תביעה אזרחית בגין גניבת ברזל

מונחת לפניי תביעה כספית לפצוי בגין גניבת אופניים חשמליות.

על פי הנטען בכתב התביעה, בנה של הנתבעת גנב את אופניו של בנו של התובע שהיו מאובטחים בשרשרת מברזל אשר נחתכה.

הנתבעת בחרה שלא לתבוע בהליך אזרחי אולם המבקש בהליך החזרת תפוס עתר לבית משפט זה על מנת לחייב את הנתבעת בפיצויים עבור פירוק האופניים.

...

בית המשפט פסק כדלקמן: "לאחר שעיינתי בחומרי החקירה שצורפו לתגובת המשטרה, בדגש על הודעת הגב' שב'צנקו (הנתבעת-א"מ) אל מול הודעות המבקש (התובע- א"מ) והקבלה שצורפה אליהן, מצאתי כיה מבקש הרים את נטל להוכיח לכאורה כי רכש את האופניים שבנדון בתאריך 04.09.16 בחנות ZARUMY וזאת תמורת סכום של 6000 ₪. עוד אעיר כי על גבי הקבלה שהציג המבקש מופיע מספר השילדה ומספר הסוללה של האופניים מושא הבקשה. בניגוד לכך, הגב' שבצ'נקו לא ידעה למסור פרטים בנוגע לזהות האדם ממנו רכשה, על פי הנטען, את האופניים ולא היה בידה להציג תיעוד של העסקה שנערכה בינה לבין המוכר. בנסיבות אלו, ובהעדר התייצבו לדיון מטעם מי מהצדדים פרט למבקש, מצאתי מקום להורות על החזרת האופניים נושא הבקשה לידי המבקש" (עמ' 2, ש' 14-24).

שכן, הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

סך הכל תשלם הנתבעת סך של 2200 ₪ תוך 45 יום מהיום.

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה: "מה שנידרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגירסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)).

על יסוד האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי רכב הנתבעים "גנב" את הרמזור, וניכנס לצומת למרות שהאור ברמזור כבר התחלף לאדום.

בהקשר זה נקבע בתקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 כי לא יכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה גם אם תמרור (לרבות רמזור) מתיר כניסה לצומת.

...

על יסוד האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי רכב הנתבעים "גנב" את הרמזור, ונכנס לצומת למרות שהאור ברמזור כבר התחלף לאדום.

לאור כל האמור לעיל מוצא אני לנכון להשית 80% מן האחריות לתאונה על כתפי הנתבעים ואילו ה – 20% הנותרים יש לראות בהם רשלנות תורמת של התובע.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע, סך של 7,808 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 450 ₪.

הגנה זו מעוגנת בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, בזו הלשון: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." מלשון הסעיף עולה, כי שני תנאים מצטברים נדרשים לתחולת ההגנה: אמתות הפירסום ועניין צבורי.

לכן אני דוחה גם טענה זו. גזל- לטענת הנתבעות, התובעים גנבו מהן חלקי ברזל שנרכשו מכספן לצורך בניית הגדר ולכן מתקיימים כל יסודות הגזל ועל התובעים להשיב להן את שווי חלקי הברזל בסך 492 ₪.

לכן, אני מקבלת את התביעה ביחס לעילת הגזל וקובעת כי על התובעים להשיב לנתבעות 1-2 את שווי הברזל שנלקח.

...

לכן, אני מקבלת את התביעה ביחס לעילת הגזל וקובעת כי על התובעים להשיב לנתבעות 1-2 את שווי הברזל שנלקח.

לפיכך, אני קובעת שעל התובעים לשלם לנתבעות 1-2 420 ₪ ומע"מ בגין הברזל.

לסיכום האמור עד כה, אני מקבלת את התביעה שכנגד, בעילת לשון הרע באשר לפרסום המכתב ששלחו התובעים לנתבעות ובעילת הגזל.

(ראו: דב"ע לז/33-3 חברת נוימן - ברזל לבניה 1974 בע"מ נ. עמר מסאוורה; פד"ע ח', עמ' 315 ) על-פי הלכה פסוקה נטל הוכחת נסיבות שיש בהם כדי לשלול או להפחית פצויי פיטורין, מוטל על המעסיק.

באשר למידת ההוכחה הדרושה ממעסיק הטוען, שיש לשלול פצויי פיטורים מעובד, עקב מעשה פלילי (בעיניינו, טוענת התובעת שיש במעשיו של העובד משום גניבה), נקבע בסוגיה זו, כי: "מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה." (ראה גם בדב"ע מז/4-3 שלפי - אגד בע"מ פד"ע י"ט 49, 56).

...

אנו קובעים, כי התובעת/נתבעת שכנגד, הייתה רשאית לנכות משכר העבודה של העובד הנתבע/תובע שכנגד, סך של 12,239 ₪ - שיעור השכר שהגיע לו לחודשים אלה.

סיכום: לאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי במועד ובעקבות סיום העסקה של העובד הנתבע, היה העובד זכאי לקבל ממעסיקתו: א. פדיון חופשה בסך 1293 ₪ ב. דמי הבראה בסך, 926 ₪ ג. שכר עבודה לחודשים 12/18 ו-1/19 בסך של 12,239 ₪ ד. פיצויי פיטורים מופחתים סך של 11,173 ₪ .

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי על התובעת/נתבעת שכנגד, לשלם לנתבע/תובע שכנגד סך של 7,919 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל בנוסף, על התובעת/נתבעת שכנגד לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 5819-09-19 קרקי נ' ישראל ואח' בפני כבוד השופטת חוי טוקר התובע: עבד אלחי קרקי ע"י ב"כ עוה"ד אלי כץ הנתבעים: 1. מדינת ישראל – משטרת ישראל 2. מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר ביס"ר הדרים על-ידי עו"ד יואל פוגלמן – פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי) פסק דין

ביום 27.2.15 או בסמוך לו, עלתה האפשרות כי התובע מעורב בעבירה, לאחר שבאותו היום התארח הברזל הגנוב בטלפון שלפי הנתונים שהתקבלו בידי המישטרה מחב' סלקום מספרו שויך לתובע (ר' מיזכר שסומן נ/1).

דיון: כאמור, תיק החקירה מושא התובענה ניפתח בעקבות תלונה שהוגשה ביום 25.2.15 בגין גניבה מרכב.

...

אני מבין שצריך לחקור, שצריך לשאול אותו, אבל באיזה סנריו? לשאלת ביהמ"ש אתה חוקר ונמשך תיק החקירה ואתה יודע שהוא אסיר ונמצא אצלו רכוש גנוב בבית, מה המסקנה שלך כחוקר ביחס למעורבות שלו בזמן שהוא במאסר אני משיב שאני לא יודע כי אני לא יודע מה המעורבות צריך לחקור.

מכל המקובץ עולה, מראיות הנתבעים עצמם, כי מעולם לא קם חשד כנגד התובע, וכי לא קמה כל עילה להוצאת צווי המעצר והחיפוש בעילה של חשד לביצוע עבירת גניבה מרכב.

במכלול, התובענה כנגד משטרת ישראל נדחית והיא מתקבלת כנגד שירות בתי הסוהר.