תאונת עבודה: משגיח כשרות

רקע המשיב הנו יליד שנת 1934, אשר במהלך עבודתו כמשגיח כשרות נפגע בתאונת עבודה ביום 5.2.2015 עת שנפל ונחבל, בין היתר, בגב ובאגן.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

שלישית, הוועדה מציינת במסקנותיה כי חלה התדרדרות במצבו של המשיב מאז התאונה, אולם אין כל הסבר שניתן על ידה, על בסיס מה היא מבססת מסקנה זו. כך למשל, לא ברור בהשוואה לאלו נתונים קובעת הוועדה כי חלה התדרדרות במצבו של המשיב ומהי בדיוק אותה התדרדרות, וגם לא ברור האם קביעה זו ניתנה מבחינה רפואית או מבחינה תפקודית/סיעודית.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

אין בנכותו המוכרת כפגיעה בעבודה כל ליקוי אשר יכול להשפיע על יכולתו התעסוקתית במקצוע זה. לסיכום, על אף טענותיו בדבר ירידה בשכר והפסקת עבודה אצל מס' מעסיקים – אין ועדת הרשות בדיעה כי נכותו המוכרת מונעת ממנו לעבוד במשרה מלאה כמשגיח כשרות כפי שעבד בטרם נפגע ביום 19.10.15.

בעב"ל 386/07 המוסד לביטוח לאומי - משה פיתוסי, ניתן ביום 5.7.2007, נקבע: "תקנה 15 לעניין חלופת המיקצוע צריכה להבחן במקביל על פי שתי אמות מידה: האחת, מסוגלותו של הנכה לחזור לעבודתו הקודמת במתכונת ובהקף שעבד בה קודם קרות התאונה בעבודה. השנייה- הצמצום בהשתכרותו של הנכה שחייב להיות עקב התאונה במידה ניכרת ולא לזמן מוגבל". מעיון במסמכים עולה כי ועדת הרשות וכתוצאה מכך ועדת הערר, הסתמכו על גובה הכנסה שבבסיסו עמדה טעות בדווח לרשות המיסים.

...

אין בנכותו המוכרת כפגיעה בעבודה כל ליקוי אשר יכול להשפיע על יכולתו התעסוקתית במקצוע זה. לסיכום, על אף טענותיו בדבר ירידה בשכר והפסקת עבודה אצל מס' מעסיקים – אין ועדת הרשות בדעה כי נכותו המוכרת מונעת ממנו לעבוד במשרה מלאה כמשגיח כשרות כפי שעבד בטרם נפגע ביום 19.10.15.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

סוף דבר –עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לצורך בחינה מחדש של החלטתה באשר להפעלת תקנה 15, בהתאם לאמור להלן.

מכאן מסקנתי כי הגם שהובררה שאלת נכותו הרפואית של התובע ואף זו התפקודית (הכל על פניו ובכפוף לסיכומיי הצדדים בנידון), הרי שנכון לשאול את המומחה שאלת הבהרה על חוות דעתו וחקירתו בבית המשפט, כאשר לפניו תוצבנה העובדות כפי שהובררו נכון להיום, בחקירתו של התובע כדלקמן: קודם התאונה עבד כמשגיח כשרות ב"מצות אביב" והיה מצטיין בעבודה.

...

השאלה החשובה היא "האם יכולתו לנהוג נפגעה כתוצאה מהתאונה ואם הוא הפסיק לנהוג בגלל הפחדים שהיו לו אז זה קשור...אם הוא הפסיק לנהוג לגמרי אז זה בהחלט שינוי". אם יוכח כי התובע נוסע או נוהג במכונית אזי הדבר יוביל למסקנה שצריך "להקטין את אחוזי הנכות...אז זה יהיה 20" אחוז.

דיון והכרעה: אינני מקבל את טענת הנתבעת אשר לדידה גרס המומחה שהתובע עבד במשרה מלאה במפעל המצות קודם התאונה.

אינני מקבל את טענת הנתבעת לעניין נהיגת התובע "במכוניתו". מלכתחילה היה ברור כי לתובע לא היה רכב בבעלותו- לא לפני התאונה ואף לא לאחריה.

