תאונת עבודה לנהג אוטובוס אגד

רקע המערער, יליד 1965, נהג אוטובוס באגד.

בשעה 7:45 לערך, עת העלה נוסעים באחת התחנות, "אחד הנוסעים, אדם נכה, ניסה להתיישב במושב שלצד הנהג מימין. הנוסע איבד שיווי משקל ואני ניסיתי לבלום את נפילתו עם יד ימין הנוסע נפל עלי עם כל משקל גופו". מוסיף המערער וטוען בתצהירו בנוגע לנסיבות התאונה כך: "... מדובר באוטובוס מתוצרת סין, צר מאוד, ו[ה]מושב הקידמי של הנוסע נמצא כימעט במקביל למושב הנהג. אילו לא הייתי בולם את נפילתו של אותו הנוסע, הוא היה נופל על מתקן כרטיסים, מתקן לפריטת כסף קטן שעשוי מברזל ועל מעקה מברזל והיה נפגע כתוצאה מכך". ממשיך המערער ומצהיר כי "מיד לאחר התאונה ובעקבותיה חשתי כאב חד בכתף ימין. המשכתי בנסיעה ובסיום המשמרת, בסביבות השעה 13:00 הודעתי על התאונה לאחראי בעבודה, מנהל הסניף, מר משה בניתה. ביום התאונה חזרתי הביתה וסיפרתי על המקרה לאישתי ולבתי שהיו בבית". לאחר התאונה הנטענת, כך מצהיר המערער, הוא לא הפסיק את עבודתו, למרות שסבל מכאבים, תוך שהוא מטפל בכתפו באמצעות מישחה, משככי כאבים ועיסוי.

ביום 7.2.18 חתם המערער על טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (להלן – טופס התביעה).

...

הכרעה לאחר בחינת כלל חומר התיק וטענות הצדדים בכתב ובעל פה הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

שכן, לטעמנו בראי מארג הראיות אין לייחס משקל משמעותי לעובדה שבגרסאות הראשונות המערער עשה שימוש במונח "נכה" על מנת לתאר את הנוסע שנפל, בעוד שבחקירתו הנגדית הוא עשה שימוש במונח אדם מוגבל או מבוגר.

אשר לחוות הדעת (נ/2) – לטעמנו מסתבר יותר כי המצויין שם כאילו ביום 5.2.17 בוצע למערער צילום כתף יסודו בטעות סופר, וצריך היה להיות רשום שם 5.2.18.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

לגירסת התובע, ביום 8.1.2017 הוא נפגע בתאונת עבודה כאשר האוטובוס עליו נהג ניכנס במהלך הנסיעה לבור בקטע כביש משובש, וזאת בסמוך לתחנה המרכזית של חצור הגלילית.

באשר לעובדה שהדיווח לאגד לעניין התאונה בעבודה התבצע רק כחודשיים לאחר הארוע, ביום 6.3.2017 – הרי שמהעדויות בפנינו למדנו כי בתקופה הרלוואנטית לא היה באגד נוהל מסודר לעניין דיווח על תאונות עבודה, ועל כן, אין בכך כדי להפריך את טענות התובע.

...

ואולם, לאחר ששמענו את עדותם של עופר כהן ועו"ד צינקלר שקד, שוכנענו כי הסיבה לכך הינה שלאגד לא היה נוהל מוסדר לגבי דיווח על תאונות עבודה.

מכל המפורט לעיל – אנו מקבלים את גרסת התובע לעניין פגיעתו מיום 8.1.2017.

סוף דבר: החלטה לעניין מינוי מומחה תפורסם בנט המשפט.

מן הכלל אל הפרט האם עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית של פעולת ישיבה ממושכת באוטובוס אשר גרמו לפגיעה בגבו לכדי תאונת עבודה על דרך של מקרוטראומה? נקדים ונאמר כי לטעמנו יש להשיב על השאלה בשלילה.

שלישית, התובע החל לעבוד באגד משנת 2006, וסביר כי נהג באוטובוסים חדשים שתואמים את התקופה, המעסיק (אגד) טוען שהחל משנות ה-80 מותקנת בכל האוטובוסים כסאות פנאומטים ובולמי זעזועים והתובע לא הביא כל ראיה סותרת לטענה זו. כמו כן, העד מטעם התובע העיד בתצהירו שהיה נוהג " על כסא נהג שבנוי בצורה כזאת שהוא עולה ויורד תוך כדי נסיעה בהתאם לתנאי הדרך" (לפ' ס' 4 לתצהיר העד).

