תאונת עבודה של עובד עצמאי שלא היה רשום כעצמאי בביטוח לאומי

המחלוקת בהליך זה, כפי שנקבעה בישיבת קד"מ, היא האם בדין נדחתה התביעה להכרה בתאונה מיום 21.11.18 כפגיעה בעבודה מהטעם שהתובע לא היה רשום כעצמאי ולא עשה את המוטל עליו.

על פי סעיף 77 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), "לגבי עובד עצמאי, תנאי לגימלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להרשם". הכללים לגבי רישום עצמאי כמבוטח, לצורך ענף נפגעי עבודה, נקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג - 1963.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) לא תחול חובת הרישום על מבוטח שנתקיים בו אחד מאלה: (1) חדל להיות עובד ולא הפך להיות עובד עצמאי ונתקיים בו אחד מאלה: (א) הוא מקבל קיצבה על יסוד פרישה מעבודה על פי חיקוק, הסכם קבוצי או חוזה עבודה; (ב) הוא היה בגיל 55 או למעלה ממנו ביום חדלו להיות עובד כאמור ותוך חמש השנים שקדמו ליום האמור עבד לפחות שתי שנים כעובד; (2) אין לו הכנסה ממקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס-הכנסה, העולה על 720 לירות לשנה, או על כל סכום אחר שנקבע כמינימום לפי סעיף 36 לחוק, כפי ששונה לפי סעיף 45(א) לחוק ונתמלאו בו אחד מאלה: (א) הוא חדל להיות עובד מחמת מחלה או תאונה; (ב) לאחר חדלו להיות עובד, הוא היה רשום כדורש עבודה בלישכת העבודה של שירות התעסוקה.

לאמור לעיל יש להוסיף, וזאת בתשובה לטענה לפיה התובע פנה ליועץ מס ופעל על פי הנחיות ועל כן יש לראות בו כמי שפעל כדין, כי על פי הפסיקה, אין בכך די. בדב"ע נה/ 184 - בדרה – המוסד לביטוח לאומי, 28.12.95, הנזכר בסיכומי הנתבע, נפסק בנושא זה כך: "המבחן בעיניין רישום כחוק, אינו "תום לבו" של העובד העצמאי, אלא רישום בפועל (ראה פסקי דין שצוטטו לעיל) אפילו אם תיתקבל טענת המערער, כי התכוון לשלם דמי ביטוח לאומי, שרואה החשבון התרשל באי-דיווח למוסד, ושהמערער לא שם לב להעדר תשלום דמי ביטוח לאומי משך כשנה, אין בכך לענות על תנאי חוק שהוא יעשה את המוטל עליו להרשם במוסד.

...

לאחר ששמענו את התובע ואת יועץ המס שלו, מר מויאל ועיינו בראיות שהוצגו בסוגיה שבמחלוקת, הגענו למסקנה כי אין לראות בתובע כמי ש"עשה את המוטל עליו כדי להירשם" כעצמאי.

הנתבע התנגד להשלמת הראיות לאחר סיום שלב ההוכחות, אך מקום בו אין חולק כי התובע לא שילם את דמי הביטוח לפני שנפגע (ר' בעדות התובע בעמוד 9 שורות 7- 9 ובעדותו של מר מויאל – עמוד 10 החל משורה 13), לא מצאנו כי למסמך זה נפקות בסוגיה שבמחלוקת.

לא שוכנענו כי המכתב שהוצג רק כאשר העד התייצב לחקירה נגדית בבית הדין, אכן היה הסיבה שבעטיה התובע או מי מטעמו סברו כי הוא רשום אצל הנתבע כעצמאי.

זאת ועוד – על פי הסכום שננקב בדרישת התשלום לדמי הביטוח (172 ₪), מקובלת עלינו טענת הנתבע כי מדובר בדמי ביטוח מינימליים למי שאינו משתכר.

" לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.

