תאונת עבודה: פועל זר נפגע בעינו במהלך עבודתו

התובע, נהג מערבל בטון, הגיע לאתר בנייה, ירד מן הרכב ולאחר זמן-מה – בעודו עומד בסמוך לרכב – נפגע בעינו מרכיב שניתז במהלך עבודה של אחד הפועלים עם מסור דיסק חשמלי (חיתוך צנרת – עמוד 53 לפרוטוקול).

כמו כן, מעדותו של מנהל העבודה, ומכלל הראיות שלפניי, ניכר כי בדיקה של-ממש לגבי נסיבות התאונה לא נעשתה – לא בזמן אמת, ולא במסגרת ההליך המשפטי (ראו עמוד 56 לפרוטוקול).

אוסיף ואציין כי לא מצאתי ממש בניסיון לייחס לתובע מודעות ואשם על-בסיס ארוע משנת 2017 שבו שב לביתו לאחר עבודה וחש "גוף זר" בעין (נספח ד בתיק המוצגים מטעם הנתבעות, ועמודים 33 ו-39 לפרוטוקול); או על-יסוד העובדה שמעת לעת היה מתלכלך מבטון ("על הבגדים") בשעת העבודה (עמוד 29 לפרוטוקול).

עוד יש להזכיר כי מדובר בתאונת עבודה המוכרת על-ידי המוסד לביטוח לאומי, על כל המשתמע מכך.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להעמיד את הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור של 40%.

אכן, פגיעה תפקודית זו גבוהה מן הנכות הרפואית, ואף גבוהה במקצת מקביעת המוסד לביטוח לאומי לאחר הפעלת "תקנה 15". אולם לשיטתי – זו המסקנה הראויה לאור כלל הנסיבות האינדיבידואליות על-פי התרשמותי.

בהתחשב בכל האמור לעיל, בתיעוד הרפואי ובחוות הדעת הרפואיות, בעובדה שמדובר בנפגע צעיר אשר ספג פגיעה ניכרת בעין ונכותו תלווה אותו לאורך כל ימי חייו, וכן בהשלכותיה של הפגיעה במיוחד בהיבט התעסוקתי, מצאתי כי בקשתו של בא-כוח התובע לפסוק סכום של 150,000 ₪, ראויה בנסיבות המקרה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2648-03-22 עמוס נ' לביא - קבוצת הפועל המזרחי להתישבות שיתופית בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטים יהודית שבח, סג"נ, יונה אטדגי, שלומית יעקובוביץ מערער רז עמוס ע"י ב"כ עו"ד לימור הוכפלד משיבות 1. לביא - קבוצת הפועל המזרחי להתישבות שיתופית בע"מ 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יצחק שבובסקי וחן קלפה פסק דין

ההליך לפני בית משפט קמא בחודש נובמבר 2015, שנה לאחר שהמערער נפגע בעינו במהלך עבודתו במלון (24.11.2014), הוגשה התביעה מושא פסק הדין.

"בהנתן הממצאים דלעיל" פנה בית משפט קמא "לדיון בשאלת האחריות", דחה את טענות המערער באשר להיפוך נטל הראיה מכוח הוראות סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין; הזכיר את הפסיקה הנוהגת לעניין "חובת הזהירות המוגברת שמוטלת על מעסיק כלפי עובדיו", כמו גם את זו שעניינה ב"חלוקת האחריות בין מעביד לעובד במקרה של תאונת עבודה" ('אשם תורם'), וקבע כי החלתה בנסיבות מביאה למסקנה לפיה "את האחריות לתאונה יש לחלק בחלקים שוים" בין המלון למערער, כך שלחובת האחרון ייזקף "אשם תורם בשיעור של 50%" (ראו סעיפים 15-17 לפסק דין).

6.2 "מנגד" מצא כי "אחריותו של" המערער "היא אחריות ישירה וקונקרטית" וכי הוא "חרג באופן מובהק מרמת הזהירות המצופה ממנו כעובד אחראי, בכך שנטל על עצמו עבודה שאינו מיומן בה, וביצע את עבודת הקדוח כשהוא שוכב על גבו ופניו כלפי מעלה, ללא משקפי מגן על עיניו", כאשר "כל בר דעת יודע שקידוח שנעשה בדרך זו "מזמין" חדירת גופים זרים לעיניים" (סעיף 17 לפסק הדין).

