המסגרת הנורמאטיבית
בעב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל - המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.10.2017) (להלן: עניין "מועדים לשמחה"), בית הדין הארצי היתייחס לרקע ההסטורי של הצורך לפיתוח עקרון תורת המקרוטראומה בכל הנוגע לפגיעות בעבודה:
"תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת 'מחלות המיקצוע', מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות 'סגורה'. מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המקרוטראומה להיות 'מפלטו האחרון' של מי שאינו יכול להצביע על ארוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המיקצוע".
עוד הובהר שם כי :
"... אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת 'מחלות המיקצוע', תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע 'תאונת עבודה'. כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח 'תאונה', ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של 'תאונה' (פתאומיות ומסוימות). זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו ניתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים".
בקשר לעילת המקרוטראומה ביחס לחשיפה לחומרים מסוכנים, נקבע בעיניין מועדים לשמחה כי:
"ההכרה בתביעות להכרה בפגיעות כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד, בדרך של מקרוטראומה, כתוצאה מחשיפה לחומרים (מסוכנים או אחרים) במסגרת העבודה ... מאז תחילת דרכו הבהיר בית הדין כי חדירה של חומרים כאלו ואחרים דרך הנשימה מהוה שרשרת של אירועים המהוים פגיעות חוזרות ונשנות".
עוד נקבע בעיניין מועדים לשמחה, כי גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נידרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית הכוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנית" לחומרים.
...
לטענת הנתבע, למנוח לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק ותקנותיו ולכן יש לדחות את התביעה בעניינו.
כפי שיובהר להלן, לאחר עיון במכלול המסמכים שהוגשו לתיק אנו מקבלים את טענת התובעת, כי המנוח עבד במהלך עבודתו כרתך עם חומרים מסוגים שונים וכי הובאו ראיות אודות סוגי החומרים אליהם נחשף בהתבסס על תעודות המשלוח של המעסיק.
מראיות אלו ניתן אף להסיק מסקנה משנית ביחס לתדירות החשיפה שכן ביחס למועדי ההזמנות ניתן לראות את תכיפות השימוש בהם אך אין לקבוע מסמרות בעניין.
לכן אנו סבורים כי עליינו להתבסס על הרשומה הרפואית שמבוססת על דבריו של המנוח בזמן אמת ולא על עדות מאוחרת של צד שלישי.
לאור כל האמור לעיל, בהתאם להלכה הפסוקה והנסיבות שצוינו, יש לבחון את קיומו של הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלת הסרטן של המנוח גם באמצעות חוות הדעת של המומחה הרפואי.
