תאונת עבודה: כלי עבודה פגום

בנוסף הפניתה נתבעת 2 לסייג לפיו לא תישא המבטחת בתשלום במקרה של "נזק הנובע מבצוע לקוי או בלתי מתאים או פגם בעבודה שמבצע המבוטח". נראה לי כי במקרה זה הצליחה נתבעת 2 להוכיח כי שני הסייגים היתקיימו.

מלשון הפוליסה ניתן ללמוד כי מדובר במצב סימטרי - מרגע שהעביר נתבע 1 את כלי העבודה מן המשאית לרמפה לא חל עוד הכסוי, כשם שלו היתה התאונה נגרמת בשעה שיכלי העבודה היה מוטען באמצעות הרמפה על המשאית לא היה למקרה כסוי בטוחי.

...

בנוסף הפנתה נתבעת 2 לסייג לפיו לא תישא המבטחת בתשלום במקרה של "נזק הנובע מביצוע לקוי או בלתי מתאים או פגם בעבודה שמבצע המבוטח". נראה לי כי במקרה זה הצליחה נתבעת 2 להוכיח כי שני הסייגים התקיימו.

מעבר לאמור אני סבורה כי בנסיבות מקרה זה חל גם הסייג השני אליו הפנתה הנתבעת.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

לעומתו, תרומת התצהירים החדשים לבירור האמת איננה משמעותית דיה; ואף יש בה כדי להקשות אם לא לקלקל את העבודה השיפוטית, וכאמור - ליצור תקדים שפוגע במדיניות המשפטית שדוגלת בניהול הליך שאופן שמאפשר איתור "סימני האמת". לענין התשובות לשאלון; כפי שציינתי בהחלטתי בבקשת הנתבעת, "תשובות התובע מאוקטובר 2014 בתצהיר תשובות לשאלות הנתבעת בשאלון שהציגה, בהקשר של נסיבות התאונה, לרבות - מהיכן להיכן נסע ומדוע לא פנה למל"ל (לפי הצהרתו: כי הוסבר לו על ידי יועציו המשפטיים כי אין מדובר בתאונת עבודה)" הן כלי בידיה של הנתבעת בלבד; זאת באשר התשובות בתצהיר תשובות לשאלון "אינן כלי ראייתי לשימושו של המצהיר של התשובות, אלא רק – למי ששאל אותן (וזה לבחירת השואל באיזו מהתשובות יעשה שימוש כראיה מטעמו)". אם כן, תשובות לשאלון שמסר התובע בתיק זה לא יכולות להוות ראיה מטעם התובע, מה עוד, שאינם ראיה מוצלחת עבור התובע, אפילו - אך לעצם קיומה.

כך, שאמנם - לפי הוראת תקנה 178(א) לתקנות החדשות, רשאי בית המשפט לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך .

...

ביום 29.11.20 ניתנה החלטתי בנדון בבקשה שהוגשה מטעם הנתבעת [בקשה 43] לאחר סיום מתן עדותו של התובע בדיון ההוכחות בנדון - להגשת שלוש חוות דעת אקטואריות (חילופיות) שבהן תחשיב ניכוי רעיוני שיש לטענתה לנכות בגין תגמולי מל"ל אפשריים - מכל פיצוי שיקבע לתובע בנדון בפסק דין סופי (להלן: "ההחלטה בבקשת הנתבעת").

הפרוטוקול אושר ביום 27.7.20, וביום 12.8.20 הוגשה מטעם הנתבעת בקשתה להגיש חוות דעת אקטואריות, בה, לאחר תגובה לבקשה, תשובה לתגובה, ואף תגובה לתשובה - ניתנה החלטתי מיום 29.11.20, כפי שפורט לעיל.

בנסיבות, אמתין לתולדות של החלטתי זו (פניה לסיכומים, או - הגשת ראיות רלוונטיות מטעם הנתבעת, ו/או - חקירה נוספת של התובע; או בכלל - בקשה למחיקת התביעה), ובעקבותיהם – אדרש בהמשך לטענות הצדדים בענין הוצאות בקשה זו. בשלב זה לא אכריע בשאלת הוצאות הבקשה.

