תאונת עבודה של מורה עקב הרמת משקל כבד

התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 16.1.19 בנימוק כי לא הוכחו קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה שהביאו למצב הרפואי, וכן מהטעם שלא הוכח קשר סיבתי בין הליקוי לתנאי העבודה, ליקוי שהתפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי.

כתאור תנאי העבודה (סע' 3 לטופס) תואר שהתובע נפגע בגבו בשל הרמת משאות כבדים בהם דליי צבע, פריקת משטחים, עירבוב צבעים ועוד, וזאת במשך 31 שנים.

בשאלון למבוטח (נספח לכתב ההגנה) תאר התובע שתפקידו בעסק הוא "פועל חנות חומרי ביניין". התובע תאר בשאלון כי הוא נידרש לבצע את המשימות הבאות: "פריקת סחורה ממשטחים, העמסת סחורה לרכבים, סידור סחורה במחסנים, סידור סחורה במדפים, וערבוב צבעים, והכל תוך הרמת משאות כבדים תוך כדי התכופפויות". כתאור הפעולות אותן הוא מבצע תאר התובע בשאלון "התכופפויות מאות פעמים ביום תוך הרמת משאות כבדים (סחורה וכלים)." אשר לסוג המשאות שהוא נושא צוין בשאלון כי מדובר בדליי צבע, שקי חומרי בנין, דבקים, כלי עבודה וצנורות במשקלים הנעים בין 5 ל- 30 ק"ג. עוד תואר בשאלון שעל התובע לשאת את המשאות מחוץ לעסק פנימה ולהיפך, מהריצפה למדפים ולהיפך ולשאת אותו למרחק של מספר מטרים.

כשהתובע נישאל מי החל לבצע את העבודה הפיזית במקומו לאחר שחדל מכך בשל כאביו בשנת 2011 השיב התובע "אחי חנא למרות שהוא פנסיונר ומורה, הוא עשה את העבודה הפיזית, לא היתה ברירה" (פרו: 6; ש: 10 – 11), ואישר שהחל מאותו שלב גם בנו אמיר (שעבד בחנות לפי נ/1 בין השנים 2005 ועד 2017) ביצע את המשימות הפיזיות.

תנאי להכרה בפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה הוא "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. ... לגבי אותן פגיעות זעירות שהנן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובילבד שיפעלו על מקום מוגדר.

...

מכלל המשימות שהתובע תאר שביצע, אנו מקבלים רק את טענותיו בנוגע לביצוע הפעולות הכרוכות בהפעלת מכונת ההברגה/ חריטה – משימה שביצע במשך כעשור וחצי (מפתיחת העסק ב- 1987 ועד תחילת שנות ה- 2000).

על יסוד האמור, ועל אף ששוכנענו שעד לשנת 2011 ביצע התובע עבודה מאומצת, אנו קובעים שלא עלה בידי התובע להראות כי מתקיים רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות במהותן באופן המהווה סדרה של תנועות חוזרות ונשנות על פני פרקי זמן משמעותיים.

סוף דבר – התביעה נדחית.

ביום 19.8.2018 נפגע המערער בתאונת דרכים בדרכו לעבודה, ופגיעתו הוכרה כתאונת עבודה – "כאב גב תחתון וצואר". ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.12.2019 דחתה את עררו, וקבעה כי לא נותרה למערער נכות בגין התאונה.

20% מיום 19.11.2018 עד 31.12.2018 10% מיום 1.1.2019 עד 28.2.2019 ונכות צמיתה מיום 1.3.2019 הועדה עיינה בסיכום ביקור רופא תעסוקתי שקבע תקופת אי כושר עקב הגבלה בהרמת וטלטול משאות כבדים.

סיכומו של דבר, לנוכח האמור לעיל והואיל ומצאתי טעות משפטית בפעולת הועדה, הריני מורה על קבלת העירעור בחלקו, כך שעניינו של המערער מוחזר לועדה, באותו הרכב, על מנת שזו תפעל כדלקמן: הועדה תעיין בסיכום הרופא התעסוקתי מיום 3.2.2019 ובסיכום הרפואי האורתופדי מיום 26.2.2019, ותשקול האם יש בהם כדי לשנות מהחלטה בעיניין הנכויות הזמניות שהוענקו למערער.

...

מקובלת עלי טענת המשיב לפיה פסק הדין המחזיר לא כלל הוראה בכל הנוגע לנכותו היציבה של המערער, ומשכך לא נפל פגם בהחלטת הוועדה בהקשר זה. באשר להרכב הוועדה – מקובלת עלי טענת המשיב לפיה דרך המלך בקשר להחזרת עניין לוועדה רפואית היא החזרה לוועדה באותו הרכב.

במקרה דנן, מקום שבו הוועדה אף קיבלה את הערר בעקבות פסק הדין המחזיר, לא שוכנעתי כי קיים חשש אמיתי לכך שהוועדה תהא מקובעת בעמדתה כלפי המערער, והמערער לא הצביע על טעם המעיד על כך. חזקה על הוועדה כי כאשר עניינו של המערער יובא בפניה שוב, היא תבחן את עמדתה באופן אובייקטיבי ובהתאם לשיקול דעתה המקצועי.

סיכומו של דבר, לנוכח האמור לעיל והואיל ומצאתי טעות משפטית בפעולת הוועדה, הריני מורה על קבלת הערעור בחלקו, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה, באותו הרכב, על מנת שזו תפעל כדלקמן: הוועדה תעיין בסיכום הרופא התעסוקתי מיום 3.2.2019 ובסיכום הרפואי האורתופדי מיום 26.2.2019, ותשקול האם יש בהם כדי לשנות מהחלטה בעניין הנכויות הזמניות שהוענקו למערער.

התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 11.5.20 תוך שנקבע כי "מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידינו, לא נמצא כי הארוע הנטען על ידך בתאריך 24/11/19 (הרמת תורן סירת מפרש), גרם לך לנזק פיזיולוגי/ גופני ולאי כושר לעבודה. על כן לא ארעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. אי הכושר לעבודה לתקופה 25.11.2019 – 23.02.2020 איננו תוצאה של הארוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי." גרסת התובע בדבר נסיבות הארוע ותוצאותיו לא היתה אחידה וסדורה.

בטופס הבקשה למתן טפול רפואי (טופס בל/250) תואר הארוע כך: "ביום א' בזמן הרמת תורן של סירה, אני והמורים אלי, דור וליאור, התורן היתנדנד בעוצמה וכמעט נפל עלינו, רצתי למתוח ונטה קדמית בזריזות, מתחתי אותה בעוצמה, שהתורן לא יפול. כתוצאה מהתנועה החדה הרגשתי כאב חד בגב תחתון ולאחר מכן הכאב הקרין לשתי הרגליים, כאבים עזים." בכתב התביעה תאר התובע (סע' 5 ו-6) שחש בכאב החד כשמיהר ומשך בוונטה "בעוצמה ובמהירות" ובעת ביצוע פעולה זו שכללה "תנועה חדה והרמת משקל כבד" נפגע בפתאומיות בגבו, חש כאב חד בגב התחתון ונשכב ארצה.

בנוסף לעדותו של העד אספנדרי, הוגשו לתיק תצהיריהם של המורים ליאור דולב ודור רוס, שנוסחם זהה לתצהירו של העד אספנדרי.

מהאמור עולה כי הגם שהאמור בתצהירים לא נסתר (למעט בשאלת הפינוי ממקום התאונה), אין בתצהיריהם כדי לתמוך בגירסה בדבר חבלה כתוצאה מנפילה, כתוצאה מתנועה סיבובית של הגב או בשל הרמת משא כבד.

ברשום ממועד זה צוין כך [הדגשות לא במקור]: "מזה כחודשיים סובל מכאבי גב עם הקרנה לשתי הרגליים לסירוגין, שולל חבלה... לדבריו, בעת שהיה בעבודתו, הרים משא כבד ומאז החמרה בכאבים ללא שיפור תחת טפול אנלגטי." מועד תחילת ההחמרה בכאבי הגב על-פי רישום זה אינו מתיישב עם מועד התאונה הנטענת.

...

