תאונת עבודה עובדת כח עזר נפצעה ברחיצת חולה

תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה בגין קרע קטן בגיד הסופרספינטוס ותסמונת הצביטה בכתף ימין, מהם היא סובלת, בטענה כי מדובר בתאונת עבודה על פי תורת המקרוטראומה או כי מדובר במחלת מיקצוע, נדחתה, על ידי הנתבע, במסגרת מכתב דחיה מיום 10/11/14.

אמנם קיימת פסיקה ענפה במסגרתה נדחו תביעות שונות אשר הוגשו על ידי אחיות שבקשו להכיר בפגימה אורטופדית בגב או בכתף כתאונת עבודה על פי תורת המקרוטראומה, בין משום שעבודתן לא הצריכה ביצוע תנועות חוזרות דומות במהותן ובין משום שהתנועות החוזרות לא בוצעו ברצף, אך אין לקבוע, על סמך פסיקה זו כי יש לדחות את כלל התביעות של האחים והאחיות, שכן בפס"ד עב"ל 39738-05-13 נירה צבי-המוסד לביטוח לאומי (להלן:"ענין נירה צבי"), שניתן בתאריך 11/8/15, נקבע כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

במסגרת תצהירה פרטה התובעת את אופי עבודתה, לרבות ההרמות הנוספות שנדרשה לבצע (מעבר לאלו אליהן התייחסה בהודעתה לחוקר), עזרה לחולים לקום ממיטתם, החלפת טיטולים לחולים, הרמת החולים מהמיטה אל כסא הרחיצה/כסא הגלגלים והרמתם לאחר מכן כדי להחזירם למיטותיהם, הרמה והזזה של החולים לצורך אכילה או לקיחת תרופות, החלפת מצעים וכו' - מדובר בפעולות שכולן דומות במהותן ואשר לשם ביצוען משתמשת התובעת בכתפה.

בענין נירה צבי דובר על תביעה של סייעת כוח עזר במחלקה כירורגית בבית חולים, כאשר הנסיבות שם חריגות ושונות לחלוטין מנסיבותיה של התובעת שהרי שם דובר על עובדת שיעבדה 5 משמרות בשבוע(ולא 2-3 כמו התובעת) ואף לא במשמרות לילה כמו התובעת, במחלקה בה מאושפזים דרך קבע בין 36 ל-40 מחולים (ולא כ - 22 חולים כמו במקרה של התובעת) מתוכן 20 חולים רתוקים למיטתם בשל ניתוח שעברו באותו יום (ויודגש - שם דובר על מחלקה כירורגית ששונה במהותה ממחלקת א.א.ג/עור).

...

בסופו של דבר, נעתר ביה"ד לבקשת הצדדים וקצב להם מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובעת ביום 5/1/17, סיכומי הנתבע ביום 6/2/17 והתייחסות התובעת להחלטת ביה"ד ממועד זה, ביום 8/2/17) הבשיל התיק להכרעה.

לנוכח האמור לעיל ובשים לב להלכה הפסוקה, יש לדחות את תביעת התובעת.

לסיכום לנוכח האמור לעיל ובשים לב לטעם הרב שמצאתי בסיכומי ב"כ הנתבע, הריני קובעת כי התובעת לא הוכיחה קיומה תשתית עובדתית למיקרוטראומה ולכן הריני מורה על דחיית תביעתה.

חרף האמור לעיל וחרף העובדה שהתשובות שנתנה התובעת, במסגרת חקירתה הנגדית, בניגוד לתשובות שנתנה לחוקר, לא הותירו רושם מהימן על ביה"ד, החלטתי לנהוג עימה לפנים משורת הדין ולא לחייבה בהוצאות.

התאונה השניה ארעה ביום 20.7.14 בשעות הבוקר, בזמן שהתובעת ועובדת נוספת טיפלו ברחצה והלבשה של חולה סיעודית מורכבת - פעילות שהיתה כרוכה בהשמתה במנוף, דחיפת המנוף ועמו החולה מהאמבטיה חזרה למיטה, ומשם לכיסא הגלגלים, התובעת חשה כאב פיתאומי בכף ידה הימנית ודיווחה אחר כך על כאב לאורך היד.

