לתובע, יליד 27.8.1980, ארעה תאונת עבודה ביום 25.1.2017.
לפיכך, לצורך חישוב הפסדי העבר, אחשב את הפסד הפדיון וכן את ההפרש בין משכורתו השנתית של התובע בשנה עובר לתאונה לבין המשכורת בתקופה בה לא עבד, וזאת למרות שישנם שמונה חודשים בהם לכאורה אין הצדקה רפואית להיעדרותו של התובע, אולם אני מקבלת את טענת התובע כי מסר אישורי מחלה למעבידתו אשר אישרה לו את ההעדרות.
כיום בנוסף לעבודתו בערייה, התובע עובד בעסק משפחתי שמנוהל על ידי אביו ואחיו ומשתכר, על פי עדותו ועל פי התלושים שהוגשו בצרוף לתצהירו כ- 2,800 ₪ בחודש מעבודתו בעסק המשפחתי.
אציין כי לאור עבודתו הנוספת, הרי ההישתכרות של התובע כיום (העומדת על 7,900 ₪ בערייה ו- 2,800 ₪ בעבודה נוספת, סך של 10,730 ₪), נופלת ב- 5% בלבד מההשתכרות הכוללת בשנת 2016, בה הישתכר כ- 7,760 ₪ בעבודתו כשכיר וכ- 3,500 ₪ בעסק הפרטי (סך של 11,260 ₪).
...
לפיכך, אני קובעת כקביעה עובדתית שלא הוכחו הפסדים מהעסק עקב פציעת התובע בתאונה.
לאחר ששקלתי את נסיבות התרחשות התאונה, שיעור הנכות המיוחסת לתאונה ומשך זמן ההיעדרות של התובע מעבודתו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 70,000 ₪.
לאור האמור אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪.