...

בהינתן שיעור הנכות הרפואית (10%) וטיבה (ירידה בראייה בעין שמאל), כמו גם קביעת בית משפט קמא לפיה הנכות התפקודית אינה עולה כדי הנכות הרפואית, גילו הצעיר של המערער (24 בעת התאונה) וגם השתכרותו במומו (משביח שכרו לאורך השנים באופן ניכר) - סבורני כי אכן בדין נקבע בגין הפסד השתכרות לעתיד פיצוי גלובלי, אלא שהעמדתו, לדידי, על 1/6 מהחישוב האקטוארי המלא חורגת מהמנעד המקובל כדי קיפוחו של המערער, ואציע לחבריי להגדילו ולהעמידו על כרבע מהחישוב האקטוארי המלא, כדי סך של 215,000 ₪ בערכי יום מתן פסק הדין בבית משפט קמא באשר לפיצוי בראשי הנזק האחרים, אשר גם אם ניתן לסבור שנפסק על הצד הנמוך, עדיין בא הוא בד' אמות המתחם הסביר ואיני סבורה כי יש מקום להתערב בו. באשר לדחיית התביעה לפיצוי בגין הפסדי פנסיה, דומה עלי כי יש להותיר קביעה זו על כנה משב"כ המערער אישרה לפנינו כי לא הונחה מלפני בית משפט קמא "ראיה פוזיטיבית לגבי הפרשה לקרן פנסיה" (ראו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון).

לאור כל האמור לעיל, מוצע על ידי, איפוא, לקבל את הערעור באופן חלקי ולהעמיד את מלוא הנזק על סך של 300,000 ₪, כך שהפיצוי לו זכאי המערער, לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 15% (45,000 ₪) ותגמולי מל"ל (29,000 ₪), יעמוד על סך של 226,000 ₪ בערכי יום מתן פסק הדין בבית משפט קמא.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל באופן חלקי.

האם התובע עבד אצל הנתבעת במחסן ונפגע ביומו הראשון לעבודה או שמא הכל פרי דמיונו הפורה של התובע? ודוק; במקביל לבירור התביעה שלפניי מתבררת תביעה בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (ב"ל ת"א 18482-01-20) שעניינה בקשה של הנתבעת 1 להכיר בתאונת התובע כתאונת עבודה עת עבד אצלה! התובע פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה אולם נציגי הנתבעת 1 אמרו לחוקר המל"ל כי התובע מעולם לא עבד אצלה והתאונה לא התרחשה.

אילן, מנהל ובעלים, הצהיר שאינו מכיר את התובע והתאונה, וכי העסקת עובדים זרים בחברה נעשית בצורה מסודרת רק לבעלי היתר עבודה, שדוד הכחיש את הארוע הן בפני חוקר המל"ל והן בפניו אך: "16.לפני זמן קצר שוחחתי שוב עם דוד. דרשתי ממנו במפגיע תשובה לשאלה האם הארוע היתרחש או לא, והוא חזר בו, ואמר שהוא זוכר במעומעם עובד זר שניפגע באחד המחסנים ביום הראשון לעבודתו, פונה באמבולנס ולא חזר." (ההדגשות בקוו תחתון של הח"מ) דוד הצהיר שאינו בעל מניות או מנהל, שלא הכיר את התובע ולא זכר אותו אך: "8.זכור לי שלפני מספר שנים, התאריך המדויק לא זכור לי, היה ארוע שבו עובד שלא היכרתי נפגע בעינו באחד המחסנים של החברה, ופונה באמבולנס לבית החולים " וכן "17.לאחר מכן, כשראיתי את הפרטים, ראיתי שהוא פונה באמבולנס, וראיתי שהוא טוען שניפגע ביום הראשון לעבודה, נזכרתי בארוע, ואמרתי לאילן שאולי בזה מדובר ". גרסת האחים בתצהיריהם מכרסמת בעמדה החד משמעית ונחרצת בדבר הכחשת הפרטים ואף מחזקת מאוד את גרסת התובע.