לאחר שבחנו את כלל הראיות לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי עשה את המוטל עליו כדי להרשם כעצמאי לפני יום 11.10.18 וזאת מהנימוקים שיפורטו: עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר: "בשנת 2018 פתחתי עוסק פטור והתחלתי לעבוד כפרילנס גם כטבח וגם כנגר פניתי לרו"ח אמיר בינדמן על מנת להסדיר את הרישום כעצמאי. לפני שהתחלתי את עיסוקי כעצמאי נשלחה פניה שלי לרשויות המס ע"י הרו"ח שלי בתאריך 2/5/18... אחרי שקבלתי את האישור התחלתי לעסוק בנגרות ע"פ הזמנה ועבדתי בין היתר כנגר/מסגר/אומן אצל אומן שעסק במחזור עץ אדריכלי ושם נפצעתי במסגרת העבודה. בעבודתי הוצאתי חשבוניות כנגד התשלומים שקבלתי... ביום 15/5/2018 שלח רו"ח שלי בפקס לביטוח לאומי את שני עמודי טופס דין וחשבון רב שנתי לפי תקנות רישום ותקנות בדבר גביית דמי ביטוח. בתאריך 16/10/18 נשלח הפקס בשנית... בדיעבד הבנתי שלא טופל פקס זה בשתי הפעמים שנשלחו משום כך נוצר השהוי בגינו נדחתה התביעה שלי. מבחינתי פעלתי תחת ההנחה שאני פועל לפי עוסק מורשה פטור מן המניין שפועל לפי הוראות המדינה. פתחתי תיק במע"מ, שלמתי הוראת קבע לביטוח לאומי, הוצאתי חשבוניות בתמורה לתשלום והרו"ח טיפל בכל מה שרו"ח אמור לטפל. לא היה לי ספק קל שמשהו לא תקין. ביום 1/6/2018 קבלתי הודעה מרשות המסים כי ניפתח לי תיק עצמאי מיום 4/6/2018. גם זה הוסיף לתחושת הביטחון שלי שהכל תקין". עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי מעלה כי למרות שהעיד כי שילם לביטוח לאומי מהרגע שפתח עוסק פטור התובע לא הציג כל אסמכתא לתשלום בנוגע למועד עובר לתאונה כפי שאף עולה מעדותו: " ש. אתה אומר שהתביעה היתה ב- 11.10, האם זה צירוף מקרים שהמשלוח היה 5 ימים

על יסוד כל האמור לעיל , הננו קובעים כי התובע לא הוכיח, כי נרשם כעצמאי במל"ל או כי עשה את כל המוטל עליו לרישומו כעצמאי במל"ל בטרם המועד בו נפגע , משכך – עובר לפגיעה הנטענת, התובע לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה ובדין נדחתה תביעתו ע"י המל"ל. משמדובר בתיק בטחון סוצאלי כל צד ישא בהוצאותיו.

...

גם אם המערער אינו בקי ברזי החוק והתקנות, לא מצאנו בטיעוניו שום הסבר מניח את הדעת לכך שדמי הביטוח בעדו לא שולמו במשך תקופה של כשנה וחצי ולכך שבמשך למעלה משנה לא עקבו המערער ורו"ח שראל אחר רישומו של המערער במוסד כעצמאי.

לאחר שבחנו את כלל הראיות לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי עשה את המוטל עליו כדי להירשם כעצמאי לפני יום 11.10.18 וזאת מהנימוקים שיפורטו: עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר: "בשנת 2018 פתחתי עוסק פטור והתחלתי לעבוד כפרילאנס גם כטבח וגם כנגר פניתי לרו"ח אמיר בינדמן על מנת להסדיר את הרישום כעצמאי. לפני שהתחלתי את עיסוקי כעצמאי נשלחה פניה שלי לרשויות המס ע"י הרו"ח שלי בתאריך 2/5/18... אחרי שקיבלתי את האישור התחלתי לעסוק בנגרות ע"פ הזמנה ועבדתי בין היתר כנגר/מסגר/אומן אצל אומן שעסק במחזור עץ אדריכלי ושם נפצעתי במסגרת העבודה. בעבודתי הוצאתי חשבוניות כנגד התשלומים שקיבלתי... ביום 15/5/2018 שלח רו"ח שלי בפקס לביטוח לאומי את שני עמודי טופס דין וחשבון רב שנתי לפי תקנות רישום ותקנות בדבר גביית דמי ביטוח. בתאריך 16/10/18 נשלח הפקס בשנית... בדיעבד הבנתי שלא טופל פקס זה בשתי הפעמים שנשלחו משום כך נוצר השיהוי בגינו נדחתה התביעה שלי. מבחינתי פעלתי תחת ההנחה שאני פועל לפי עוסק מורשה פטור מן המניין שפועל לפי הוראות המדינה. פתחתי תיק במע"מ, שילמתי הוראת קבע לביטוח לאומי, הוצאתי חשבוניות בתמורה לתשלום והרו"ח טיפל בכל מה שרו"ח אמור לטפל. לא היה לי ספק קל שמשהו לא תקין. ביום 1/6/2018 קיבלתי הודעה מרשות המסים כי נפתח לי תיק עצמאי מיום 4/6/2018. גם זה הוסיף לתחושת הבטחון שלי שהכל תקין". עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי מעלה כי למרות שהעיד כי שילם לביטוח לאומי מהרגע שפתח עוסק פטור התובע לא הציג כל אסמכתא לתשלום בנוגע למועד עובר לתאונה כפי שאף עולה מעדותו: " ש. אתה אומר שהתביעה היתה ב- 11.10, האם זה צירוף מקרים שהמשלוח היה 5 ימים

על יסוד כל האמור לעיל , הננו קובעים כי התובע לא הוכיח, כי נרשם כעצמאי במל"ל או כי עשה את כל המוטל עליו לרישומו כעצמאי במל"ל בטרם המועד בו נפגע , משכך – עובר לפגיעה הנטענת, התובע לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה ובדין נדחתה תביעתו ע"י המל"ל. משמדובר בתיק ביטחון סוציאלי כל צד ישא בהוצאותיו.