לא שוכנעתי כי בענייננו נכון למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

עם זאת, אני סבור כי חקירתו של המומחה מטעם בית המשפט הבהירה היטב כיצד יש להתייחס לעובדות החדשות שנגלו בפני המומחה בכל הנוגע לאחוזי הנכות הרפואיים, קל וחומר התפקודיים של התובע.

"מחכה שהכביש ריק לחלוטין ואז חוצה. עקב קשייו אלו עבר ללמוד בכולל ליד הבית (קודם למד בבני ברק). ניסיון לחזור לנהיגה הוביל להתקף חרדה. במשך שנה וחצי לאחר התאונה נימנע לנסוע במכוניתו. זה כשנה נוסע אך ורק בנהיגה של אנשים שסומך עליהם. לא חזר לעבוד כמשגיח כשרות ב"מצות אביב". מסביר זאת ברעש שם. המומחה פסק לתובע 25% נכות בגין תיסמונת דחק בתר חבלתית PTSD.

ניכוי רעיוני- האמנם? הנתבעת צרפה לתיק בית המשפט חוות דעת אקטוארית רעיונית ולטענתה- הגם שאין מדובר בתאונת עבודה- על התובע למצות את זכויותיו בביטוח לאומי.

...

עם זאת קבע כי בכל הנוגע לעבודה, למידה, משפחה וחברה קבע כי "לאור החזרה לעבודה לאחר שנתיים ושימור התפקוד הביתי נראה לי שבשנתיים הראשונות לאחר התאונה מצבו מתאים לסעיף 34ב(3-4). לאחר זאת מצבו מתאים לסעיף 34ב(2) 10% נכות". עיקר טענות התובע בסיכומיו: המדובר במי שנפגע בתאנ"ד לפני 6 שנים ומאז הפכו חייו גיהינום.

אני סבור כי עיקר הפגיעה בתפקודו של התובע הינו בתחום הנפשי, אחריו הנוירולוגי, פחות בתחום העיניים, אם כי גם בו ניכרת פגיעה.

הפסדי הכנסה לעתיד: אני סבור כי נכון לפסוק לתובע בראש נזק זה פיצוי מבוסס אקטוארית ולא פיצוי גלובאלי.

לסיכום: סך הנזק: 495,800 ₪.

רקע עובדתי – המשיב, יליד 1987, עבד כמשגיח כשרות.

וכך נרשם בפרק הבדיקה והמסקנות (נספח א' לנימוקי העירעור): "בן 35 ב 02.09.2021 היה מעורב בתאונת עבודה עם הרמת משא כבד ופגיעה בדיסק L4-5 מאז מתלונן על דחיפות ותכיפות במתן שתן, נ-5-6 לסירוגין איבוד שתן, גם מתלונן עם הפרעות בזיקפה. עיין היועץ במכתבו של ד"ר שבתייב מ 06.03.2022 החולה קיבל טוביאס לטפול, לפי דבריו עם שיפור חלקי אין צורך בבדיקה גופנית. עקב פגיעה בעמ"ש מותני L4-5 S1 יכולים להיות גם בעיות בהשתנה וגם בעיות בזיקפה לצורך איבחון הבעיות זקוק לבדיקת UDS ו-NPT. 06.12.2022 – עיין היועץ בבדיקה אורודינמית מ- 22.11.2022 ובסיכום של בית חולים רמב"ם מאותו תאריך – שלפוחית יציבה ללא איבוד שתן או הפרעות בתחושה, זרם שתן מקוטע בנוכחות שרירי בטן, אין הוכחה חד משמעית של DSD, כנראה שלפוחית לא מתכווצת לגמרי וזה יכול להיות ביטוי של פריצת דיסק מותני. בדיקת NPT מ 14.09.2022 תקינה. מסקנות: לאור הבדיקה והמסמכים בתיק היועץ קובע נכות כמפורט. עקב בדיקת NPT תקינה אין נכות בנושא זה". ביום 18.12.2023 היתכנסה הוועדה הרפואית מדרג ראשון לסכם את החלטתה.

