תאונת עבודה קרסול כף רגל שמאל נפגע בירידה מרכב

העובדות על פי עובדות כתב התביעה, ביום 2/5/16, נהג התובע ברכב, כאשר במהלך הנסיעה חלה התחממות של הרכב והתובע עצר את הרכב בשולי הדרך ובמהלך הירידה מהרכב, דרך על אבן וסובב את כף רגלו השמאלית ונגרמו לו ניזקי גוף (להלן: "התאונה") הצדדים חלוקים לגבי נסיבות התאונה, שאלת האחריות והנזק.

בהמשך הדגים התובע את הפגיעה ותאר זאת כך: "מניח את רגל שמאל על האספלט כאשר היתה אבן לדבריו מתחת לרגל, ואז התעקמה כף הרגל. הרגל התעקמה ואז חזרתי. ואז הוצאתי את הרגל השנייה. היה אבן מתחת לרגל שלי רגל שמאל, התרוממתי כאשר הרגל התעקמה אז הוצאתי את הרגל השנייה במהירות שלא אפול. לא נפלתי עמדתי." (עמ' 14 ש' 16) התובע אישר כי לא הלך לקבל טפול רפואי באותו היום כי סבר, לטענתו, שהכאב יחלוף ומשלא חלף הכאב, הוא הלך למחרת היום.

התובע פנה ביום 3/5/16 לבריאותא מרכז רפואי שם נרשם בתלונה "אתמול סובב את כף רגלו השמאלית. מדווח על נפיחות וכאב עם מיגבלה בדריכה על הרגל. מחלה נוכחית – אתמול סובב את רגל שמאל לאחר שירד מהאוטו שלו, מתלונן על כאבים בקרסול השמאלי". בהפניה לרפואה יועצת מיום 4/5/16 נרשם בתלונות "לפי דבריו שילשום בהיותו בחזרה מהעבודה בשעה 15.10 בערך – לביתו מעד על אבן כאשר יצא ממכוניתו עם היתהפכות הקרסול/כף הרגל השמאלי..." המסמכים הרפואיים בהם צוינה סיבת הפנייה לטפול רפואי, בסמוך למועד הארוע, מהוים חזוק לגירסתו של התובע ואין בעובדה כי לא צוינה הסיבה בגינה ירד התובע מהרכב,- התחממות המנוע, כדי לפקפק בסיבת הפנייה.

כמו כן, בהנתן כי מדובר בתאונת עבודה, הרי שזכאי התובע לכסוי הוצאותיו על ידי המל"ל. התובע לא צרף לתצהיר עדותו קבלות בגין הוצאות לתרופות שרכש בעקבות התאונה או בגין נסיעותיו ואולם התובע נזקק לטיפולי פיזיותראפיה וביקורים תכופים יותר בקופת חולים בעקבות התאונה, משכך הנני נכון לקבל כי בעקבות התאונה הוא נידרש להוצאות רפואיות ונסיעות מוגברות, בגינן מצאתי לנכון לקבוע פיצוי גלובאלי בסך -2,000 ₪.

...

לאור האמור לעיל ובחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הנני קובע כי אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה .

לאור האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את עדותו של התובע, עיינתי במסמכים הרפואיים ובחוות דעת המומחה סבורני שזהו המקרה המתאים להפעלת סמכותי לפי תקנה 2 ב' לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (נזק לא ממוני),התשל"ו-1976 ויש מקום לפסוק פיצוי המתאים לנסיבות המקרה, בגין התאונה בסך- 4,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפסד שכר לעבר 27,100 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה 2,000 ₪ כאב וסבל 4,000 ₪ _____________________________________ סה"כ 33,100 ₪ ניכויים מהסכום האמור ינוכו דמי פגיעה ששולמו לתובע , בהתאם ל נ/1, 17,635 ₪ .

בהודעה לצד השלישי התובע נפגע בתאונת דרכים בזמן ירידה מרכב מסוג שברולט סוואנה מ.ר 98-540-63 (להלן: "הרכב") אשר היה מבוטח על פי תעודת ביטוח שהנפיקה הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ אליו הייתה רתומה עגלה נגררת מ.ר 93-519-79 (להלן: "העגלה"), שהייתה מבוטחת על פי תעודת ביטוח שהנפיקה הצד השלישי, הכשרה חברה לביטוח בע"מ. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר נסיבות התאונה לפיה ביום 9.6.17 נהג התובע ברכב וחנה ברחבה בשטח איזור התעשייה בעפולה עילית.

עת החל התובע את ירידתו מהרכב והניח את כף רגל שמאל בקרקע, לפתע נכנסה רגלו לבור בכביש וכתוצאה מכך סובב את הקרסול.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונה עבודה ולתובע נקבעו נכויות זמניות וכן דרגת נכות צמיתה בשיעור של 15%.

