תאונת שרשרת עם פגיעה ברכבים הנוסעים אחד אחרי השני

הנהג ברכב התובעת נהעיד כי הרכבים נסעו בשיירה בפקק תנועה ולפני הכניסה ליישוב דבוריה הוא עצר את רכבו ואז הרגיש שרכבו נפגע מאחור, הוא הרגיש מכה אחת, שבריר שניה לפני כן הוא הוא שמע "בום", כתוצאה מפגיעה אחרת בין שני כלי רכב שנסעו אחריו, לאחר מכן הרגיש שרכבו נפגע מאחור (עמ' 3, 4 לפרוט'), על גרסה זו הוא חזר כמה פעמים גם בעת החקירה הנגדית ואני רואה אותה כמהימנה, גירסתו של עד התובעת הגיונית אמינה ומתיישבת עם גירסתו של נתבע מס' 2 שגם הוא העיד שהתאונה התרחשה עת עצר את רכבו בפקק תנועה לפני הכניסה ליישוב דבוריה ואז פיתאום רכבה של נתבעת מס' 1 פגע ברכבו מאחור והדף את רכבו לעבר רכבה של התובעת.

גם לרכבה של נתבעת מס' 1 נגרם נזק בחזית דבר המחזק את המסקנה הנ"ל ולפיה הנתבע מס' 2 לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו וכתוצאה מזה הסיכון של תאונת שרשרת, ובין השאר היתנגשות ההודפת את רכבו על זה שלפניו היתממש.

...

גם לרכבה של נתבעת מס' 1 נגרם נזק בחזית דבר המחזק את המסקנה הנ"ל ולפיה הנתבע מס' 2 לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו וכתוצאה מזה הסיכון של תאונת שרשרת, ובין השאר התנגשות ההודפת את רכבו על זה שלפניו התממש.

לאור האמור, אני קובעת כי נתבעת מס' 2 נושאת באחריות בשיעור של 80% לתאונה ואילו נתבע מס' 2 בשיעור של 20%.

לא ראיתי לזקוף לחובת נהג התובעת אשם תורם בגרימת התאונה הואיל ושוכנעתי כי נהג בהתאם לתנאי הדרך.

זאת, כשמתברר בדיעבד שבמהלך החקירה הנתבעת מחזיקה בידיה תצהיר (מיום 4.1.12) שקבלה מאת התובע לגבי מטרת הנסיעה, במסגרת הדרישה הראשונית לפצויי, ואף שימש במו"מ שניהלה מולו, ולאחר שהיא מודעת לכך שבתו של התובע הגישה לה "בזמן אמת" דרישה לפצוי, יחד עם אביה, בגין פגיעתה הנטענת באותה תאונה, והיא מוחזקת כמודעת לכך שבמסמכים הרפואיים התובע מתאר את בתו כמי שהיתה ברכב בעת התאונה (אזכיר, כי ניתנה מטעמה של הנתבעת הצעה ראשונית גם בעיניינה של הבת).

גם הרופאה שמפנה את התובע למיון, ומציינת שהתאונה אראה "בזמן שחזר מפגישה בעינייני עבודה", איננה מציינת את הביקור כביקור בעקבות "תאונת עבודה", ולא ניתן למצוא במכלול המסמכים "תעודה ראשונית של נפגע בעבודה". אמנם באותו מיסמך רפואי של הפניה למיון (לביקור שני) שהוצאה על ידי רופאת המשפחה של קופת החולים יומיים לאחר התאונה (11.6.09), לאחר שהתובע פנה אליה בתלונות לגבי כאבים, נרשם תחת סעיף 'תלונות': "תאונת דרכים בתאריך 09.06.09 בזמן שחזר מפגישה בעינייני עבודה. תאונת שרשרת. פגע ברכב שלפניו. כרית אוויר לא ניפתחה". הנתבעת מבקשת לייחס לגירסה זאת את המשקל שמייחסת הפסיקה למתן גרסה ב"מיסמך ראשוני", כהודאה מטעם התובע.

למול כל אלה, נשאלות שתי שאלות: האחת - האם אכן הפגיעה של התובע בשל כל חוליו ונכויותיו היא כזאת שאיננה מאפשרת לו לעבוד בכל עבודה שהיא? והשאלה השניה – מהי הפגיעה התפקודית שיש לייחס לתובע בגין התאונה, בהיתחשב במכלול קשייו ונכויותיו שאינם קשורים לתאונה? הנתבעת מפנה לכך שהתובע אישר בחקירתו כי מאז 2013 לא הלך לעבוד במקום אחר ולא ניסה לעשות כן, וגם לא חיפש עבודה [עמ' 71 לפרו'].

...

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 495,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת תשלם לתובע סך של 495,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 75,290 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות אגרה סך של 712 ₪ בלוויית ריבית והצמדה מיום 8.1.2014.

המדובר למעשה בתאונת "שרשרת". לטענת הנתבע "הצטרף" לתאונה שהתרחשה עוד קודם לפגיעתו, בין רכב התובעת 2 לרכב שנסע מאחוריה, שרק לאחר התרחשותה פגע הוא מאחור ברכב שנסע מאחורי התובעת 2.