...

הועדה הקשיבה לטיעוני באת-כוח המשיב, כדלקמן: "המצב של העורר לא משתפר, רק מחמיר, סובל מכאבים חזקים במרכז גב תחתון ומקרין לרגל ולמפשעות, סובל מחוסר תחושה ברגל שמאל, מוגבל בתנועה, מתקשה בישיבה, מעבר לעמידה, צולע, מתקשה להליכה ולאחרונה נעזר בקב. בנוסף סובל מסחרחורת וחולשה, בעקבות התאונה, יכולתו לעבוד נפגעה ושוהה בביתו לכל כל פרנסה. מבקשת להגיש לועדה אישור תעסוקתי עדכני שבה קובע שהעורר לא כשיר לעבוד. מבקשת לקבוע את נכותו בשיעור גבוה יותר מ-20% שנקבעו לו ולהאריך את מועד הנכות הזמנית בגין כאב והגבלה בתנועות הגב וצליעה ברגל שמאל. מבקש לציין כי בשל הפגיעה הנוירולוגית דני מופנה לביצוע EMG והתור קבוע לעוד כשבועיים, מבוקש מהועדה להמתין לתוצאות הבדיקה". בפרק הבדיקה רשמה הועדה כדלקמן: "הובהר כי הועדה מקבלת החלטה על סמך הממצאים שהוצגו בפניה ועל סמך הבדיקה הקלינית ותקבל החלטה במעמד הועדה. בדיקת MRI ע"ש מותני 29/11/21: תעלת השדרה ברוחב תקין, חוליות L4-5 בלט דיסק שחודר לנקב העצבי משמאל עם לחץ על השורש. יתר המרווחים אין עדות לבלטים אחרים. בבדיקה נוירולוגית ואורתופדית, מתהלך בעזרת קב קנדי אחד עם צליעה לה על רגל שמאל, דריכה מלאה על כפות הרגליים ללא מאפיינים של DROP FOOT, עומד על קצות אצבעות ועקבים, אין אפשרות לכופף את הברך ל- 9 מעלות ללא כאב והגבלה, שכיבה במיטה, בדיקת היקפים בנקודות זהות בשוקיים ובברכיים ללא הבדל בהיקפים, מבחן הרמת הרגל מימין מעל 70 מעלות ומשמאל כ-50 מעלות. כוח שמור פרוקסימלי ודיסטלית, מסר על ירידת תחושה יותר בביזור L5 משמאל, החזרים גידיים הופקו תקינים. מבחן שובר 3 ס"מ". לסיכום, הועדה קבעה, כך: "לאור ממצאי הבדיקה הקלינית, הנוירולוגית והאורתופדית יחד עם ממצאי בדיקות הדימות, הועדה מחליטה להאריך את הנכות הזמנית וקובעת נכות זמנית בשיעור 20% עד 31/13/23. בתום תקופה זו יגיע עם בדיקות עדכניות של MRI ו-EMG המתוכננות דרך קופ"ח. הועדה עיינה בחוות דעת בתחום הפסיכיאטריה והאורולוגיה ומקבלת את החלטתם". הועדה קבעה כי דרגת הנכות הזמנית המשוקללת של המשיב הינה בשיעור 65% לתקופה מיום 3.12.2021 ועד ליום 30.4.2022, וכן נכות בשיעור 55% לתקופה מיום 1.5.2022 ועד ליום 30.11.2023.

במקרה שבנדון, לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובמכלול החומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

אין בידי לקבל את טענת המשיב כי הועדה כלל אינה מוסמכת לדון בשאלת הקשר הסיבתי האורולוגי, אשר נקבע על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון ועליו לא הוגש ערר על ידי מי מהצדדים.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת המשיב כי הועדה חרגה מסמכותה כשבחנה מחדש את שאלת הקשר הסיבתי האורולוגי.

מדובר בפגם משפטי שמחייב התערבות של בית הדין, ובנסיבות אלה מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – לאחר האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.