תאונת עבודה עקב נפילה מפיגום על גלגלים

פתח דבר התובע, תושב ברטעה, יליד 1977, נפגע בתאונת עבודה ביום 10.1.16.

לצורך עבודתו כצבע עלה התובע על פיגום נייד, ונפל מהפיגום ארצה, גובה של כ-4-5 מטרים (להלן: "התאונה").

התובע חזר לאתר העבודה ביום א', ה-10.1.16, אז הורה לו האחראי בשטח מטעם שגראוי לבצע עבודות צביעה תוך שימוש בפיגום נייד (על גלגלים) בגובה של כחמשה מטרים.

...

לאור מסקנה זו, איני סבורה כי יש צורך להכריע בשאלה, אם יש לחייב את הפניקס במלוא הפיצוי שייפסק לתובע, או שמא רק בסכום הפיצוי העולה על סכום ההשתתפות העצמית.

על פי הפסיקה ניתן לפסוק פיצוי גם בגין עזרת המשפחה, שניתנה ללא שכר (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277; רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני, 6.1.15), ובנסיבות הפגיעה דנן אני סבורה כי ראוי לעשות כן. כן אני רואה לציין, כי נוכח נכותו התפקודית של התובע, ניתן להניח כי יזדקק לעזרת הזולת גם בעתיד, לרבות בביצוע עבודות שונות ומקובלות במשק הבית, אשר לצורך ביצוען יזדקק התובע לעזרת בעלי מקצוע בשל המגבלה ברגלו, הקושי בטיפוס ובהרמת משקל.

סוף דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה, ולאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים מס' 1 ו-3, יחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 171,473 ₪.

כן ישלמו הנתבעים 1 ו-3 לתובע שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪, והוצאות משפט בסך 2,500 ₪ (עבור אגרת המשפט ושכ"ט המומחה מטעם התובע).

רקע כללי ודיוני: עניינו של פסק דין שלפניי הנו בתביעת שבוב שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: התובע ו/או המל"ל) על-פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), להשבת דמי פגיעה וגימלאות, אותם שילם ועתיד לשלם למר סרגייב גאורגי (להלן: הנפגע), בגין פגיעתו ונכותו שנגרמו לו בעקבות תאונת עבודה שארעה לו ביום 8/6/09.

אף מעדותו של רוני בעצמו (בישיבת הקד"מ מיום 20/10/12) נלמד כי הוא 'סמך' על הנפגע "שהוא יודע את העבודה" בגובה, על רקע עבודתו הקודמת של הנפגע בחברת מעליות (ר' ע' 2 שו' 27 לפרו').

כן, לא הוכח בפניי כי נפילתו של הנפגע מהפיגום נבעה בשל פגם בו, ובתוך כך חוות דעת מקצועית אשר תאשש אפשרות זו. נהפוך הוא, מעדותו של הנפגע עולה כי לא זו בלבד שכל אותו היום הוא עבד על אותו פיגום כאשר עלה וירד ממנו מספר פעמים עד לתאונה (ר' ע' 12 שו' 9; ע' 14 שו' 10-11 לפרו'), אלא שהוא אף דאג לסגירת המעצורים של הגלגלים על מנת למנוע תזוזה של הפיגום (ר' ע' 15 שו' 10-11 לפרו').

...

מכאן, מתבקשת המסקנה כי משעה שהעבודות בכלל המתחם על שני חלקיו, בין אם המדובר בחלק של המסעדה בעלת זיקה לנתבעת 1 או החלק של המסעדה בעלת זיקה לנתבעת 2, הועברו לידי הקבלנים בפועל (הנתבעות 3-5) יש לראות את הנתבעות 1 ו-2 כמי שהוציאו מידיהן את השליטה והפיקוח על הנעשה בנכס שבבעלותן/אחזקתן נכון למועד התאונה.

המסקנה הצריכה של כל האמור, הינה כי אין מקום להטיל על אחריות על הנתבעות 3-5.

סוף – דבר: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה כנגד כלל הנתבעות, להידחות.

לצורך העבודה ניתן לתובע מה שהוא מכנה "פיגום מאולתר". מדובר בפיגום שניבנה ע"י הנתבעת, שהנו בעל ארבע רגליים וגלגלים, כאשר בחלקו העליון יש משטח עמידה.

הגלגלים הם בקוטר של כ-10 עד 20 ס"מ. התובע טיפס למשטח העמידה, ותוך כדי ביצוע עבודת האיטום, כשהוא עומד על אותו משטח, קרס הפיגום כולו ונפל על הריצפה, והתובע עמו, מגובה של כ-3 מטר.

העד עצמו עבד פעמים רבות על פיגומים כדוגמת זה שקרס בתאונה, ומעולם לא התבקש להיתחבר לקו החיים ע"י מי ממנהליו.

הדעת נותנת כי לו התברר בתחקיר שהסיבה היתה אחרת – היינו הגלגל לא התפרק ולא זה הגורם לנפילת הפיגום, היתה הנתבעת מציינת הסתייגותה במקום המיועד לכך בטופס ההודעה על התאונה למל"ל. בתרחיש חלופי לו טען מר בן דוד ודחיתי, שהנפילה היא שגרמה להתפרקות הגלגל: עדיין חטאה הנתבעת באספקת פיגום לא יציב.

הנכות, ותקופות אי הכושר הנוגעות לתאונה : ועדות רפואיות בענף נפגעי עבודה במל"ל קבעו תקופת אי כושר ונכות זמנית בשיעור 40% ו 30% עד 31.3.14 .

...

עם זאת אני מקבל שהגובה של המשטח מהרצפה, בחלקו העליון, עלה על 2 מטר.