אני מתקשה לקבל טענה זו. עוד העיד כי בחיט אינו מוסמך להביא פועלים (ע' 38 ש' 18-19) כי בסה"כ עובד (ש' 15) (בנגוד לעדותו בביה"ד).

...

סבורני כי הדוגמאות שנתנה הנתבעת 1 אינן רלוונטיות משום שבמקרה שלפניי עובדות המקרה פשוטות: התובע נפגע במחסן הנ' 1 עת עבד עבורה.

במקרה דנן אין מנוס מהקפאת הפיצוי עד למתן פסק דין בביה"ד האזורי לעבודה, גם אם לא חלוט, ולפעול בהתאם לאמור בפסה"ד ולקביעת המל"ל. במידת הצורך יוגשו חוות דעת אקטואריות נוספות ומתאימות.

סוף דבר: הפיצוי עומד על סך של 682,000 ₪.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.2.21 אשר היתכנסה מכוח פסק דין בתיק ב"ל 28219-07-19 (להלן – ההליך הקודם ו- פסק הדין המחזיר) וקבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה באצבע 4 והניתוח שעבר המערער לבין תאונת העבודה שאירעה לו (להלן - ועדת הערר).

רקע עובדתי המערער, אזרח אוקראינה, עובד זר בישראל, נפגע ביום 4.10.17 בכף רגלו השמאלית במהלך עבודתו בניקיון.

לפיכך קובעת הועדה כי אין קש"ס בין הניתוח שעבר לתאונה הנדונה ומאשרת כי החלטת הועדה מדרג I מיום 15/8/2018 נותרת בעינה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

עוד ציינה הוועדה לתמיכה במסקנה כי "באצבע 2 היתה בתקופה מסוימת דלקת מקומית והמצב שהצדיק התערבות ניתוחית באצבע 4 אינו תוצאה של דלקת" ואף "התמונות אשר הוצגו לוועדה אינם מעידים על אודם או דלקת באיזור אשר נותח באצבע 4 ובאיזור הקרוב אליה". אשר על כן, קבעה הוועדה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה באצבע 4 לתאונה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לטענת התובע, במהלך ביצוע העבודות התבקש לבצע פירוק תיקרה מבלי שסופקו לו משקפי מגן לעיניים ולפיכך ניכנס לעינו הימנית גוף זר, והוא נפגע, נזקק לקבלת טפול רפואי ונותרה לו נכות צמיתה.

אופן קרות התאונה התובע העיד כי ביום קרות התאונה, מוסטפא, שהיה פועל שהועסק על ידי הנתבעת 1, נתן לו את סידור העבודה, ובמהלך העבודה בעת פירוק התיקרה ניכנס גוף זר לעינו הימנית, הוא רחץ את העין ושב לעבודה אולם בלילה, משמצבו הורע, פנה למיון כדי שיטפלו בעינו (עמ' 2 שורות 18 - 36 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 18.12.22, להלן: "התמליל").

בטופס ב/ל 250 שנחתם על ידי מחמוד אגבאריה ביום 12.11.2016 ונושא חותמת מצוין כי "תוך כדי עבודה בתפסנות ופרוק, ניכנס גוף זר לעין ימין". לאור האמור בעדות התובע, עדותו של מאהד אגבאריה, עדותו של שרון אייל, המסמכים הרפואיים וטופס בל/250 אני קובעת כי לתובע ארעה תאונת עבודה ביום 31.10.16 ובה ניכנס גוף זר לעינו כשעסק בפרוק תיקרה.

...

לטענת הנתבעות, יש לדחות את התביעה כיוון שהתובע לא הוכיח את עצם קרות התאונה ונסיבותיה.

לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ישנן פעמים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או ההיפך (ע"א  אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986) .

לאור האמור, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע זהה לנכותו התפקודית.

לאחר ששקלתי את נסיבות התרחשות התאונה, שיעור הנכות המיוחסת לתאונה ומשך זמן ההיעדרות של התובע מעבודתו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 50,000 ₪.