותרת בחופש זה. לפיכך יש להקפיד עד מאוד על גבולות ההלכה שנקבעה בפרשת קל בנין, שם כבר נגזר עלינו להכיר בפיצויים חיוביים בגין חוסר תום לב במשא ומתן, יש להעניקם רק במקרים נדירים וחריגים..." (שלו, 162-163).

...

אני דוחה את טענת התובעת שעלי לקבוע את הפיצוים המגיעים לה על דרך האומדנה, מעבר לאומדנות שכבר קבעתי לעיל.

סוף דבר פרישתה של הנתבעת מהמשא ומתן נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973.

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה הקטן ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 117,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 23.9.19 ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבע הגיש כנגד התובע כתב תביעה שכנגד במסגרתה עתר לפצוי כספי בסך של 180,000 ₪, בשל הפרות, ביטול החוזה וחוסר תום לב בניהול משא ומתן וקיום החוזה.

הטענה כי התובע לא קיים את התחייבויותיו, הפר את ההסכם הפרות יסודיות ולא הפקיד שיק ביטחון – ממסד הנתונים שבפני בית המשפט, כן ניתן לקבוע, ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, שהתובע הוא שהפר את החוזה בשל היתנהגותו והתנהלותו.

היתנהלות בחוסר תום לב במו"מ ובקיום החוזה – איחזור על האמור לעיל, בכל הקשור להתנהלות והתנהגות התובע בקיום החוזה.

...

אציין, שלא הובאה תשתית ראייתית מספיקה באשר להתנהלות הצדדים טרום החוזה ולא ניתן לקבוע קביעות עובדתיות על יסוד תשתית זו בכדי להגיע למסקנה בטענה להתנהלות בחוסר תום לב במשא ומתן.

באשר לאובדן דמי שכירות בסך של 52,900 ₪ והשבת המחאות בסך של 7,100 ₪, אני סבורה כי הנזק הנטען כלל לא הוכח.

אשר על כן, נוכח המסקנה שהחוזה בוטל באופן הדדי על ידי הצדדים, ללא שנדרשת הפרה, כך על פי החוזה, הכול כמפורט לעיל, נדחית התביעה שכנגד.