...

למעלה מהצורך ומבלי לגורע מהמסקנה אליה הגעתי לעיל אציין כי אף יש לחייב את הצד השלישי באחריות לתאונה מכוח פוליסת החובה שהנפיקה לעגלה (נ/6) וזאת כפי שנקבע בת.א 52724/07 פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטוח נ' זחלקה איוב: "בהתקיים פוליסת ביטוח אחת לגורר ואחת לנגרר, בחברות ביטוח שונות, והרכב על שני חלקיו היה מעורב בתאונה דרכים, ונגרם נזק לזולת, והנזק נגרם בין אם ע"י מגע עם הגורר או עם הנגרר, אזי קיים כאן ביטוח משותף של שני מבטחים, החייבים להשתתף בכיסוי הנזק בהתאם לעקרונות דיני כפל הביטוח". בנסיבות התאונה כפי שהוכחו לעיל, אני קובעת כי הנתבעת והצד השלישי אחראים בחלקים שווים לפיצוי התובע בגין פגיעתו.

על כן, אני קובעת כי על הצד השלישי לפצות את התובע בשיעור של 50% מסכום הפיצוי ששולם על ידי הנתבעת בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

מכאן, אני מקבלת את ההודעה לצד השלישי ומחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעת סך של 93,500 ₪.

בחוות דעתו הרפואית, ציין האורתופד כי בבדיקתו, בין השאר: התובע נמצא מתהלך ללא צליעה וללא שימוש באמצעי עזר; תנועות הצואר מוגבלות במידה מזערית; תנועות הכתפיים מלאות וסימטריות; תנועת הקרסול 'באינברסיה', 'ואיברסיה' בכף רגל שמאל מוגבלת.

האורתופד קבע כי כתוצאה מהתאונה הראשונה, נותרה אצל התובע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד השידרה הצוארי, זאת לפי סעיף 37(5)(א) בתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

התובע עותר לפצות אותו בסך של 75,000 ₪ בגין הפגיעה הישירה בניידות; השני, יכולת הניידות הנגזרת מהירידה הכפויה מרכב דו-גלגלי והמעבר לשימוש ברכב רגיל, הן נוכח הפגיעה החמורה בקרסול והקושי להפעיל את הקטנוע הן בשל החשש להפגע שוב.

...

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, לאחר שבחנתי את הקבלות שצירף התובע לראיותיו, זאת גם בהתחשב בהיקף הנכויות שנקבעו בעניינו, לרבות ההוצאות הצפויות לטיפולי שיניים, והצורך ברכישה מוגברת של משככי כאבים או לשם טיפולים שיש בהם להפחית את הכאב, ומנגד - בהתחשב בכך שהתאונה השנייה היא תאונת עבודה כך שרוב הוצאות התובע ככל שהיו או יהיו, הן מכוסות במסגרת זו [ראו והשוו: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997), נפסק בזאת דרך האומדנה סך 25,000 ₪ בגין תקופות העבר והעתיד, וכל זאת עקב התאונה השנייה [לעניין הפסיקה דרך האומדנה, ראו והשוו: ע"א 10508/08 דור זהב בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה, מיום 4.2.2010 (פסקה 61)].

לאחר שנתתי את דעתי לעמדות הצדדים בנדון, סבורני כי דין עתירות התובע - להידחות.

רביעית: גם לעניין פרמיות הביטוח, סבורני כי אין בסיס לתביעת התובע בנדון.

לפי חוות הדעת, בעת בדיקתו, התלונן התובע לפניו בגין כאבים וצליעה ברגל שמאל, קושי בתנועת הקרסול, כבדות של יד שמאל, הגבלת תנועה בעבודה ובפעילות ספורטיבית.

בבדיקה נמצאה חולשה קלה ברגל שמאל וכן פגיעה עצבית וירידה תחושתית בעצב ברגל זו. המומחה מעריך שהתובע סובל מנכות נוירולוגית צמיתה בשל כאבי הראש היומיים בשיעור 5% לפי סעיף 29(5)(א)(I) בתקנות המל"ל. אשר לחולשה, הנימול והכאב ברגל שמאל, הנכות הצמיתה מוערכת ב-5% לפי סעיף 32(4)(ב) במחציתו בתקנות המוזכרות.

לצדה קיימת גם נכות נוירולוגית שמתבטאת "בחולשה קלה וירידה תחושתית ברגל שמאל בגב כף הרגל" (חוות הדעת הנוירולוגית) וגם מתבטאת בפריצת מגרנה לאחר חבלת ראש.

