תאונת רוכב אופניים שנבהל ובלם בחדות

העדה, הנוסעת ברכב, גב' לימור שוסטרמן, העידה כי בעת שהרכב עמד ברמזור אדום, לא שמה לב לכך שרוכבי האופניים נמצאים משני הצדדים ורק כאשר האור ברמזור התחלף לירוק, היא ראתה דמויות בחלונות והבינה שהם מזגזגים והנתבע 1 בלם את הרכב כשהבין שעלה על משהו (עמ' 28 שורה 27 עד עמ' 29 שורה 14 לפרוטוקול).

את התאונה תיאר מר גינזברג כדלקמן: "הרכב של הנתבע עקף בקירבה את שני האופניים כאשר אני נוסע אחריו ועוקף גם כן את רוכבי האופניים. הגענו לרמזור של צומת גבעתי. נהיה רמזור אדום. הרכב של הנתבע עצר והרכב שלי עצר מאחוריו. זה היה במסלול הימני. יש שני נתיבים ואנחנו היינו במסלול הימני מבניהם כי אני רציתי לפנות ימינה. תוך כדי הפנייה ברמזור הגיעו שני רוכבי האופניים ונסעו משני צידי הרכבים, אחד מכל צד, הרמזור התחלף לירוק והרכבים החלו בנסיעה ושני רוכבי האופניים נצמדו לרכב של הנתבע, כאשר הם דפקו על הרכב עם היד. הנתבע לא ראה את כל זה. אני ראיתי את כל כי הייתי מאחוריו. בשלב הזה תוך כדי הסיבוב הנתבע סטה מעט ימינה ואחר כך סטה מעט שמאלה. הוא עשה זאת לעניות דעתי עקב זה שהוא נבהל כדי לברוח מנהג האופניים. כאשר הוא סטה מעט ימינה הוא פגע עם הגלגל האחורי שמאלי שלו באופניים של התובע. באותה שנייה האופניים היתהפכו והתובע נפל מהאופניים ואני בשלב הזה התקשרתי למישטרה וזהו". עמ' 31 שורה 28 עד עמ' 32 שורה 6 לפרוטוקול).

...

לאור כל האמור, התובע לא הוכיח את תביעתו לפיה נהג הנתבע 1 ברשלנות ומהאמור לעיל עולה כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי התובע אשר נסע בניגוד לתקנות התעבורה בצד השמאלי של הרכב ואף ניסה, כפי שעולה מעדות העד מטעמו, לחצות את נתיבו של הרכב משמאל לימין.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 3,500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪.

קבוצת הרוכבים יצאה מראש הנקרה ורכבה לכיוון נשר משם עלו לכיוון האוניברסיטה וירידות בית אורן, והיו אמורים להגיע בסוף הרכיבה לקבוץ העוגן סך של כ- 140 ק"מ. התובעת, לטענתה, רכבה בירידה במהירות, במהלך הרכיבה הגיע מולה באחד העיקולים רכב צד ג' אשר הבהיל אותה בדרך נסיעתו, גרם לה לבלום בלימת חרום ועקב כך עפה מהאופניים קדימה מעבר לכידון ונחבלה קשות בפנים.

במהלך האימון ביום הארוע רכבו הרוכבים בין היתר בירידות בית אורן המאופיינות בעיקולים חדים.

בתא (י-ם) 8401/07 שלמה קאופלר נ' קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (21/2/2010) נסיבות התאונה היו כדלקמן: התובע רכב על אופניו במהירות גבוהה יחסית של 30 – 40 קמ"ש, הנתבע התקרב לצומת בנסיעה איטית והתקרב כמטר וחצי מהכביש, התובע שהיה כ- 15 מטר מרכב הנתבע הבחין ברכב הנתבע, נבהל, בלם בחוזקה ועף קדימה מעל האופניים.

...

בנסיבות העניין, בשים לב לכך שבמרבית המישורים יכלה התובעת לתפקד גם בתקופת הנכות המלאה, אני קובעת פיצוי על דרך האומדנה בסך 2,000 ₪ בראש נזק זה. נזק לא ממוני התובעת עותרת לפסוק לה פיצוי לפי 16% נכות ו- 4 ימי אשפוז בסך 30,593 ₪.

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת.

סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 70,309 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% וכן החזר האגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

בכתב ההגנה הוכחשה אחריות נהג האוטובוס לתאונה ונטען כי נסע כדין בנסיעה ישרה תוך חציית צומת באור ירוק כאשר חזית האוטובוס אחרי הצומת התובע שנסע לפני האוטובוס סטה ימינה לכיוון מעבר החצייה ברחוב אחד העם ולקראת סיום מעבר החציה סטה בחדות שמאלה בשנית לרחוב אלנבי.

נהג האוטובוס בלם והתובע שלא נתן דעתו לאוטובוס שנוסע משמאלו נבהל, איבד שיווי משקל וכתוצאה מכך פגע עם כידון האופניים בדופן האמצעית של האוטובוס ונפל על הכביש.