המערער מקבל קצבת נכות כללית, זאת לאחר שתביעתו כנפגע תאונת עבודה נדחתה על ידי המל"ל, מן הטעם שבמועד התאונה לא היה מסווג במל"ל כ"עצמאי".

ביום 14.10.2013 דחה המל"ל את תביעת המערער לדמי פגיעה בגין התאונה, מכיוון שבמועד התאונה המערער לא היה רשום כעובד עצמאי ולא עשה את המוטל עליו כדי להרשם כעובד עצמאי, כנדרש על פי הוראת סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

נטען, בין היתר, כי המערער לא דיווח על מעמדו כעצמאי עובר לתאונה במשך כחמש שנים, גם לא בשנת 2012 אז חדל מלעבוד כשכיר; כי סיווגו של המערער כעצמאי לצרכי המל"ל היה נידרש בלי קשר לסיווג עסקו הקודם כ"עוסק פטור" לצרכי מע"מ; וכי גם המל"ל סיווג את המערער כעצמאי לצורך תשלומי ביטוח לאומי עוד בשנת 2012, טרם החל לעבוד כמתקין מזגנים.

...

לטענת המערער, מסקנה זו נובעת מחובת הנאמנות של רואה חשבון כלפי לקוחו; מהחובות שהוטלו בפסיקה על ציבור רואי החשבון; והיות רואה החשבון מונע הנזק הטוב והזול ביותר, כמי שמחזיק בכלים ובידע המקצועי הרלוונטיים.

בשים לב לכל אלה, אני סבור כי גם המערער נושא באחריות למצב שנוצר, בשיעור של 30%.

אלא שבית משפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח שרווחיו מהתקנת מזגנים יגיעו לכדי 18,000 ש"ח בחודש, כשלמעשה הם עומדים על כשליש מסכום זה; וכך עולה גם מהדיווח למל"ל שהוכן לאחר התאונה בתיאום עם אשת המערער, ובו צוין כי החל מיום 1.5.2013 המערער עובד 40 שעות בשבוע בהכנסה חודשית ממוצעת של 7,000 ש"ח. למרות דחיית טענותיו לעניין השכר הקובע, המערער לא הגיש במסגרת הערעור שלפנינו חוות דעת עדכנית ממנה ניתן ללמוד על ההפרש שבין שווי הקצבאות שקיבל ויקבל לבין שווי קצבאות נכות מעבודה לפי הכנסה חודשית של 7,000 ש"ח. לאור זאת, אני סבור כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שניתן יהיה להשלים את הבירור בסוגיה ולקבוע את שיעור הנזק.

אי לכך, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי המשיב התרשל כלפי המערער במילוי תפקידו כרואה חשבון, והחיוב בהוצאות בהן חוייב בבית משפט קמא – יבוטל.

מהלך ההיתדיינות פנייתה הראשונה של התובעת לבית-דין זה בעיניין שבפנינו נעשתה ביום 2.4.18, עת הגישה התובעת כתב תביעה (ב"ל 1223-04-18) שבו התבקש סעד של מתן הוראה לפקידת התביעות "לשנות את בסיס השכר של התובעת, באופן שלבסיס השכר יתוסף חישוב הכנסותיה הריאליות של התובעת כעצמאית בשנת 2011, כפי שדיווחיה לנתבע ובהתאם לו שילמה דמי ביטוח לאומי". לתביעה קדמו פניות לנתבע שנדחו על ידי פקידת התביעות, שמסרה לתובעת כך, במכתב שאותו שלחה לה ביום 28.6.17: "בהמשך לפנייתך מיום 26.6.17, לעניין חישוב הבסיס לתשלום, הבסיס לחישוב נערך לפי חודשים 4,5,6/2012, ובחודשים אילו לא היית רשומה כעובדת עצמאית ולא היו הכנסות כעצמאית. לפיכך, הבסיס נקבע לפיה ההכנסות כעובדת שכירה בלבד". ביום 13.12.19 ניתן פסק דין (ב"ל 1223-04-18 גולדנברג נ' המוסד לביטוח לאומי (13.12.19, מותב בראשות כב' סגנית הנשיאה רוית צדיק)) שבו נקבע כי המועד הקבוע לעניין הגשת התביעה הנו יום 28.5.13, שבו התקבלה החלטת הנתבע להכיר בפגיעת התובעת כפגיעה בעבודה.