"צפוי שככל שנחבלה התובעת בכתף, הרי שתלונות בהקשר זה היו מתועדות הרבה לפני. במצב עניינים זה, אין אפשרות לייחס את הנכות לתאונה הנדונה". ביום הארוע נרשם מפי התובעת בביקורה אצל ד"ר פרנקל (טראומטולוגית ממוקד חרום מכבי) כך: "לדבריה במהלך העברת חולה בזמן העבודה חשה כאב פיתאומי ביד ימין. שוללת חבלה ישירה, שוללת נפילה. ממקמת את עיקר הכאב לאצבעות 1,2 אשר מקרין פרוקסימלית...מתארת תאונת עבודה המערבת אותה יד לפני מספר שנים". בממצאים נרשם: "ללא סימן חבלה חצוני, רגישות דיפוזית באמה ובכף היד. לא רגישות ספציפית, ללא רגישות מעל snuff box, כח גס ביד שמור, כולל ביצפס, טריצפס...תנועות פאסיביות של שורש היד גורמות לכאב לאורך האמה. מעט רגישות בקדמת המרפק". בעקבות כך קיבלה טיפולים לכף ידה.

ד"ר קאופמן משיב שאם היה מדובר בפגיעה טראומטית של פריקת כתף או אי יציבות "אי אפשר לפספס את זה, ביחוד לא רופא שהוא טראומטולוג, שהוא אמון על זהוי מוקד הכאב, בפירוש היא הלכה ונבדקה על ידי רופאים יותר מאחד וטופלה על ידי מטפלים בהקשר של היד ולא בהקשר של הכתף, לבוא חצי שנה אחרי ולהגיד שיש כאבים בכתף ולייחס את זה לתאונה לפני חצי שנה, כרופא זה לא סביר ולא נתקלתי במקרה כזה. זה עניין ראייתי וזו דעתי. הקשר הסיבתי לתאונה הוא לחלוטין לא סביר"[footnoteRef:17] [17: פרו' עמ' 23 ] ביום 31.8.14 קיבלה התובעת תעודת מחלה למשך 30 ימים מד"ר עוזר יורם מומחה לכירורגית כף היד.

...

"היא הייתה בצד השני, אחנו שתיים עם מנוף, אני עם מנוף והיא עוזרת, אנחנו ביחד, לא יודעת איך להסביר, אנחנו ביחד עם המנוף, אני בצד אחד והיא מהצד של החולה, או הפוך"[footnoteRef:16] [16: פרו' עמ' 4] במצב דברים זה, ובדומה לדיון לעיל בשאלת האחריות ביחס לתאונה הראשונה, גם כאן אני קובעת כי מחדל הנתבעים להציג ראיות מטעמן מהווה סיוע לעדותה היחידה של התובעת, ודי בכך כדי לקבוע שטענות התובעת בנוגע לרשלנות המעסיק הוכחו, ולו בענין העדר הדרכה מתאימה בעקבות מעבר למחלקת הסיעודי מורכב והשימוש במנוף או בכלל בטיפול בחולה כבד משקל.

אני מתרשמת כי מצבה הבריאותי ומגבלותיה שרובן ככולן אינן קשורות לתאונה השניה, העובדה שהיא עובדת מדינה ונהנית מפנסיה תקציבית, חלוף השנים בעבודה מאומצת זו והתבגרותה, כל אלו הביאו אותה לכלל מסקנה כי כדאי לפעול לפרישתה המוקדמת.

כך או כך התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל ולכן התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין תאונה זו. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסך 10,000 ₪ בגין כאב וסבל שנגרמו לה עקב התאונה הראשונה שנמצאה באחריות הנתבעת.

אני דוחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין התאונה השניה.

עיקר טענות הצדדים בהליך לטענת התובע, במסגרת עבודתו נידרש לסייע לצוות הרפואי לטפל בחולים, לרבות הרמתם, העברתם ממנח למנח, החלפת ביגוד, הגיינה, רחיצת החולים וכיוב'.

סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כדלקמן (הדגשות אינן במקור, כאן ומכאן ואילך, מ.ק): "תאונת עבודה – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו" על פי הפסיקה, המבחן הראשוני והיסודי להיותו של ארוע "תאונתי" הוא מבחן ה"פתאומיות", משמע כי ניתן לאתר את הארוע במישור הזמן והמקום, זאת לעומת מחלה אשר את ראשיתה אכן ניתן להגדיר במונחים של זמן ומקום אך תוצאתה באה מהתפתחות הדרגתית (ר' דב"ע נו/103-0 שלמה עטר נ' המוסד, ניתן ביום 20.12.96).