באשר למשקפיים צירף תצהיר שערכם כ- 1,500 ש"ח. נהג האוטובוס העיד כי בנסיעה ברחוב אלנבי לפני אחד העד הבחין בתובע רוכב על אופניו בצד ימין במרחק של 20-10 מטרים.

נהג האוטובוס גרס כי התובע הפתיע אותו והוא הבחין בו במראה ולא שלל האפשרות שהיה מגע בין האוטובוס לתובע אך טען כי התובע נבהל ולכן איבד שיווי משקל וכי אם היה נוסע ישר כל הזמן על רחוב אלנבי היה מבחין בו כל הזמן ולא פוגע בו. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו, אני סבורה כי דין התביעה להדחות מהטעמים שיפורטו להלן: התובע ונהג האוטובוס הציגו גרסה שונה לאופן קרות התאונה והיו עיקביים בהכחשת גרסת הצד שכנגד.

...

לפיכך, לפני גרסה מול גרסה ובהיעדר ראיה פוזיטיבית אשר יש בה כדי להטות את מאזן ההסתברויות לטובת גרסת התובע, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכיח את גרסתו לגבי אופן קרות התאונה.

יחד עם זאת גם לו גרסתו של התובע לעניין אופן קרות התאונה הייתה מתקבלת, אני סבורה כי לא עלה בידיו להוכיח את הנזק כפי שיפורט להלן: באשר לגניבת האופניים, משהתובע טען בעצמו כי נקשרו לאחר קרות התאונה והמפתח נמסר לידיו, לכאורה ניתן לומר כי נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין גניבת האופניים.

סיכומו של דבר, משלא הורם הנטל להוכחת גרסת התובע לאופן קרות התאונה, התביעה נדחית.

בית המשפט הסתמך על אמירת אגב של בית משפט מחוזי בת"א (מחוזי חי') 838/87 רפופורט נ' מטיילי עירון, פ"מ תשנ"ג (1) 29, 41 (1992) (להלן: עניין רפופורט), שדן בשאלה אם ארוע מסוים ללא מגע פיזי בין הרכב לניזוק היוה "תאונת דרכים" (לפני תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים), לפיה "הסיטואציות של הבהלה או ההלם הן סיטואציות, שבהן התגובה של הניזוק היא כימעט אינסטינקטיבית וחופש הבחירה נשלל ממנו כימעט לחלוטין ולכן ניתן לומר שאין ספק בקיום הקשר הסיבתי המשפטי". בפסק דין זה יושם מבחן הסיכון על סיטואציה של בהלה של רוכב אופניים.

5.3 עדותו של צחי (הרוכב השלישי בשיירה) צחי, שרכב אחרי התובעת, העיד על נסיבות התאונה: "באיזור הצומת הדרומית של היציאה מטירת הכרמל הגיח רכב די במהירות, מה שהבהיל אותנו. ראינו שהרכב מתקרב אלינו במהירות. אני זוכר שע' (התובעת - א"ג) סימנה או צעקה לו לבלום, והוא המשיך בנסיעה ואז טימור בלם בצורה פתאומית וע' פגעה עם הגלגל שלה בגלגל שלו, ואני זוכר אותה מאבדת שווי משקל ומתוך האינרציה והמשך הרכיבה פגעתי בה ונפלתי והרגשתי שמישהו פוגע בי מאחור. זה היה ש' (התובע - א"ג) מן הסתם כי הוא רכב אחרי" (עמ' 22).

...

טענת באת-כוח התובעת, בסיכומיה, כי כאבי הראש החמירו בשנת 2014 ומקורם הינו בתאונת הדרכים האמורה, הינה בגדר השערה, שאינה מביאה בחשבון את היעדרן של תלונות משמעותיות על כאבי ראש בשנים 2013-2012 ואת שאר הנימוקים בחוות הדעת שהובילו למסקנה בדבר היעדרו של הקשר הסיבתי-עובדתי הנדרש.

מאחר ואין לקבוע כי אי-עבודתה של התובעת כמהנדסת ב-30 החודשים הללו נבע אך ורק מהתאונה, ויש לשקלל אף את המשתנים האחרים, החלטתי לפסוק לתובעת פיצוי בשיעור של 30% בלבד מהשתכרות כמהנדסת ב-30 החודשים הללו.

עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד בסיכומיה הדגישה באת-כוח התובעת את עדותה של התובעת בנוגע לקשיים בתיפקודה בחיי היומיום מאז מועד התאונה, וביקשה לגזור מכך מסקנה כי היא זכאית לפיצוי בגין עזרה שקיבלה בעבר מחברותיה והוריה, ובעתיד - בעזרה לה תזדקק בעבודות הבית.