מטופס ההודעה עליו חתמה התובעת 2 במישטרה, 4 ימים לאחר התאונה עולה הגרסה הבאה: "נסעתי ברכב בכביש בערבה. במהלך נסיעה חופשית בכביש מהיר נוצר פקק תנועה נאלצנו לעשות עצירה אני הצלחתי לעצור את הרכב מבלי לפגוע באף אחד וכך זאת עם הרכב מאחורי (יונדאי) [נכתב בכתב יד "טיוטה" ותוקן ל"יונדאי" על ידי קו מחיקה] גם הצליחה לעצור אך הגיע נהג השברולט פגע בטויוטה והדף אותה על רכבי (סיטרואן ג'אמפי) כתוצאה מכך נגרם נזק ונפגעו 3 בתאונה זו ברכבי!". בעיניין זה העידה התובעת 2 "אם כתבתי את זה אז, אני עומדת על זה" (עמ' 4 שורה 10).

בעדותה עומתה הגב' סלילת עם עדותה בבית משפט השלום בנצרת שם טענה כי לא זכרה האם שמעה "בום" אחד או שניים, שעה שבדיון בפני טענה ששמעה שני "בומים". גב' סלילת השיבה כי "גם היום אני אומרת שזה לא פעמיים בום אחד אחרי השני זה פשוט היה נשמע בום כזה והאוטו קפץ פעמיים. אני לא משנה גרסה." ובהמשך העדות נישאלה (עמ' 6-7): "ש. אני מפנה לשורה מספר 11 בעמוד 5 לפרוטוקול הקודם. יכול להיות שהרכב שלך פגע תחילה ברכב לפנייך ואז הגיעה השברולט ופגעה שוב.

...

בשים לב לכל המפורט לעיל אין בידי לקבל את טענות הנתבע ואני קובעת כממצא עובדתי כי גרסתו עומדת בסתירה לחומר הראיות שבתיק וכי הנתבע פגע ברכב היונדאי בו נהגה הגב' סלילת והדפו על רכב התובעת 2.

על כן אני קובעת כי האחריות לתאונה מונחת כולה לפתחו של הנתבע, ובהתאם מורה על קבלת התביעה כנגדו במלואה.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעות סך של 46,617 ₪.

עסקינן בתאונת שרשרת, בה רכב התובעת היה השני מבין שלושה רכבים ורכב הנתבעת השלישי.

ניתן להווכח, כי הרכבים עמדו אחד אחרי השני לאחר התאונה מיושרים בנתיב לכיוון נסיעתו.

גם אם הייתי מקבל את הטענה שהתובע סטה בפתאומיות, פגיעתה ברכב התובעת, כאשר הוא מיושר לפניו באופן מוחלט, מלמדת כי על הנתבעת מוטלת האחריות לפגיעה בו. מצב מופע הרכבים מלמד כי רכב התובעת בעת היתרחשות התאונה היה לפניה, בנסיעה, ומשכך גם אם הייתי מקבל את הטענה כי רכב התובעת התפרץ לנתיבה (וכאמור אינני מקבלה), ניכר כי רכב התובעת הספיק להכנס ולהתיישר באופן מלא לפניה.

...

סיכום: התובעת עמדה בנטל להוכיח תביעתה לפיה, נזקיה נגרמו באחריות הנתבעת ואין מנוס מלקבוע כך. הנתבעת לא צרפה חוות דעת נגדית ולא חלקה על גובה הנזק (להבדיל מטענות לגבי היותה חוות דעת), ומשכך יש לפסוק לתובעת את מלוא נזקיה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 24,410 ₪ בתוספת אגרת מחצית ראשונה ושניה בסך 787 ₪, הוצאות עדות בסך של 320 ₪ ושכר טרחה בסך של 4,283 ₪.

נוכח הסכמת ב"כ התובעת בדיון הראשון כעולה מהפרוטוקול, כי הסכום שייפסק יחולק לתשלומים, ומאחר ואיתרע מזלה של הנתבעת, שחלה תקלה וביטוח מתאים לא נכנס לתוקף, אני קובע כי הסכום האמור ישולם ב – 10 תשלומים עוקבים ושווים.

מכיוון שמדובר בתאונת שרשרת, יובהר סדר הרכבים: רכב התובע הוא הרכב הקידמי ביותר; רכב הפניקס נסע מאחוריו ופגע ברכב התובע מאחור; רכב כלל הוא הרכב השלישי ב"שיירה", ופגע ברכב הפניקס מאחור.

האם היה מעורב בתאונה רכב רביעי סקירת הראיות והעדויות בטופס ההודעה שמסר התובע לחברת הביטוח, מתואר הארוע כדלקמן: "תוך כדי נסיעה ניכנס בי רכב מאחור, מתברר שזו הייתה תאונת שרשרת, רכב 1 ניכנס ברכב 2 שניכנס ברכב 3 שניכנס ברכבי, אני הצלחתי לבלום את התאונה. אין פרטים של רכב שגרם לתאונה כי הוא ברח מהמקום". בעדותו בבית המשפט, מסר התובע כי כשיצא מהרכב לאחר התאונה, ראה שני רכבים בלבד (עמ' 1 ש' 13, ש' 24).

העדה הניטראלית, גב' אופנהיים, העידה כי לאחר ששמעה "בום גדול", הסתכלה וראתה "3, 4 מכוניות ניכנסות אחת אחרי השניה. עצרתי בצד והבנו שהרכב האחרון אמר שנכנסו בו מאחורה ואז נפגשו... ניסינו להבין, ואז אמרו שטרנזיט ניכנס בהם. לא ראיתי את הטרנזיט" (עמ' 3 ש' 5-4).

...

סיכום התוצאה היא, אפוא, כי התובע לא יוכל להיפרע את נזקו ממי מהנתבעות, ותביעתו נדחית.

כמו כן, התביעה שכנגד שהגישה הפניקס אף היא נדחית, בהיעדר אחריות של נהג כלל לקרות התאונה.

התביעה והתביעה שכנגד נדחות אפוא, ללא צו להוצאות.