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה ועל התובע להוכיחה (ר' דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' – המוסד, פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי – המוסד, פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל, פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי – המוסד, פד"ע ל"א 241).

בחקירתו הנגדית העיד התובע – "באותו יום עבדתי במחלקת פנימית כח עזר, משמרת בוקר 7 עד 15:00, באתי וצריך לרחוץ חולים, להוריד חולים, חולים מבוגרים וכבדים ולא תמיד מתפקדים ומשתפים פעולה כשמבקשים, הורדנו חולה ממיטה לכסא. בזמן הצהרים בד"כ מחזירים חולים בחזרה למיטה. בזמן שהחזרנו חולה שהייתה סבתא מבוגרת, ואחרי שאדם יושב כמה שעות, היא כבר לא מתפקדת, היא כבדה ולא יודע מה המשקל שלה, התחלתי להרים עם פולינה, היא לא כל כך מתפקדת הסבתא ולא משתפת פעולה והרמנו אותה בחזרה למיטה ובזמן שהרמנו הרגשתי כאב חזק בתוך עין שמאל. באמצע הפעולה לא יכולתי לזרוק את הסבתא. שמתי אותה על המיטה עם כל הכאב שלי ואמרתי לפולינה שאני עוזב שאני לא יכול לתפקד יש לי כוכבים בעניים וקשה לי מאוד ואני חייב לרדת מיד למיון... ". (ר' עמ' 1-2 לפרוטוקול הדיון, שורות 26-28, 1-6 בהתאמה) גירסתו של התובע לעניין נסיבות פגיעתו הייתה אחידה לאורך ההליך (ר' גם סעיפים 2-4 לסיכומי התובע), כאשר ערה אני לקושי בהבדל בגירסה אשר למין החולה (זכר/ נקבה) אולם בשים לב לכך ששפת האם של התובע אינה עברית, לא סברתי כי יש לייחס לכך משקל מכריע וייתכן גם לכך כי לגירסת התובע דובר היה בהרמת חולים רבים, כך שגם אם על פניו מדובר בקושי שיורש לשורשה של גרסה, הרי שיש להיתחשב בסוג העבודה בה עבד התובע ובאינטנסיביות שלה, כאשר בוחנים עד כמה קושי זה – העידר איבחנה בדבר מין החולה - הוא קושי היורד לשורשה של גרסה ומקשה על קבלתה.

...

איני סבורה כי העובדה שגב' פולינה העידה כי היא והתובע חברים (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 28-29) יש בה כדי להוביל למסקנה כי אין ליתן כל משקל לעדותה, כטענת הנתבע.

עם זאת, לאחר שקילת כלל החומר שבתיק וטענות הצדדים, שעה שאין חולק כי התובע התייצב לעבודה כרגיל בימים שקדמו לאירוע, כאשר גרסתו לפיה חש כאבים חדים בעינו לאחר הרמת המטופלת ומיד פנה למיון, הייתה אחידה לאורך ההליך, נתמכה בעדות מטעמו של עובדת נוספת שעבדה איתו במשמרת, כאשר המסמכים הרפואיים תומכים בכך שהופנה למיון במועד האירוע הנטען ונותח ביום למחרת – שוכנעתי כי קיים למצער ספק בקיומו של האירוע מיום 13.5.19, אשר בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, עליו לפעול לטובת התובע ומצדיק מינוי מומחה לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הליקוי ממנו סובל התובע בעינו (ר' עב"ל (ארצי) 37682-03-20 בר אלי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.11.2020, שם קבע בית הדין הארצי כי ספק בהוכחת קיומו של אירוע פגיעה בעבודה פועל לזכות המבוטח כבר בשלב בחינת קיומו של אירוע).

סוף דבר אשר על כן, לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי רפואי בין ליקויי התובע בעינו ובין התאונה מיום 13.5.19, ימונה מומחה רפואי.

האם יש להכיר בפגיעה בשתי ידיה של התובעת (CTS דו"צ, מרפק טניס דו"צ וליקוי במפרקי שני האגודלים) כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה/ מחלת מיקצוע ? בשאלה זו נידרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

לטענתה, בעיקר בתקופת עבודתה במחלקה הפנימית היא נדרשה לבצע גם פעולות של "כח עזר" לצורך טפול בחולים שחלק ניכר מהם היו חולים סיעודיים.

בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין את הכללים להכרה בפגימה כתאונת עבודה לפי תורת המקרוטראומה.

עוד נציין, כי אנו רואה קושי לקבל את טענתה של התובעת כי במשך שעות מדי יום עסקה בהרמה וברחצה של חולים, כאשר מהשאלון שמלאה עולה כי שלב הרחצה נמשך כחצי שעה (7:30-8:00), וכי במרבית שעות היום היא עסקה במתן שירותים רפואיים ובעבודה רפואית מנהלית.

...

לנוכח האמור לעיל, אנו סבורים כי דין התביעה להדחות.

התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה כפגימה בגבה עקב תנאי עבודתה.

התובעת רוחצת את החולים במיטה: "זה לפני שינוי תנוחה. מפשיטים את המטופל, בד"כ בטיפול נמרץ זה חיתול וסינור כזה ארוך. זה 2 אחיות. אני רוחצת את הגוף שלו עם סבון, אח"כ עם מים ומנגבת. בין 30 ל-40 דקות לוקח חולה. אח"כ כמו ששינינו לו את התנוחה אז עוד פעם, שוטפים את כל החלק האחורי ומבצעים את החלפת הסדינים – ברגע שהוא שוכב לכיוון שלי האחות השניה מכניסה את כל המצעים הנקיים והטיטול וסדיניה, ואז האחות השניה הופכת אליה ומושכת את מצעים מתחתיו. אנחנו מחליפות בינינו את התפקיד". (עמ' 6 לפרו' שורות 17-23 לעדות התובעת) התובעת מעבירה חולים מהמיטה לכורסא באמצעות מנוף.

על פי רוב בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נדחות תביעות של עובדות כוח עזר להכיר כפגיעה בגבן כפגיעה בעבודה: "אין מחלוקת כי עבודתה של המשיבה היתה עבודה פיזית קשה ומאומצת וכי במסגרתה נדרשה לבצע הרמה של חולים משך פעמים רבות מידי יום, בין אם לבדה ובין בסיוע אדם נוסף, וכן נדרשה לפעולות נוספות שהיה בהן כדי להשפיע על גבה. עם זאת, הפסיקה הקיימת בנוגע לעילת המקרוטראומה מחייבת ''פעולות חוזרות ונישנות ברצף המשתרעות על פני פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה'' (עב''ל (ארצי) 27000-01-18 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי סולצינר (17.1.19)). בנסיבות דומות לענייניה של המשיבה כבר נקבע כי ''... בין פעולות ההרמה והכיפוף, ביצעה המערערת פעולות מגוונות, עם תנועות שונות בהתאם לצרכי כל מטופל, ולא ניתן לראות בהן תנועות שהן זהות במהותן על פני רצף זמן'' (עב''ל (ארצי) 46946-06-16 אלה חרסונסקי - המוסד לביטוח לאומי (21.3.18))." (עב"ל 42260-07-18 המוסד - פנינה אמינוב, ניתן ביום 15.4.19 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

...

הכרעה: לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

על פי רוב בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נדחות תביעות של עובדות כוח עזר להכיר כפגיעה בגבן כפגיעה בעבודה: "אין מחלוקת כי עבודתה של המשיבה היתה עבודה פיזית קשה ומאומצת וכי במסגרתה נדרשה לבצע הרמה של חולים משך פעמים רבות מידי יום, בין אם לבדה ובין בסיוע אדם נוסף, וכן נדרשה לפעולות נוספות שהיה בהן כדי להשפיע על גבה. עם זאת, הפסיקה הקיימת בנוגע לעילת המיקרוטראומה מחייבת ''פעולות חוזרות ונשנות ברצף המשתרעות על פני פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה'' (עב''ל (ארצי) 27000-01-18 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי סולצינר (17.1.19)). בנסיבות דומות לעניינה של המשיבה כבר נקבע כי ''... בין פעולות ההרמה והכיפוף, ביצעה המערערת פעולות מגוונות, עם תנועות שונות בהתאם לצרכי כל מטופל, ולא ניתן לראות בהן תנועות שהן זהות במהותן על פני רצף זמן'' (עב''ל (ארצי) 46946-06-16 אלה חרסונסקי - המוסד לביטוח לאומי (21.3.18))." (עב"ל 42260-07-18 המוסד - פנינה אמינוב, ניתן ביום 15.4.19 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).