באחת הפרשות, שבה בדיוק כמו במקרה שלפנינו מבוטח היה רשום כעובד עצמאי, אך סיווגו זה שונה ובוטל עוד קודם למועד שבו נפגע בתאונת עבודה, הובהר כך על ידי בית המשפט העליון (בגץ 5071/06 עוזרי נ' בית הדין הארצי לעבודה (6.9.07, כב' השופטת אילה פרוקצ'יה)): בעניינינו עלתה שאלת פרשנותו של סעיף 77(א) לחוק הקובע כתנאי לקבלת גמלת דמי פגיעה בגין תאונת עבודה כי המבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי, או שעשה את המוטל עליו כדי להרשם.

...

בהתאם, נקבע כי היה על התובעת להגיש את תביעתה בתוך שנה ממועד ההחלטה, ומשלא עשתה כן, ואף לא הציגה טעמים מיוחדים להארכת מועד להגשת התביעה, הרי שמדובר בתביעה שהתיישנה שדינה להידחות מטעם זה. התובעת הגישה ערעור על פסק דין זה, שבעקבותיו, ובהסכמת המשיבה, הוחזר התיק לבית דין זה לצורך בירור התביעה לגופה, וזאת לאחר שהובהר שהחלטת הנתבע בעניין מועד תחילת הנכות השתנתה מעת לעת החל משנת 2013 ובהתאם השתנה מעת לעת גם בסיס השכר, כך ש: "ההחלטה עליה הוגש הערעור אינה ההחלטה מיום 28.5.13 אלא החלטה מיום 2.4.17 במסגרתה נקבע בסיס השכר לאחר קביעתו הסופית של מועד תחילת הנכות. בנסיבות אלה, הוגשה התביעה במועד הקבוע בתקנות המועדים, ודין הערעור להתקבל". בדיון המשך בבית הדין האזורי, וביום 8.12.20, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שבה נקבע: בהמלצת בית הדין הגענו להסכמה על פיה התביעה תיבחן פעם נוספת על ידי פקיד התביעות אשר ייתן דעתו לכל המסמכים אשר יומצאו לידיו תוך 14 יום מהיום ויתייחס לתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים) , התשי"ז – 1957 .

איננו מקבלים את טענת בא כוחה של המערערת לעניין סגירת ופתיחת תיק.

ולבסוף, לא מצאנו יסוד לטענת התובעת כי הנתבע לא קיים את הקבוע בפסקי דין של האזורי והארצי בעניינה (סעיף 18 ו-21 לסיכומיה).

סוף דבר התביעה נדחית.

לפנינו שתי תביעות שהגיש מר דודיק סרויה (להלן: "התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") כאשר התביעה הראשונה הנה כנגד ההחלטה מיום 29/06/2022 לפיה נדחתה תביעתו להכרה ולתשלום דמי פגיעה בגין הארוע התאונתי מיום 29/10/2021 (להלן: "התביעה הראשונה") ואילו התביעה השנייה הנה כנגד ההחלטה מיום 26.06.2021 לפיה נדחתה תביעתו לתשלום דמי אבטלה מן הטעם שלא היתקיימו יחסי עובד מעסיק (להלן: "התביעה השנייה").

מוסיף הנתבע, התובע לא שילם דמי ביטוח או מקדמות בגין משלח ידו כעצמאי, ולא עשה את המוטל עליו כדי שיירשם כעצמאי טרם הפגיעה, בהתאם לסעיף 77(א) לחוק ולתקנות הביטוח הלאומי (רישום), תשכ"ג-1963, לכן התובע לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה כעובד עצמאי במועד התאונה.

המסגרת המשפטית דיון והכרעה סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה": "תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו". סעיף 75(א) לחוק, קובע כי המבוטחים בענף נפגעי עבודה הנם "עובד" ו-"עובד עצמאי" (למעט סוגים מסוימים של עובדים עצמאיים).

...

נוכח כל האמור לעיל במצטבר, הרינו קובעים כי התובע לא הוכיח כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין חברת "אפריל – יהלי ניהול פרוייקטים". התובע לא הוכיח התנאים הבסיסיים של משפט העבודה.

על כן הרינו קובעים, כי ,שתי התביעות נדחות.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את שתי התביעות וזאת ללא צו להוצאות.