אני קובע שהנתבעת אחראית לפיצויו של התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה נשוא התביעה.

סוף דבר: אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 169,795 ₪.

ד.       עיקר העובדות הצריכות לעניין ביום 16.4.13 עבד הנפגע על פיגום נייד על גלגלים בגובה ארבעה מטרים (להלן: "הפיגום") בתוך האתר במסגרת עבודתו לצורך התקנת תעלת מיזוג אוויר באתר.

מי שהיה אמון על כך הם בעלי האתר, הנתבעים 1 ו-3, כמבצעי הבניה, והם לא עשו כן. מכיוון שהנתבעת 4 לא החזיקה באתר המועד התאונה, לא היה לה כסוי בטוחי לתקופה זו. לעומתה, הנתבעים 1 ו-3 דוקא רכשו ביטוח לתאונות עבודה לתקופה שבה בוצעו על ידם עבודות בניה ופוליסת הביטוח היתה תקפה במועד התאונה.

כמו כן, לנפגע אחריות לפגיעתו מכיוון שהרכיב את הפיגום, עבד עליו ללא אמצעי בטיחות למרות שידע על הצורך בהם, שכן ביקש מספר פעמים מהמעביד שיספק לו אותם, והאחרון לא עשה כן. בנוסף, נהג הנפגע בעצמו להסיע את הפיגום כשעובד אחר עומד עליו, הוא ראה את הצנורות הבולטים טרם התאונה וידע את הסיכונים בהתנהלותו.

התובע –המל"ל ניכנס בנעליו בתביעת שבוב זו. אין מחלוקת כי המעביד פעל בנגוד להוראות הבטיחות בהזיזו את הפיגום על גבי ריצפה, שבלטו ממנה הצנורות, והוא שגרם להתהפכותו של הפיגום ולנפילת העומדים עליו וביניהם הנפגע.

...

מסקנה דומה עולה מדבריו של הנתבע 1 בעדותו: ש: הבנתי ולמה רכשתם ביטוח? ת: בשביל שעשינו חשבון אולי מישהו ייכנס מבחוץ ייפול עליו משהו, יכנס לו מסמר ברגל, או ימעד, שאנחנו יהיה לנו כיסוי, לא חשבנו שיפלו מהגגות אנשים" (פרוטוקול מיום 20.3.12, עמוד 77, שורות 2-6).

ח.         סוף דבר התביעה מתקבלת, באופן הבא: הנתבעים 6-2 ישלמו לתובע את הסכום של 4,688,561 ₪, בחלוקה כפי שנקבעה לגביהם בפסק דין זה. הסכום הנ"ל ישולם לתובע על ידי הנתבעים, כל אחד לפי חלקו, תוך 30 יום, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבע 1 ונגד הנתבע 7, נדחית.

השופטת י. שבח: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה בתא 17079-02-14 מיום 17.12.2020, אשר ניתן ע"י כבוד השופטת סג"נ לימור רייך, לפיו התקבלה תביעת הפיצויים שהגיש המשיב 1 בגין תאונת עבודה שאירעה לו ביום 19.02.2012 ונפסק לזכותו פיצוי בסך 1,309,008 ₪ בנכוי תשלומי מל"ל בסך 659,379 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד. אף התקבלה תביעת השבוב של המוסד לביטוח לאומי תוך חיוב המערערות לשפותו בסך של 553,878 ₪ בגין החלק היחסי בגימלאות המשולמות למשיב 1.

וכך תאר בית משפט קמא את קרות התאונה: "...לצורך ביצוע העבודות מטעם המעסיק, הגיעו התובע והעובד הנוסף בשעת בוקר לאתר העבודה; התובע עמד על ריצפת האולם וסייע לעובד הנוסף שעמד על פיגום נייד שהוצב באתר (להלן: "הפיגום"); בהמשך נידרש התובע לעמוד גם הוא על הפיגום לצורך הרמת לוחות גבס גדולים והתקנתם לתקרה (להלן: "לוחות הגבס"); על מנת להרים את לוחות הגבס על-גבי הפיגום, פירקו השניים חלק מהמעקה של הפיגום ובשעה שהתובע החזיק את אחד מלוחות הגבס והעובד הנוסף הבריג את הלוח לתקרה, איבד התובע שיווי משקל ונפל מהפיגום, מהצד ללא המעקה, על ריצפת האולם.

בעקבות הנפילה ניחבל התובע בראש ובכתף שמאל".

המעביד אינו מתפרק מחובותיו כלפי עובדו, ואינו יכול לגלגל אותן אל עבר הקבלן הראשי או בעל השליטה באתר.

...

אני סבורה שחלקו של המעביד גדול מזה של הקבלנית, עם זאת, "כאשר מתעורר ספק באיזה סוג מקרים מדובר או מקום בו קיים קושי בחלוקת הנזק בין המעוולים-הנתבעים, הנטל להוכיח כי הנזק שנגרם ניתן לחלוקה מוטל על המעוולים, ואם לא יעמדו בנטל הם יחובו ביחד ולחוד לכל הנזק שנגרם (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.2006) (להלן: עניין עירית חיפה)" (ע"א 7008/09 אל רחים נ' אל קאדר, פסקה 38).

יונה אטדגי, שופט התוצאה על דעת כלל חברי המותב, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שהאחריות בין המערערת לבין משיב 3 תחולק באופן שווה, קרי המעביד- 50% והקבלנית - 50%, והפיצוי ישולם בהתאם.

עוד אנו קובעים כי חלף הסכום הקבוע בסעיף 118 לפסק דינו של בית משפט קמא (461,565 ₪) יבוא הסכום 329,689 ₪, וחיוב שכר הטרחה יתוקן בהתאמה.