תאונת עבודה: עגלה חשמלית

השופטת לאה גליקסמן העירעור שלפנינו סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר-שבע (השופט יוסף יוספי; בל 23543-07-18), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה בפגיעות שבגבו, בצוארו, בכפות ידיו וברגליו כפגיעה בעבודה על יסוד תורת המקרוטראומה (להלן – פסק הדין).

במכתב הדחייה נאמר, כי בעיניינו של המערער לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה; כי מבחינה רפואית אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה והפגיעות הנטענות; וכי פגיעות אלה התפתחו על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

בית הדין ניתח את העדויות שנשמעו בפניו לעניין הפעילויות השונות שביצע המערער במהלך יום עבודתו וציין כי המערער עבד לאורך השנים כמורה לחשמל, כאשר במחצית מהזמן, בעת השיעורים המעשיים בעיקר, ביצע עבודה פיזית אשר כללה הרמת משקלים ובצוע פעולות שונות באמצעות ידיו, כגון: חיתוך חוטים עם קאטר, חיבור חוטים באמצעות מברג, וכן חיבור מפסקים ובדיקת מתח חשמל באמצעות מכשיר מדידה של מעגלים חשמליים שבנו תלמידים, וכל זאת בעמידה לאורך זמן השיעורים.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת כלל חומר התיק וטענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

המערער טען אפוא, כי "הפעולה של הוצאת עמדות העבודה, נשיאתן והנחתן על שולחנות העבודה והשבתן למדפים בתום כל שיעור – מבוצעת מספר פעמים רב בכל יום ולכל הפחות ברצף של כ-30 דקות עבודה, 3 פעמים ביום באותה תנוחה של הרמה וכיפוף". ברם, בית הדין האזורי בחן את העדויות שנשמעו בפניו ואת הראיות לעניין זה וקבע, כי "מדובר במשקלים שונים שמורמים ממדפים בגבהים שונים מגובה הרצפה ועד גובה שני מטרים, כאשר ברי כי התנועה לשם כך משתנה עם הגובה. בנוסף, באשר להרמת המשאות (עמדות עבודה) בתחילת השיעור או לפניו וכן בסופו, עלה כי בחלק מהזמן התלמידים עוזרים בכך, ואין המדובר בהרמת משאות רצופה באותה תנוחה או בפעולה חוזרת ברצף". דין טענות המערער בעניין הפגיעה בגב והצוואר להידחות.

סוף דבר - הערעור נדחה.

בעקבות דיווח זה, כך העיד הממונה, איפשר לתובע לנהוג במשאית עם תיבת הילוכים אוטומאטית ולהסתייע בעגלה חשמלית לשם הובלת הסחורות.

באישור זה צוין כתאור התאונה "לטענת העובד הרגיש כאבים בכתף עקב משיכת משטח עם עגלת משטחים. לטענת העובד היתה החמרה במצב. העובד טוען שהארוע התאונתי קרה בחודש 11/20 ולפיכך דיווח למעסיק על כך בחודש 4/21 עקב החמרה במצב." התובע תאר שבקש מהנהלת מקום העבודה למלא את הטופס בחלוף כארבעה חודשים ממועד הארוע (פרו: 8; ש: 4 – 9).

נקדים ונציין שלאחר ששקלנו את טענות הצדדים, את העדויות שנשמעו והראיות שהוצגו, מצאנו כי התובע לא עמד בנטל להראות כי מדובר בארוע תאונתי שהוא בגדר תאונת עבודה, וזאת על יסוד הנימוקים המצטברים הבאים: "תאונת עבודה" הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ,ה – 1995 (להלן- החוק) כך: "תאונת עבודה" – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו.

...

לפיכך, בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לרבות על יסוד רישומים רפואיים ממועד מאוחר למועד התרחשות התאונה (עב"ל (ארצי) 24023-04-14 עבד אל עאל פאוזי – המוסד לביטוח לאומי (26.1.15)).

על יסוד האמור והמפורט לעיל מצאנו שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את התרחשותה של תאונת עבודה ואת נסיבותיה המדויקות ולהסביר באופן מספק את האמור ברישומים הרפואיים.

לפיכך, אנו דוחים את התביעה.

בתאריך 21.9.22 ניתן פסק דינו המלומד של כב' השופט **** גולדברג (נציגי ציבור מר חיים גרשון ומר אליעזר קלאי), ב"ל 54348-08-21 (להלן: פסק הדין), בפסק דינו עלתה שאלת תיסמונת התעלה הקארפלית כפגיעה בעבודה בהיותו נהג משאית והובלות ומפעיל עגלת משטחים חשמלית רוטטת המרימה משקלים כבדים.