עוד נטען, כי המקום בו צעדה התובעת היה תקין לחלוטין ולא היה בו כל פגם והוא ואף חלק מחלקיו לא היוה מיכשול לצועדים עליו וככל שהתובעת אכן נפלה, הרי זה אך בשל כך שצעדה בחוסר תשומת לב מספקת או בכלל, לא שמה לב לדרך צעידתה, וכשלה מעדה ונפלה מעצמה ואין לה אלא להלין על עצמה ועל חוסר תשומת ליבה שעה שהייתה מודעת לקיומן של עבודות במקום.

עוד הצהירה התובעת כי: "איש לא הזהיר אותי ולא אמר לי להמנע מכניסה לחנות, גם יוני ניכנס מדי פעם וכמובן שנאלצנו לעשות זאת בזהירות, ופילסנו את דרכנו בין לוחות הפרקט, הפסולת, הנסורת וכלי העבודה שהיו על הריצפה." לטענתה, התאונה ארעה כאשר נכנסה לחנות על מנת לקחת לעצמה בקבוק שתיה.

צודקות הנתבעות שלא מן הנמנע, כי לו פעלה התובעת למיצוי זכויותיה במוסד לביטוח לאומי והייתה מציגה את חוות דעתה של ד"ר קרת היה מועלה שיעור נכותה ל-20% ובהתאם היה גדל הקף הטיפולים הפסיכולוגיים אותם הייתה זכאית לקבל במימון קופת החולים, ובהקשר זה התובעת אינה פועלת במסגרת חובתה למיצוי זכויותיה מול המוסד לביטוח לאומי ובפרט שמדובר בתאונת עבודה ובתביעה נגד מעביד.

...

למעלה מן הצורך אציין, כי איני מקבל את טענת התובעת כי התנתקות מענף נפגעי עבודה תמנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שיקום רפואי ומקצועי על פי סעיף 86 (א) לחוק הביטוח הלאומי שכן מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 9804-09-17 צור נ' המל"ל (4.12.19) סעיפים 26 ו -29 עולה לכאורה לגבי היוון קצבת נכות מעבודה, כי מענק היוון שמשולם במקום קצבה אכן מנתק את הקשר בין הנכה למוסד אולם מודגש ש"ניתוק" זה מתייחס לקצבת הנכות בלבד להבדיל מיתר הגמלאות להן זכאי הנפגע בעבודה, גמלאות בעין או גמלאות מיוחדות, שלגביהן במקרה של היוון קצבה לא חל הניתוק, כשסעיף 26 לפסק הדין מפרט את אותן גמלאות בעין: ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי כאמור בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי שהכותרת הרשומה בצידו היא "זכות לגמלאות בעין". סוף דבר סיכום הנזקים: א. הפסדי שכר לעבר - 235,700 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 398,600 ₪ הפסדי פנסיה - 79,300 ₪ ד. ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר - 120,000 ₪ ו. עזרת הזולת לעתיד - 375,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון - 250,000 ₪ סה"כ 1,528,600 ₪ ט. לאחר הפחתת אשם תורם של 5% - 1,452,170 ₪ בניכוי: ט. תגמולי המל"ל -347,789 ₪ לסיכום התביעה נגד הנתבעות מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

7נוכח האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקיה עקב התאונה ולאחר ניכוי אשם תורם בסך של 1,180,811 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים מטעם התובעת וחלקה בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כנגד קבלות.

כן ישלמו הנתבעות לצד שלישי שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

כך למשל מורה תקנה 180 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (לעיל ולהלן: "תקנות הבטיחות בעבודה"): " 180. (א) הציוד וכלי העבודה שמשתמשים בהם לבצוע העבודה או הנמצאים באתר יהיו במצב טוב ותקין, ללא פגמים או ליקויים העלולים לגרום לסיכון המשתמש בהם או למצוי בסביבה, ולא ישתמשו בציוד ובכלי עבודה אלא למטרה שלה הם מיועדים. ...

