תאונת עבודה: תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין ניזקי גוף.

יצוין, כי כסוי זה נרחב מהכיסוי הניתן לנפגע בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה, אשר מכסה מבחינת ההוצאות הרפואיות רק בגדר מה שמצוי בסל הבריאות לפי ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994.

...

בנסיבות העניין, שוכנעתי כי בתקופה הסמוכה לתאונה נזקקה התובעת לעזרה מתונה של בני משפחתה ואפשר כי תזדקק לעזרה מתונה גם בתקופת העתיד.

לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים אני מוצא לפסוק פיצוי על דרך האומדנה בסך 2,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 12.12.18 (להלן: התאונה).

בנסיבות המקרה, בשים לב לטיב עבודת התובעת, לעיסוקה, לשנות העבודה שנותרו לה עד גיל 67 ובהתאם לסכוי כי הנכות שנותרה לה תיגרום לפגיעה בכושר ההישתכרות לאור טיבה וטבעה, מצאתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בסך 92,961 ₪ (הפצוי הוא בגבולות 50% מחישוב אקטוארי, נכות בשיעור 10% ובצרוף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%).

...

לאחר ששמעתי את התובעת ועיינתי במסמכים הרפואיים, נחה דעתי כי שיעור הנכות התפקודית הוא כשיעור הנכות הרפואית.

סוף דבר התביעה מתקבלת .

אחר כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת, סכום של 121,152 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% (הסכום כולל מע"מ) וכן החזר אגרה.

לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד) בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונה מיום 19/01/2016.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), ולאחר תקופה לא מבוטלת בה נקבעו לתובע נכויות זמניות, הועמדה הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לתובע על 10% בגין קרע במנסקוס פנימי בברך שמאל, לפי סעיף 48(2)ז'1 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") וכן הופעלה תקנה 15 לתקנות, כך שנכותו של התובע במל"ל עומדת על 15% נכות.

סעיף 1 לחוק פיצויים קובע כי "בחוק זה – 'תאונת דרכים' – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף זה כדלקמן: "'שימוש ברכב מנועי' – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12/5/2019) יש להוסיף למבחן הטכני (ולפיו: "הכניסה אל הרכב מתחילה עם תחילת המגע הפיסי בין הנכנס לבין הרכב", ואילו הירידה ממנו, מסתיימת "כאשר רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב"), גם מבחן מהותי, ולפיו יש להמשיך ו-"לחלץ" מבין הפעולות המבוצעות בגדר מיתחם השמוש ברכב את אותן פעולות אשר חיוניות במובן ה"פיסי" לכניסה לרכב או לירידה ממנו, ומהוות חלק טבעי ואינטגרלי משימושים מוכרים אלה.

...

משהוכח כי התובע עבר טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים רפואיים נוספים, והתייצב לבדיקות רפואיות רבות, הרי שסביר כי גם נדרש להוצאות נסיעה וחנייה במסגרת זו. לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים, אני מוצא לפסוק פיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך 3,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

גריעה מכושר השתכרות (כולל פנסיה) 475,749 ₪ נזק לא ממוני 15,906 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה 3,000 ₪ עזרת צד ג' 20,000 ₪ ניכויי מל"ל 239,922 ₪ - סה"כ פיצוי 445,263 ₪ אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע, סכום של 445,263 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% (כולל מע"מ) והחזר אגרה.

תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה -1975 (להלן: חוק הפיצויים) בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים.

הוצאות רפואיות וניידות: התובעת נפגעה בתאונת דרכים שהוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ולכן בעקרון מכוסות כל הוצאותיה הרפואיות ע"י המל"ל מכוח חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995, וזאת באמצעות קופת החולים של התובעת לפי ההסכם בין הקופה למל"ל. יצוין, כי כסוי זה נרחב מהכיסוי הניתן לנפגע בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה, אשר מכסה מבחינת ההוצאות הרפואיות רק בגדר מה שמצוי בסל הבריאות לפי ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994.

...

הנתבעת טוענת בתורה כי דין טענות התובעת להידחות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שנפרס לפניי נחה דעתי כי דין טענת הנתבעת ביחס לזכאות התובעת לפיצוי בשיעור 25% מהנזק להידחות, וזאת מהטעמים שלהלן: טענת הנתבעת ולפיה התובעת לא זכאית ל-25% מהנזק נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת והיא עומדת בניגוד להודעה שמסרה הנתבעת בהליך ביום 28/02/19 ולפיה: "אין מחלוקת כי התובעת זכאית ל- 25%". בנסיבות שכאלה ובהינתן שלא הוגשה מטעם הנתבעת בקשה (עובר לדיון ההוכחות ואף לאחריו) לאפשר לה לחזור מהודעתה ביחס לזכאות ל-25%, הטענה בעניין זה שנטענה לראשונה בסיכומים מהווה הרחבת חזית פסולה ולכן אני דוחה אותה על אתר כבר מטעם זה. לא זו אף זו, הנתבעת לא חקרה את התובעת בדיון ההוכחות ביחס לסוגית הזכאות ל- 25% ואף ביחס למסירת ההודעה למל"ל אודות קיומו של הליך משפטי, ולא ניתן לברר טענה עובדתית זו בשלב הסיכומים, לבטח כאשר התובעת טוענת בסיכומי התגובה שמסרה למל"ל הודעה כנדרש, ובשים לב להלכה ולפיה בעניין זה ניתן להסתפק בכך שנודע למל"ל אודות התביעה, אף אם לא בדרך הפורמלית הקבועה בסעיף 330(ד) לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995 (ראו: ע"א 502/84 קרנית נ' הורביץ (26/02/1987); תא ס.ק נ' שפע חברה לייצור ושיווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ (15/09/2017); תא (חי') 39188-01-19 ע.א נ' קרנית – הקרן פיצוי נפגעי תאונות דרכים (03/11/2021)).

אחר האמור, התובעת זכאית ל- 25% מהנזק שנפסק לאור שיעור תגמולי המל"ל. סוף דבר התביעה מתקבלת.

אחר האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 180,995 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף החזר אגרה (איני פוסק לתובעת החזר בגין שכר התייצבות המומחה לדיון ההוכחות מאחר שלא מצאתי לקבל את טענות התובעת ביחס לחוות הדעת המשלימה).

לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין ניזקי גוף.

יצוין, כי כסוי זה נרחב מהכיסוי הניתן לנפגע בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה, אשר מכסה מבחינת ההוצאות הרפואיות רק בגדר מה שמצוי בסל הבריאות לפי ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994.

...

איני מקבל את טענת הנתבעת ולפיה התובע צפוי להשתכר שכר נמוך לאחר סיום עבודתו במשרד ראש הממשלה.

הנתבעת טוענת כי דין טענות התובע ביחס להפסד שכר בתקופת העבר להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

אחר האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 186,749 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף החזר אגרה.

איני מקבל את דרישת התובע להחזר שכ"ט עורך דין ששילם התובע עבור ההליכים שהתנהלו במל"ל, וזאת מחמת הנימוקים שפורטו בסיכומי הנתבעת, הפסיקה הנזכרת שם ובמיוחד קביעת בית המשפט העליון בע"א 8326/12 כהן נ' עזבון המנוח טורוק (29/04/2013).