...

מן הכלל אל הפרט האם עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית של פעולת ישיבה ממושכת באוטובוס אשר גרמו לפגיעה בגבו לכדי תאונת עבודה על דרך של מיקרוטראומה? נקדים ונאמר כי לטעמנו יש להשיב על השאלה בשלילה.

לאור כל האמור לעיל, על פי חומרי הראיות שהוצגו בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו בכובד ראש לגרסת התובע כפי שעלה מחקירתו, מתצהירו ומעדותו, הגענו לידי מסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת בהתאם לפסיקה לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות בגבו של התובע כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה.

סוף דבר: ליבנו עם התובע - אולם התביעה נדחית כבר בשלב זה. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

[footnoteRef:1] [1: עב"ל (ארצי) 57352-01-18 פלוני – המוסד לביטוח לאומי, (16.6.2019), והאסמכתאות שם. ] במקרה שנידון לאחרונה בבית הדין הארצי, טען נהג אוטובוס (בקוו אשדוד – בני ברק – בית"ר עלית), כי הוכיח הידבקות בעבודה על דרך השלילה.

] גם בעיניין עב"ל (ארצי) 76691-01-23 דוד דב רווח - המוסד לביטוח לאומי (18.04.2023)‏‏, נדחה ערעור לבקשת המערער – נהג מונית – שחלה בקורונה ותביעתו להכרה במחלה כפגיעה בעבודה נדחתה בבית הדין האיזורי בשל שלא הוכיח כי נדבק מנוסע בעבודתו.

התובע לא המציא נתונים כלל, מהם ניתן ללמוד על הקף הודעות ששלח משרד הבריאות לנהגי אגד מחקירות אפידמיולוגיות שערך לחולים בתקופה הרלוואנטית, וזאת כדי לבסס או לתמוך בהנחה כלשהיא שקיימת סבירות גבוהה, לא כל שכן גבוהה מאוד, שחלק מהנוסעים באוטובוסים היו חולים מאומתים בתקופה הרלוואנטית.

בדיון ההוכחות התברר כי עובדות אלו לא נכונות – התובע עומת מול המסמכים הרפואיים, ולא יכול היה להסביר את הסתירה – ראו תעודה ראשונה לנפגע בעבודה הונפקה ביום 30.06.2021, ולפיה התובע לא היה כשיר לעבודה מיום 18.01.2021 ועד ל-18.04.2021 (נספח א, עמ' 5 לתצהיר התובע), תאריך 'תאונת העבודה' נרשם יום 15.01.2021.

...

על כך, פתח התובע בהליך זה. דיון והכרעה לאחר עיון במכלול הראיות שהונחו לפנינו, התרשמות מהתובע ובחינת טענות הצדדים, החלטנו לדחות את התביעה, ונסביר: על מנת שתאונה תוכר כ"תאונת עבודה", כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 יש להוכיח שלושה תנאים.

ממכלול האמור, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו.

אכן, קיימת סבירות שהתובע נדבק בנגיף הקורונה מהלך עבודתו, אולם לא שוכנענו כי סבירות זו גבוהה יותר מהסבירות שנדבק ממקור אחר.

משכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר לו בפגיעה בעבודה כנהג אוטובוס בחב' אגד עת הותקף על ידי כלבו של נוסע, ונפגע לגירסתו בצואר ובגב התחתון בתאריך 6.5.2020.

בתאריך 6.5.20 אירע לתובע ארוע אשר הוכר על ידי הנתבע כתאונת עבודה עת הותקף התובע על ידי נוסעים וכלב.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת כאמור לעיל.

לאחר ששקלנו מצאנו כי נוכח ההכרה הקודמת בתאונה, נוכח הקשרה הפיזי ונוכח העובדה כי המוסד חזר בו במהלך הליך זה בחלק מהדברים שעליהם הסכים, יש להשית עליו הוצאות.

הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובע בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום.