תאונת עבודה תביעה כנגד מעסיק

המשיב 1 ניפצע בתאונת עבודה, בעקבות קריסת ריצפת המחסן במקום עבודתו, והגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד המשיבה 2, מעסיקתו; המשיבה 3, חברת האם של מעסיקתו; והמשיבה 4, חברת הביטוח של מעסיקתו.

...

יוער כי בית המשפט דחה את בקשת ההצטרפות להליך ביום 8.12.2022, תוך שציין כי למוסד לביטוח לאומי אין זכות תביעה כנגד המעביד וכן כי "בהליך אחד לא ניתן להגיש שני כתבי תביעה שונים ונפרדים". דין הבקשה להתקבל.

זאת שכן, מקום בו פלוני מגיש בקשה להצטרף להליך ובקשתו נדחית ובעקבות כך פלוני מגיש תביעה עצמאית ומבקש לאחד את הדיון (בתביעתו ובהליך אליו ביקש להצטרף), הרי שהיענות לבקשה לאיחוד תובענות עלולה אכן להוות "עקיפה" פסולה של החלטת בית המשפט לדחות את בקשת ההצטרפות.

התוצאה שדין הבקשה להתקבל.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1, מעסיק התובע במועדים הרלוואנטיים לתאונה (להלן: "המעסיק"); כנגד הנתבעת 2, חברת דניה סיבוס בע"מ, הקבלנית הראשית באתר העבודה בו ארעה התאונה (להלן: "הקבלנית הראשית") וכנגד הנתבעת 3, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, מבטחת הקבלנית הראשית במועדים הרלוואנטיים בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות (להלן: "הכשרה").

בסוגיה זו כבר נפסק, כי "במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דוקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הנו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" [ההדגשה אינה במקור] [ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592].

...

עם זאת, מקובלת עליי טענת הקבלנית הראשית והכשרה, לפיה אין מקום להישען על נתון השכר הממוצע במשק, כפי שהתפרסם לאחרונה, אלא להיזקק לשכר ממוצע במשק הנמוך ממנו והמשקף את הממוצע לאורך זמן ולא את הממוצע לתקופה מוגדרת של מצב חירום, זאת בשים לב לעובדה שנתון השכר כפי שהתפרסם לאחרונה גבוה ב- 14% לעומת השכר בחודש שלפני כן, כאשר הגורם לעלייה זו הוא ההנחה ששכרם של העובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת בשל מצב החירום הוא נמוך מהממוצע [ראו ת.א. (מחוזי ירושלים) 24237-02-15 פלונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 12.8.20)].

לפיכך, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות את התובע בראש נזק זה לעבר ולעתיד בפיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר מכאן שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 1,309,008 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 192,540 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 906,468 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 150,000 ₪ _____________________ 1,309,008 ₪ בניכוי תגמולים- 659,379 (-) _____________________ 649,629 ₪ הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך כולל של 649,629 ₪ מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי, כמפורט לעיל, כל אחד בהתאם לשיעור חלקו היחסי באחריות לתאונה, זאת בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 129,925 ₪, אגרה, שכר-טרחת המומחים מטעם התובע וחלקו של התובע בשכר-טרחת המומחים מטעם בית-המשפט, כפי ששולמו בפועל ובכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות.

בתאריך 15/3/15 עבר התובע תאונת עבודה.

בגין תאונת העבודה לא הגיש התובע תביעה כנגד המעסיק - הנתבע.

...

להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה העיקרית: א. האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ? האם קיבל התובע הודעה על תנאי עבודה? מתי התחיל התובע לעבוד אצל הנתבע? עד מתי עבד התובע אצל הנתבע? והאם התובע עבד אצל הנתבע בתקופה בה היו לו אישורי מחלה בשנת 2017? מה היה שכרו הקובע של התובע? (האם 5,000 ₪ נטו/5,700 ₪ ברוטו כטענתו או שכר מינימום שעתי כטענת הנתבע)? מה תוקפם של כתבי הויתור עליהם חתם התובע? האם חל על הצדדים צו הרחבה או הסכם קיבוצי בענף העץ? מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבע והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? האם זכאי התובע לחלף הפקדות לקרן פנסיה? האם זכאי התובע להוצאות נסיעה? האם זכאי התובע לדמי הבראה? האם זכאי התובע לפידיון חופשה שנתית? האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות? האם זכאי התובע להפרשי שכר ? האם התובע זכאי לדמי ביגוד? להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה שכנגד? האם קיבל התובע מהנתבע הלוואות במהלך התקופה בה עבד אצלו והאם נותר חייב לנתבע כספים בגין הלוואות אלו? האם לקח התובע אביזרי פירזול מעסקו של הנתבע והאם עדיין לא שילם בגין אביזרים אלו? האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי? לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בשיהוי בן שלוש שנים, ואף מבלי שהתובע הקדים פנייה לנתבע.

סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 7,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

מסכומים אלה, יקזז הנתבע סכום של 12,850 ₪ בגין רכיבי התביעה שכנגד, בהם מצאנו ממש.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, בה התביעה העיקרית נדחתה בחלקה הארי וכך גם התביעה שכנגד, שקלנו שלא לעשות צו להוצאות אולם בסופו של דבר ובשים לב לכך שמצאנו כי לפחות בנוגע לחלק מהרכיבים בחר הנתבע להעלות טענות שהתבררו כלא נכונות בעליל וכן בהינתן כי הנתבע מסר לתובע תלושי שכר מטעים וכן מנע ממנו הפקדות פנסיוניות, על כל המשתמע מכך, החלטנו לחייבו לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים: סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן – התאונה).

בחודש אוקטובר 2017 גם הגישה התובעת תביעה נוספת כנגד איילון ביטוח, הפעם בטענה כי רכשה מאיילון ביטוח פוליסת ביטוח הכוללת כסוי בגין אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה.

חרף תביעת הפלת"ד כנגד איילון ביטוח "אשר בבעלותה קופת הגמל ופנסיה שהקים המעסיק" היתעלמה הנתבעת ממצבה של התובעת וסרבה לשלם לה פנסיית נכות (התובעת מכנה את התגמולים "תשלומי אובדן כושר עבודה", אך אנו נדבק בהגדרה המתאימה לענייננו).

...

ממילא שהוראה זו כבר נבחנה על ידי בית הדין הארצי לעבודה אשר קבע לגביה: "הוראת סעיף 52.8 לתקנון (כנוסחה אז) [הוא הנוסח הרלוונטי לענייננו. מ.נ.ד] אינה סותרת את תקנת הציבור. הוראה זו מצויה בתקנונים נוספים הנוגעים לקרנות פנסיה ותיקות, כגון התקנון האחיד של קרנות הפנסיה הוותיקות (שם התקופה המזכה היא אף קצרה יותר - ששה חודשים טרם הגשת הבקשה לגמלה). בנוסף, הוראה זו עולה בקנה אחד גם עם רוח ההסדר שקבע המחוקק הראשי בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (לתכלית הוראת סעיף 296 ראו בג"ץ 4913/18 ‏ לנצ'יצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (19.4.2020)). הוראתו של סעיף 52.8 ברורה, ואין בידינו לקבל את טענת המערער בדבר עמימותה או חוסר בהירותה." [עניין סבלסון.

לפיכך - לא מצאנו טעם בכך.

סוף דבר על יסוד כל האמור החלטנו לדחות את התביעה.

מדובר למעשה בתאונה שהותירה נכות לא קלה, לאדם שמראש העסקתו הייתה במסגרת שקום של הביטוח הלאומי מותאמת למוגבלויות לא קלות, ואשר בחר להודיע כי אינו יכול לעבוד במקביל לתביעה שהגיש כנגד המעסיק בגין תאונת עבודה אחרת.

...

לאור קביעת פרופ' דבי בדבר הנכות בגין תאונה משנת 2016 (5%, כפי שטען התובע) הרי שאני קובע כי היא הפחיתה בהתאם את כושר ההשתכרות של התובע, שיש להעמידו על כן על סך של 4,300 ₪.

סיכום הנני קובע כי הנתבעות אחראיות לנזקי התובע, הנני מפחית סך של 25% בגין אשם תורם, הנני מעמדי נזקיו של התובע בסך של 280,000 ₪.

לפיכך ישלמו הנתבעות לתובע סך של 210,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד (23.4%), החזר אגרה והחזר עלות חוו"ד. המזכירות תשלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.