ובכן, אין מחלוקת כי התאונה היא תאונת עבודה אך לא בשירות המעביד, במובן זה, שהתובע נפגע תוך שימוש ברכבו הפרטי.

...

לאחר ששמעתי את שלושת העדים, עדויותיהם הותירו רושם אמין.

ברם, אין בידי לקבוע על-יסוד זאת שלתובע לא נגרמה גריעה מכושר ההשתכרות.

47) אשר לעתירת התובע לנכּות מתקבולי המל"ל את שכר הטרחה עבור הייצוג המשפטי לפני המל"ל, הרי למעשה מדובר בתביעה לחייב את הנתבעת גם בשכר טרחת עורך-דין בגין ההליך שניהל במל"ל. אין בידי לקבל את תביעתו בנדון ולו גם מהטעם שאין התייחסות לסוגייה זו במסגרת כתב התביעה.

ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס לבית החולים "הדסה", שם אובחנו, בין היתר, חבלה בעמוד השידרה עם שבר דחוס בחוליה T10 וסממנים של שיתוק בגפיים התחתונות, שברים מרוסקים באגן, שברים בקרסול ובכף רגל ימין, קרע בעורק ראשי במפשעה עם דימום פנימי מסיבי, שטפי דם, חבלות בשתי הבירכיים ופיצעי שיפשוף מרובים בגפיים התחתונות.

הנכות הרפואית לתובע מונו שישה מומחים רפואיים, אשר קבעו את נכויותיו הצמיתות לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

בתחום האורתופדיה – פרופ' משה סלעי קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות אורתופדית משוקללת בשיעור 44.6%, מתוכה 20% בגין מצב לאחר קיבוע שברים באגן, כולל קיבוע מפרק סקרו-איליאק עם הפרעות סטאטיות ובהליכה, לפי סעיף 46(3) לתקנות; 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות עמוד השידרה הגבי, לאחר קיבוע בין חוליתי D8-12 לפי סעיף 37(6)ב' לתקנות; 5% בגין פגיעה חלקית בשריר הקודריצפס משמאל, לפי סעיף 51(5)א' לתקנות; 10% בגין מצב לאחר שברים בקרסול ובכף רגל ימין עם השפעה קלה על כושר הפעולה כללי והתנועות, לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות; ו-10% בגין מצב לאחר שברים בקרסול ובכף רגל שמאל עם השפעה קלה על כושר הפעולה כללי והתנועות, לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות.

התובע טוען כי הוחלף על ידי עובד אחר בתפקידו הקודם בחברה, הורד בדרגה לתפקיד עם אחריות פחותה ומעורב בפרויקטים פשוטים יותר, ביחס לאלה שהיה מופקד על ביצועם לפני התאונה.

בכל הנוגע לכך שהתובע ממשיך לרכב על אופנועים כבדים לאחר התאונה, השיב פרופ' סלעי כי הוא "מכיר לא מעט רוכבי אופנוע בעבר ובהווה עם פגיעות דומות, שהדרייב לרכיבה התגבר על הכאב והקשיים, והם רוכבים ימים ושעות... שעושים את אותם דברים באותם מאמצי קיצון" (עמוד 16, שורות 23-21 ועמוד 18, שורות 20-19).

התובע מציין לעניין זה כי מאז התאונה הוא מפסיד תוספות שכר רבות עבור עבודה בשעות נוספות, נסיעות לחו"ל, בונוסים ועוד (סעיף 28 לתצהיר התובע) וטוען כי אילמלא פגיעתו, היה ממשיך להתקדם בתפקידים בחברה ושכרו היה ממשיך לעלות עם השנים (ראו גם עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 33-30).

...

התובע ממשיך לעבוד תחת אותו חוזה עבודה, בחצי משרה, ולא דובר עמו באופן ישיר על פיטורים, אך מן האמור עולה שיש טעם בטענת התובע כי "לא לעולם חוסן", ואין בידי לקבוע כעובדה שלא יחול שינוי במצבו התעסוקתי של התובע ב-15 השנים הבאות.

משכך, מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה התובע הגיע בשנים שלפני התאונה לשכר יציב ומכל מקום, לא עלה בידיו להוכיח כי היה צפוי להשביח את שכרו.

סיכום נזקי התובע הפסד שכר לעבר 594,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 1,770,000 ₪ הפסדי פנסיה 296,000 ₪   עזרת צד ג' לעבר ולעתיד            470,000 ₪ ניידות                         200,000 ₪ הוצאות 150,000 ₪         כאב וסבל                                 197,000 ₪ סך נזקי התובע                         3,677,000 ₪ סך נזקי התובע לאחר ניכויים 3,426,290 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 3,426,290 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.