עוד נקבע בפסק הדין בעיניין עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נוח (פורסם בנבו) כי תורת המיקרו-טראומה מחייבת ומגבילה את המונח תאונה לכך שכל פגיעה זעירה תעמוד כשלעצמה במבחן הדורש תנועות חוזרות ונישנות וכי פרט לכך שהן צריכות להיות דומות אחת לראותה ויופעלו על מקום מוגדר, עליהן להיות בתכיפות נמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר.

...

התביעה במסגרת רכיב זה נדחית.

לא התקיימו התנאים הנדרשים לפריט 13 לחלק ב' של התוספת השנייה והתביעה בטענה זו נדחית.

לפיכך, גם בטענה זו נדחית התביעה.

מסגרת נורמאטיבית תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו".

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את כל המסמכים, השתכנענו כי יש לקבל את גירסתו של התובע לגבי הארוע התאונתי, וזאת מהנימוקים הבאים: בשאלון מטעם המל"ל תיאר התובע את הפגיעה באופן הבא: "1. בדר"כ אני מעמיס סחורה ממודיעין ולדרום (קריית גת, באר שבע, נתיבות); 2. נסעתי לבאר שבע ולאחר מכן לאופקים ובהמשך לנתיבות (יוחחנוף); 3. העבודה בוצעה עבור דין שיווק (שקדיה) מצ"ב חשבונית; הטיפול הראשוני היה ב 10.12.20 כי לא ידעתי כי האצבע שבור אומנם סבלתי אושר, חשבתי שזה יעבור עד כדי מצב בלתי נסבל ואז פניתי לטפול מצ"ב חשבונית...". במסגרת תצהירו חזר על גרסה זו והסביר: "הנני הבעלים של עסק להובלות, ואני בעצמי עובד כנהג משאית וגם ארבע הבנים שלי עובדים יחד איתי בעסק. ביום 1/12/20 שעה 14:00 בערך הגעתי כדי לפרוק סחורה בסניף יוחננוף בנתיבות עבור חב' דן שיווק, וזמן שעסקתי בעצמי בהורדת הסחורה באמצעות עגלה חשמלית שנמצאת כל הזמן בארגז של המשאית ומשמשת לצורך עזרה בפרוק הסחורות. עוד בתחילת פעולה הפריקה, ומבלי לשים לב לחצתי על דוושה ידנית של ידית העגלה ואז העגלה חזרה אחורנית בקפיצה ואז העגלה לחצה את כף הרגל עם המשטח שמאחורי, ובשל כך נפגעתי באצבע בוהן רגל שמאל". לצורך תמיכה בתאור הפגיעה העיד התובע את איגור, מנהל מחסן של רשת יוחננוף בנתיבות, שתיאר בעדותו את המקרה: "קרתה תאונה, אני בדיוק הייתי במחסן, שמעתי צעקה של כאב, רצתי לראות מה קרה, הייתה משאית אחת של התובע, ואז נגשתי לראות, ראיתי אותו בין שני משטחים עם ג'ק על הרגל שלו שהוא הוציא אותו כבר, שאלתי מה שלומו מה קרה, הוא אמר שקבל מכה ברגל, ואז רצתי להביא לו קרח מהסופר, הבאתי לו בשקית, כשחזרתי הוא כבר הוריד נעל וגרב"[footnoteRef:1].

...

אם רשום על 2728 1/12 איך הגעת למסקנה ש-2717 מיום 1/12? רשמתי העמיס ב-30/11 וביצע ביום 1/12, בסוף הנגלה של 2717 העמסתי את 2728 כנראה".

לא מצאנו כי יש בסתירות ברישומים כדי לערער את מהימנות גרסתו של התובע לגבי עצם קרות האירוע התאונתי, וכאמור מצאנו כי ניתן ליישב את הסתירות האמורות.

] סיכום על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי ביום 1.12.20 נפגע התובע בכף רגל שמאל בעבודתו.

הוא נפגע ביום 13.6.17 בתאונה שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה.

והנתבעות שטוענות כך לא הרימו את נטל ההוכחה לטענה זו. צד ג' 2 אומנם העיד כי עובדי צד ג' 1 עבדו במחלקה בהכנת הזמנות והעברתם באמצעות עגלה חשמלית למלגזה ששמה אותם על מכונת העטיפה, אך הם לא היו העובדים היחידים במחלקה ומטעם המפעל עבדו במחלקה גם עובדים נוספים.

...

לסיכום- אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 93,000 ₪ בתוספת שכר טרחה והוצאות בסך של 15,000 ₪.

הודעת צד ג' נדחית.

הנתבעות ישלמו לצדדי ג' הוצאות בסך של 5,000 ₪.