לא נעלם מעיני כי מקום בו עסקינן בתאונת עבודה, לא בנקל יוטל על התובע אשם תורם, אלא במקרים בהם אשמו בולט וברור (ראו: עניין והבי, ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עיזבון המנוח יבגני גולובין (15.4.12); ע"א 4316-21 דים אריזות ושינוע בע"מ נ' פלוני (1.8.21), ע"א 453/72 ג'רבי נ' רשות הגנים הלאומיים פ"ד כח (1)197) (1973); ענין רפת בערבה; והשוו: ע"א 4446-06 וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי (23.12.09); עניין יצחק שטרן; ע"א 6332/15 צלאח נ' עדוי (23.11.17), עניין סופריור).

...

אין בידי לקבל את טענת התובע בדבר העדר זיכרון.

שיקול כל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות כמפורט לעיל, מוביל למסקנה כי מן הראוי היה להעמיד את אשמו התורם של התובע בשיעור, שלא יפחת, מ- 40%.

מכל מקום, נוכח אופי הפגימה אין בידי לקבל כי יש בה כדי למנוע ממנו לשוב לעבודה.

על כן, יש לנכות לפחות סכום של 133,491 ₪ סוף דבר דין התביעה להידחות.

כאמור, בדיון המוקדם שנערך הוגדרה הפלוגתא בצורה רחבה, קרי "האם ביום 4.8.17 אירעה לתובע תאונת עבודה שבגינה היה מבוטח מכוח פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי". כיוון שהמדובר בהגדרה רחבה ובמידה רבה עמומה של הפלוגתא, וכיוון שבנתיים ניתן פסק הדין בענין טנינה, בקש בית הדין האיזורי בפתח דיון ההוכחות למקד את ירעת המחלוקת.

בתוך כך, ציין בית הדין כי במקרה דנן יש חשיבות לכך שהמערער יפרט את ההיסטוריה התעסוקתית שלו, ולא מצאתי טעם לפגם בקביעה זו. למעשה גם בענין טנינה צוין בין יתר הנסיבות כי יש לבחון את ההיסטוריה התעסוקתית של הטוען לפגיעה בעבודה כעובד או עצמאי, ובהיבט זה קביעתו של בית הדין האיזורי עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, ולא סוטה ממנה.

אחת מהנמקותיו של בית הדין התייחסה לחסר זה, ולא מצאתי טעם לפגם בה. השניה, כלי העבודה הדרושים וזהות בעליהם - המערער בתצהירו לא היתייחס לשאלה אם מלאכת פירוק גג האסבסט הצריכה ציוד מיוחד, וככל שהצריכה מהו ומי סיפק אותו, קרי אם הוא עצמו הביא את הציוד הנידרש או שאיימן נתן לו אותו או שציוד זה היה ברשותו של יואב.

...

שקלתי אם ראוי להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לאחר ההבהרה על היות ההקלטה ראיה בתיק על מנת שיתייחס אליה כחלק ממכלול הראיות, אך לבסוף שוכנעתי שאין בכך צורך בנסיבותיו של מקרה זה. הכרעת בית הדין האזורי התבססה על קביעה של מאזניים מעוינים, בעוד שיש בראיה אליה לא התייחס כדי להטותם גם אם במקצת.

סוף דבר - על בסיס הטעמים לעיל, וככל שתישמע דעתי, יש לקבל את הערעור ולקבוע כי המערער עמד בנטל להוכיח כי התאונה בה הכיר בית הדין האזורי מיום 4.8.17 אירעה תוך כדי עבודתו כעובד שכיר של מר איימן סמחאן.

נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק רייף אני מסכים לפסק דינה של כב' השופטת דוידוב-מוטולה סוף דבר – הערעור מתקבל ברוב דעות של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת מיכל נעים-דיבנר, נציג ציבור (עובדים) מר שמואל ויסמן ונציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק רייף, כך שיש להכיר בתאונה מיום 4.8.17 כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק.