מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תאונת עבודה ללא גורם חיצוני גלוי

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

בהתאם לסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי כאשר מדובר בתאונה שהיא תוצאה של גורמים חצוניים שאינם נראים לעין ולאחר שהוכחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה, ממנה בית הדין מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי הרפואי ממנו סובל המבוטח.
להלן עיקר טענות ב"כ הנתבע כפי שמצאו ביטוי בסיכומיו: המומחה הראשון, אשר מונה בתיק, הגיע למסקנה שאין להכיר בתנאי עבודתו של התובע כאלו שגרמו לליקוי בגבו והמומחה הנוסף קבע באופן חד משמעי שבין אם מדובר בשינויים בגב על רקע של מחלה מטאבולית ובין אם מדובר מחלה ראומטית עדיין השפעת תנאי העבודה לא משתנה והיא קטנה מ - 20%.
וכן נקבע בעב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם): "המומחה הרפואי המתמנה על ידי בית הדין מחזיק בידיו את הכלים והמומחיות לקבוע מהו הליקוי שממנו סובל המבוטח והאם יש קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין עבודתו. בשל כך אם לא נימצאו בחוות הדעת פגמים גלויים לעין והיא אינה בלתי סבירה על פניה, אין כל בסיס לפסילתה ויש לקבלה". ועוד נקבע כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין". (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי - המל"ל, פד"ע לד 377).
...
להלן עיקר טענות ב"כ הנתבע כפי שמצאו ביטוי בסיכומיו: המומחה הראשון, אשר מונה בתיק, הגיע למסקנה שאין להכיר בתנאי עבודתו של התובע כאלו שגרמו לליקוי בגבו והמומחה הנוסף קבע באופן חד משמעי שבין אם מדובר בשינויים בגב על רקע של מחלה מטאבולית ובין אם מדובר מחלה ראומטית עדיין השפעת תנאי העבודה לא משתנה והיא קטנה מ - 20%.
ישום ההלכות על המקרה של התובע בשים לב לחוות הדעת של המומחה הראשון ושל המומחה הנוסף מוביל למסקנה כי התובע לא עמד בתנאים הנדרשים להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין המחלה ממנה הוא סובל בעמ"ש מותני לבית תנאי עבודתו ולכן יש להורות על דחיית תביעתו.
הנה כי כן קו "פרשת המים" הוא אותם 20% ולא פחות מאחוז זה. ובמקרה שלפנינו: בכל הקשור לחוות דעתו של המומחה הראשון ולתשובות לשאלות ההבהרה התייחסנו בהרחבה בפסק הדין הראשון שנתנו בתיק זה ואין טעם לחזור על הדברים, רק נציין כי אימוץ חוות דעתו של המומחה הראשון הוביל אותנו למסקנה כי יש לדחות את התביעה (וכך עשינו כאמור בפסק דיננו הראשון).
אלא שעת בחן המומחה הנוסף האם התובע הצליח לעבור את המשוכה השניה - היא משוכת היחס בין השפעת תנאי העבודה של התובע על הליקוי אל מול גורמיו האחרים, הוא מצא שאת המשוכה הזו התובע לא הצליח לעבור שכן כאן קבע המומחה הנוסף - שהתובע לא עבר שכן:"עדיין השפעת תנאי העבודה של התובע לא משתנה והיא קטנה מ - 20%". סוף דבר - לנוכח האמור בחוות דעתו של המומחה הנוסף ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, בשני הסבבים, וגם אם נתעלם מחוות דעתו של המומחה הראשון (אשר על בסיסה דחינו את תביעת התובע בפסק דיננו הראשון), הרינו מורים על דחיית התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

לעניין הגדרת 'תאונה', הנתבעת 1 ציטטה את הגדרת 'תאונה' על פי הפוליסה הכוללת רכיב של 'הפעלת כוח פיזי ע"י גורם חצוני גלוי לעין'.
כתימוכין צורפו לכתב התביעה הודעות המל"ל בדבר הכרה בשתי תאונות הדרכים כתאונת עבודה בהתייחס לחבלת כף רגל ימין בגין תאונה מיום 22.10.12 ושבר עצם סטרנום בגין תאונה מיום 9.5.13.
...
לאור גירסתה של התובעת אני סבור כי נבצר ממנה לעסוק בעיסוק שבו עבדה טרם התאונה מיום 22.10.12 ועד ליום שבו שבה לעבודה בבית העסק בחלוף 100 ימים ועד ליום 30.1.13.
ויושם הדגש כי על אף שפרשנות הנתבעת עשויה לאיין את האפשרות לקבלת פיצוי עבור כל נכות שאיננה נכות מלאה ובאופן שעשוי היה לפגוע בציפיות הסבירה של המבוטחים על פי הפוליסה, אני סבור כי בהינתן ההגדרה הברורה שבסעיף 2 ובשים לב להלכה המנחה שנקבעה בעניין זה, אין זה המקום בנסיבות להתערבות בית המשפט באמצעות קריאת תניות לתוך הפוליסה שאינן כלולות בה. לאור האמור דין תביעת התובעת המבוססת על רכיב הנכות להידחות.
סיכום לסילוק סופי ומוחלט של התביעה אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכום של 2,000 ₪ בגין אובדן כושר עבודה.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

כך – קובעות הוראות הסעיף כי "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין (ללמדנו כי אין הכרח שבהגדרת המונח "תאונה" על פי חוק המוסד לביטוח לאומי ייכלל "גורם חצוני גלוי ונראה לעין כהגדרת הפוליסה – ההבהרה שלי – ק.מ.פ), בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח (ללמדנו על הטלת נטל ההוכחה על המבקש לשלול את הקשר הסיבתי להתקיימות החריג – הבהרה שלי – ק.מ.פ) כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (ללמדנו על כך שעשויים להיכלל מקרים של גורמים אחרים בעלי השפעה – ק.מ.פ)." לעומת זאת ההגדרה שבפוליסה מחייבת כאמור קיומו של גורם חצוני נגלה לעין וכן היתייחסות לבלעדיות הגורם.
החריג לכלל הקובע בחוק המוסד לביטוח לאומי הוא התקיימותם של שני תנאים מצטברים כמפורט בסעיף 83 שם (הנזכר בסעיף 23 להחלטתי) ובהם הן קיומו של גורם שאינו חצוני ונגלה לעין והן הוכחה להשפעתם של גורמים אחרים בעלי משמעות רבה יותר.
...
בהתאמה, הגישו הצדדים סיכומים קצרים בכתב ולהלן החלטתי בסוגיה שבמחלוקת: חשוב להבהיר כי עניינה של המחלוקת בשאלה האם קביעת המל"ל לעניין שיעור הנכות הנובע מן התאונה על פי ענף נפגעי עבודה מחייבת את הנתבעת בכל הנוגע לשאלת תחולת הפוליסה על המקרה וקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות שנקבעה.
הנה כי כן אני רואה לנכון לבחון את ההגדרות השונות שבפוליסה אל מול ההגדרות שבחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התנ"ה-1965 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), ובחינה של אלו אל מול אלו מביאות דומני למסקנה כי קביעת המוסד לביטוח לאומי לעניין קיומה של נכות מן הארוע לא די בה, כשלעצמה, לצורך החלת הפוליסה על המקרה.
לסיכום אני קובעת כי אין בקביעת המל"ל לבדה כדי להצדיק חיוב הנתבעת על פי הפוליסה ואני מורה כדלקמן: הצדדים מוזמנים לקדם משפט נוסף ליום 17.7.22 בשעה 12:00.
המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים ותזמנם בהתאם.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

עוד טוען התובע כי בבדיקת מפוי העצמות שעבר ביום 10.4.19 נקבע: "קליטה בצלע שמאל, יכול להתאים לשבר". נטען כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בארוע התאונה כתאונת עבודה וכן הכיר לו בתקופת אי כושר עבודה מיום 19.2.19 עד 20.5.19 ושילם לו קצבת פגיעה בעבודה בעבור תקופה זו. התובע טוען כי הארוע שעבר ביום 19.2.19 במסגרת עבודתו הנו ארוע בטוחי שגרם לו שבר בצלע החזה בצד שמאל וגרם לו שהיה באובדן כושר עבודה לתקופה מיום 19.2.19 עד 20.5.19.
כן הוגדר המונח "תאונה" באופן הבא: "חבלה גופנית שנגרמה עקב הפעלת כוח פיזי בלבד כתוצאה מארוע פיתאומי, חד פעמי ובלתי צפוי מראש, שאירע בתוך תקופת הביטוח, הנגרם במישרין, על ידי גורם חצוני וגלוי לעין, המהוה ללא תלות בכל סיבה אחרת את הסיבה היחידה, הישירה והמידית לחבלה הגופנית למבוטח". התובע טוען כי במהלך עבודתו במוסך, עת לחץ בשתי ידיו על חלק שהיה אמור להרכיבו וכאשר נעזר בלחיצה בחזהו עם נטיית הגוף לכיוון החלק, מעד ובתנועה בלתי ראציונלית של החזה הרגיש בכאב עז בחזהו בצידו השמאלי.
כאשר נישאל התובע האם יש ברשותו תלושים להראות כי בשלושת החודשים האלה הוא לא עבד, הוא השיב כי אין לו כאן את התלושים.
...
בעדותו הכחיש התובע כי היה תחת טיפול אנטיביוטי (עמ' 8, שורה 20), ובאשר לסיכום מבית החולים רמב"ם, שם צוין כי טופל אנטיביוטית טען התובע "הם המציאו את הדברים במסמכים בבית החולים" (עמ' 9, שורה 5).
בשל כל האמור לעיל, סברתי כי התובע לא הצליח להוכיח את מקרה הביטוח, ולא הוכיח כי הכאבים בבית החזה נגרמו כתוצאה מעבודתו במוסך וכי אי הכושר נובע באופן בלעדי וישיר מהתאונה הנובעת מהפעלת כוח פיזי באופן המזכה אותו בתשלום פיצוי בגין אבדן כושר עבודה.
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

המומחה סיכם את עמדתו כך [הדגשות לא במקור]: "ניתן לקבוע כי הליקוי בשרוול המסובב הימני של התובעת נבע בעיקר מפגיעה כרונית הקשורה לעיסוקה האינטנסיבי בספורט, בתוספת לגורמים תחלואתיים נוספים – גיל, עישון. עדות לתהליך הכרוני נראה בבדיקות ההדמיה שביצעה. החבלה בכתף ימין מאגרוף של ילד בן 12, גרמו להחמרה זמנית וחולפת בכאבים בכתף הימנית, שהביאו את התובעת לבצוע בירור הדמיתי ומשם לטפול ניתוחי ראשוני וטפול ניתוחי חוזר." עוד קבע המומחה כי אי הכושר לעבודה לא נגרם עקב הארוע הנידון.
בהתאם להחלטה מיום 25.6.23 הופנתה למומחה שאלת הבהרה נוספת: "תשומת לב המומחה לכך שבהתאם לפסיקה, נוכח העובדה כי מדובר בארוע תאונתי ולא בפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, השאלה שאותה יש לבחון היא האם הארוע התאונתי גרם בין מיד ובין לאחר מכן לפגיעה פיזיולוגית בתובעת, ולא קיומו של קשר סיבתי בין הארוע התאונתי והליקוי הרפואי ממנו היא סובלת.
ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, לא יהיה מקום לפסילתה (עב"ל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.05)).
לעניין זה די בכך שאין מחלוקת עובדתית שהתובעת חוותה חבלה מגורם חצוני בעבודתה, ובכך שהארוע הוביל להחמרה בכאבים ובהמשך לבירור ולטיפול רפואי.
...
על יסוד עמדת המומחה, אנו קובעים שהתובעת אינה זכאית לתשלום דמי פגיעה.
המומחה קבע שהליקוי (קרע בשרוול המסובב בכתף ימין) נובע בעיקרו מפגיעה כרונית, ושתאונת העבודה הובילה אך להחמרה זמנית בכאבים שהביאו את התובעת בסופו של דבר לבירור ומשם לניתוח ראשוני ולניתוח חוזר.
סוף דבר – התביעה מתקבלת והאירוע בעבודה מיום 4.2.20 יוכר כתאונת עבודה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו