רקע לערעור:
א. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 4.1.08.
על פי המצוין בפרוטוקול הועדה, בעת עבודתו של התובע כנהג אמבולנס, התובע ניחבל במהלך תקיפה בעבודה.
בדיון מיום 10.4.18, שהתקיים בפני כב' הרשמת חבקין, הצדדים הגיעו להסכמה כדלקמן:
"עניינו של המערער יוחזר לועדה באותו הרכב על מנת שתשוב ותשקול קביעתה בענין הקשר הסיבתי בין תלונותיו של המערער בתחום הנפשי לבין התאונה מיום 4.1.08 וזאת לנוכח העובדה כי במסמכים רפואיים מביה"ח באר יעקב נרשם כי המערער מוכר משנת 2013 לערך כסובל מסימפטומים שלPTSD לאחר ארוע תקיפה במסגרת העבודה.
...
לסיכום, להערכת הוועדה אין קשר סיבתי ישיר בין מצבו הנפשי כיום לאירוע הנדון, כך שגם אם יש החמרה היא אינה קשורה לתאונה הנידונה.
לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור.
לאחר שחזרתי ועיינתי בהחלטות הוועדה ושקלתי את טיעוני הצדדים, על יסוד העקרונות המפורטים לעיל בהתייחס להיקף ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטות הוועדה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, מהנימוקים שיפורטו להלן.
כלומר, מדובר בנסיבות המצדיקות את החזרת עניינו של המערער לאותו הרכב, על מנת שישלים ויבהיר את החלטתו ואף ישקול את שינוי מסקנתו, לאור ההערות שבפסק דין זה.
סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתשקול מחדש את קביעתה בשים לב להערות הבאות:
לפי דברי המערער בפני הוועדה, אחרי התאונה בשנת 2000 חזר לתפקוד רגיל, אחרת לא היה מתקבל למד"א, והדברים מתיישבים עם תעודות שהוצגו משנת 2001 (רישיון לנהוג באמבולס וקורס חובשים במד"א).
