בהתאם לסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי כאשר מדובר בתאונה שהיא תוצאה של גורמים חצוניים שאינם נראים לעין ולאחר שהוכחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה, ממנה בית הדין מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי הרפואי ממנו סובל המבוטח.
להלן עיקר טענות ב"כ הנתבע כפי שמצאו ביטוי בסיכומיו:
המומחה הראשון, אשר מונה בתיק, הגיע למסקנה שאין להכיר בתנאי עבודתו של התובע כאלו שגרמו לליקוי בגבו והמומחה הנוסף קבע באופן חד משמעי שבין אם מדובר בשינויים בגב על רקע של מחלה מטאבולית ובין אם מדובר מחלה ראומטית עדיין השפעת תנאי העבודה לא משתנה והיא קטנה מ - 20%.
וכן נקבע בעב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם):
"המומחה הרפואי המתמנה על ידי בית הדין מחזיק בידיו את הכלים והמומחיות לקבוע מהו הליקוי שממנו סובל המבוטח והאם יש קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין עבודתו. בשל כך אם לא נימצאו בחוות הדעת פגמים גלויים לעין והיא אינה בלתי סבירה על פניה, אין כל בסיס לפסילתה ויש לקבלה".
ועוד נקבע כי:
"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין". (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי - המל"ל, פד"ע לד 377).
...
להלן עיקר טענות ב"כ הנתבע כפי שמצאו ביטוי בסיכומיו:
המומחה הראשון, אשר מונה בתיק, הגיע למסקנה שאין להכיר בתנאי עבודתו של התובע כאלו שגרמו לליקוי בגבו והמומחה הנוסף קבע באופן חד משמעי שבין אם מדובר בשינויים בגב על רקע של מחלה מטאבולית ובין אם מדובר מחלה ראומטית עדיין השפעת תנאי העבודה לא משתנה והיא קטנה מ - 20%.
ישום ההלכות על המקרה של התובע בשים לב לחוות הדעת של המומחה הראשון ושל המומחה הנוסף מוביל למסקנה כי התובע לא עמד בתנאים הנדרשים להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין המחלה ממנה הוא סובל בעמ"ש מותני לבית תנאי עבודתו ולכן יש להורות על דחיית תביעתו.
הנה כי כן קו "פרשת המים" הוא אותם 20% ולא פחות מאחוז זה.
ובמקרה שלפנינו:
בכל הקשור לחוות דעתו של המומחה הראשון ולתשובות לשאלות ההבהרה התייחסנו בהרחבה בפסק הדין הראשון שנתנו בתיק זה ואין טעם לחזור על הדברים, רק נציין כי אימוץ חוות דעתו של המומחה הראשון הוביל אותנו למסקנה כי יש לדחות את התביעה (וכך עשינו כאמור בפסק דיננו הראשון).
אלא שעת בחן המומחה הנוסף האם התובע הצליח לעבור את המשוכה השניה - היא משוכת היחס בין השפעת תנאי העבודה של התובע על הליקוי אל מול גורמיו האחרים, הוא מצא שאת המשוכה הזו התובע לא הצליח לעבור שכן כאן קבע המומחה הנוסף - שהתובע לא עבר שכן:"עדיין השפעת תנאי העבודה של התובע לא משתנה והיא קטנה מ - 20%".
סוף דבר - לנוכח האמור בחוות דעתו של המומחה הנוסף ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, בשני הסבבים, וגם אם נתעלם מחוות דעתו של המומחה הראשון (אשר על בסיסה דחינו את תביעת התובע בפסק דיננו הראשון), הרינו מורים על דחיית התביעה.