סיכום הנזקים סיכום הפיצוי לתובעת בגין נזקיה הינו 475,208 ₪, על-פי הפירוט הבא: * הפסד השתכרות בעבר - 140,787 ₪ * אבדן כושר השתכרות בעתיד - 279,126 ₪ * הפסד פנסיה - 33,495 ₪ * הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 28,000 ₪ * כאב וסבל - 10,000 ₪ התוצאה לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם כדלקמן: · לתובע מס' 1: 50,383 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 15.34% מסכום זה ובצירוף חלק מהאגרה ששולם על-ידו.

איני מקבלת את טענת ה"סתם", נראה כי מר ראג'ח היה מודע לכך שכדי לחמוק מרוכבי האופניים בצד הימני של נתיב נסיעתו, התקרב הוא יתר על המידה לסיטרואן, והעלה את טענת רוכבי האופניים, כדי להסביר התקרבות זו. לעניין טענת ב"כ נתבעים מס' 3-4 וצדדי ג', בסיכומיה, הרי שעצם הטענה, כי לטויוטה אין כל נזק, אינה משליכה על אחריות מר ראג'ח, שכן אחריותו נעוצה בכך שהוא סטה מנתיב נסיעתו שמאלה לכיוון רכב הסיטרואן, התקרב אליו יתר על המידה, וגרם לו לנסות לברוח, ומכאן החלה השתלשלות העניינים.

ברם, תגובתו של הנתבע כאמור לא הייתה סבירה או פרופורציונלית למה שארע, הרי הוא ברח ימינה, וחזרה בצורה חדה שמאלה, ללא כל הסבר או היגיון, ובחזרתו שמאלה גרם להיתנגשות בינו לין המרצדס.

הבוחן העיד, לגבי הסיטרואן : "... הסטרואן לא יכול לצאת מהנתיב הימני ולמצוא שם סימני דחיפה, לכן הוא הגיע מהנתיב הימני ולא מהנתיב השמאלי, הסטרואן כנראה יצא אחרי הטויטה והוא נבהל מהנסיעה האיטית של הטיוטה וברח ימינה לנתיב האצה על מנת לא לעלות למדרכה או ליפול לתעלה מימין, הוא תיקן את ההגה שמאלה חזק מדי ויצר סימני דחיפה וסיבוב של האוטו 180 מעלות ונוצר מצב שנימצא חזית מול חזית מול המרצדס, ולא הותיר כל ברירה אלא לפגוע בו. האופציה המתיישבת לפי הממצאים מצביעים על זה שהסטרואן נסע באותו נתיב של הטויטה אחריו, והטויטה נסעה לאט והוא סטה שמאלה" (שם, עמ' 24) דא עקא, שגרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת מר ראג'ח, שהזמין את אותה חוות דעת, לפיה בכל השתלשלות התאונה, ראה הוא את הסיטרואן ליד החלון וראה את השתלשלות התאונה מהחלון השמאלי, וכשנשאל אודות עניין זה השיב, כי אינו יכול לדעת מה גרם לו לסטות, אם הטויוטה היה סוטה שמאלה, הסטרואן היה פוגע במעקה בטיחות ולא מגיע לזה.

התובע העיד עוד: "לשאלה אם הייתי בולם חזק לאחר המגע בין הטויטה לסיטרואן יכולתי למנוע את המגע בין רכבי לבין סיטרואן, אני אומר שכן אך הייתי נפגע מהרכבים שהיו אחריי, היו הרבה רכבים אחריי ולכן ברחתי שמאלה לשוליים" (ישיבה מ- 18/3/13, עמ' 8.

...

" ב"כ נתבעים מס' 1-2 טען בסיכומיו, כי הוגש כתב אישום נגד מר ראג'ח, וכי המסקנה היחידה והסבירה היא כי הלה גרם באשמו הבלעדי לתאונה, ויש להטיל עליו את מלוא האחריות כנטען.

נכון הוא שהתובע טען, כי היה מגע של הטויוטה בסיטרואן, מה שאיני מקבלת בערבו של יום, עם זאת, עצם עדות זו, מאששת את סטיית רכב הטויוטה לנתיב הסיטרואן.

אני מקבלת בעניין זה את טענת ב"כ התובע בסיכומיו, כי התובע הקטין את נזקו, אך איני מקבלת את טענתו, כי יש לפסוק לו את מלוא הפיצוי לפי חוו"ד השמאי.

ב"כ נתבעים מס' 3-4 טענה בסיכומיה, כי צריך להוריד מהסכום ששולם למבוטח את ערך השרידים, ואני מקבלת את הטענה, הרי השרידים הועברו לבעלות חב' הכשרת הישוב.

לסיכום, בהתאם לחלוקת האחריות שנקבה בין הנהגים, ולערכי הנזק של כל צד, אני קובעת כדלקמן: בתיק 21177-01-11: ולצורך הכרעה בתביעה העיקרית כמו גם בהודעת צד ג', אני מחייבת את נתבעים מס' 1 ו- 2 לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 37,521 ₪ בצירוף הפרש הצמדה וריבית מיום 11.1.11 ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%.