בהתחשב בכך שהתובע מסר גרסה בלתי אחידה וסדורה, כמו גם בהתחשב בכך שהרישומים הרפואיים אינם תומכים בגרסאותיו של התובע ובחלקם אף עומדים בסתירה לטענותיו בפנינו, אנו קובעים שלא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו בדבר קרות האירוע ונסיבותיו, ולפיכך – דין התביעה להידחות.

כמפורט לעיל, לא מצאנו שיש בעדויות התומכות שהובאו מטעם התובע כדי להטות את הכף לעבר קבלת איזה מבין גרסאותיו, וזאת בין היתר בשל הקשיים בגרסת העד אספנדרי כמפורט לעיל.

סוף דבר – התביעה נדחית.

האנמנזה הרפואית /המסמך הרפואי מתאריך 13/1/21 כידוע, בהוכחת הארוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה ולרישומים הרפואיים מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון (דב"ע נו0-559/ אקטע שלומי - המל"ל(לא פורסם); דב"ע מב0-160/ אבו ערב עלי - המל"ל, פד"ע טו 281, דב"ע מט0-93/ המל"ל - הירשהורן , פד"ע כ' 349).

בענין זה נציין כי התשובות שהשיב התובע במסגרת חקירתו הנגדית, עת נישאל בענין המסמך הרפואי הנ"ל, לא הניחו את דעתנו ולא היה בהם כדי "לתקן" לא רק את העידר סיפור התאונה מהמסמך הרפואי של ה - 13/1/21 אלא גם את העובדה שבמסמך זה נרשמו עובדות הסותרות את ארוע התאונה וזאת גם מבחינת המועד (מזה כ- 3 חודשים) וגם בכל הקשור להיגד:"ללא חבלה" וכך נישאל והשיב התובע בענין זה: אני אומר לך כי ד"ר רומן, האורתופד שבדק אותך ב- 1/21 לא כתב בכלל את הסיפור שאתה אומר, הסיפור שהרמת גלגל כבד בעבודה.

אז בביקור השני מיום 27/1/21 הוא כתב "לדבריו, הכאב הופיע לאחר הרמת משא כבד בתאריך 15/9/20". לפי מה שעולה מהרישום של ד"ר רומן, רק בביקור השני אמרת לו שהכאב הופיע לאחר הרמת משא ב- 15/9/20.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל הרינו קובעים כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 15/9/20 אירעה לו תאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ולכן הרינו מורים על דחיית תביעתו.

...

לנוכח כל האמור לעיל מתבקש בית הדין לדחות את התביעה.

בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי נקבעה חזקת סיבתיות, לפיה: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". דיון והכרעה לאחר שבחנו את הראיות וכן קראנו את כתבי הטענות, את תצהיר התובע ותצהיר מר ח'אלד ואת ההודעות שנגבו משניהם, ולאחר ששמענו את עדות התובע ואת עדותו של מר ח'אלד ולאחר שעיינו בסיכומי הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי, התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי בתאריך 15/9/20 ארע לו אירוע תאונתי כהגדרתו בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל הרינו קובעים כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 15/9/20 ארעה לו תאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ולכן הרינו מורים על דחיית תביעתו.

ביחס לעבר האורטופדי שלפני התאונה: בינואר 2008 תאונת עבודה כאב בכתף שמאל וגב עליון לאחר הרמת משקל.

גם אז, פנה עקב הרמת משא כבד שגרם לכאב גב תחתון.

בחלוף 3 חודשים לאחר התאונה, פנה רק לאחר 4 שנים, וגם אז בגין הרמת משא בעבודה שגרמה כאב גב תחתון, בתאונת עבודה מ 3.8.2014.

מעבר לכך שתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) מורות שבדיקת EMG לא תשמש לקביעת נכות , וזו תיקבע לפי קריטריונים קליניים, הרי שבעת בדיקתו היה הכוח ברגליים שמור 5/5, בלא פחת מוטורי.

...

ברור שמדובר במעין "הנדסה לאחור", הנסמכת על התיעוד הרפואי, אולם מכך כמובן אין מנוס.

אני מקבל עמדת המומחה כי התאונה אינה אחראית לנכות האורטופדית הקיימת, ולו חלקית.

סוף דבר, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים במצטבר, בתוך 30 יום: סך של 16,600 ₪ 2525 ₪, בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל.