תביעת התובע להכיר במחלת הטחורים והפיסורה כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי:
"על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודת כנהג מוביל טנקים, ואשר הביאו לטחורים. מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה"
3.
לטענת הנתבע, יש לקבל את שתי חוות הדעת הקובעות כי אין מדובר בליקוי כתוצאה ממיקרוטראומה ויש לקבוע כי ליקויו של התובע מקורם בתהליך טבעי ליד תהליכים כרוניים אחרים הקיימים אצלו כגון גסטריטיס ודלקת רירית המעי הגס ואין כל תעוד המצביע על החמרה מלבד התפתחות טבעית של הטחורים שהיא תופעה שכיחה באוכלוסייה; המומחה פירש באופן מוטעה את העובדות המוסכמות וקבע כי היו חבלות ישירות בפי הטבעת, קביעה שאין לה בסיס עובדתי; המאמרים שעליהם הוא מתבסס אינם עדכניים והם נוגעים לתנאי נהיגה שאינם רלוואנטיים בעניינינו; שתי חוות הדעת הראשונות שללו את הקשר הסיבתי תוך היתייחסות לספרות מקצועית רלוואנטית ולמחלות הרקע של התובע ויש לתת עדיפות לחוות דעת מבוססת; חוות הדעת הראשונות הן בהירות, חד משמעיות ואינן מושתת על הנחה משפטית עובדתית מוטעית ואין כל הצדקה לסטות מהן; התובע לא הוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות היכולות להוות בסיס לפגיעה על דרך מקרוטראומה; התובע עבד כנהג מוביל טנקים על כלי רכב חדיש המצויד בכסאות פניאומטיים כאשר הנהיגה הייתה איטית גם כאשר מדובר בדרכים לא סלולות.
לא מצאתי מקום לקבל טענה זו. מכלל חוות הדעת עולה כי נהיגה ממושכת היא אחד מהגורמים המשפיעים על החמרת הטחורים ובהנתן בעובדות המוסכמות כי התובע נהג גם בשטחים שאינם סלולים בין חצי שעה לחמש שעות ביום כאשר מחצית מיום העבודה ישב בכסא אורתופדי ורק מחצית מיום העבודה ישב בכסא פניאומטי, וכאשר במשך הנסיעה חש ברטט וטלטולים, לא ניתן לומר כי לא היה חשוף לפגיעות חוזרות ונישנות של מכות בפתח האנלי.
...
וכך נקבע:
"לאחר שעיינתי בבקשת התובע ובתגובת הנתבע, מצאתי שיש למנות מומחה נוסף בתביעה שבפני. מחוות דעת המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי על פי התרשמות המומחה, עבודת התובע אינה כוללת בהכרח עבודה בתנאים כמו אכילה ושתיה לא מסודרים, עיכוב בהתפנות לשירותים ועוד, כמתואר ברשימת העובדות המוסכמות. בקביעותיו אלה, דומה כי המומחה מתעלם מהעובדות שהוצגו בפניו הנוגעות לעבודת התובע. אדגיש, כי בהתייחסות לעובדות (אשר המומחה לא סבור כי חלות), ניתן ללמוד, לכאורה, כי המומחה סבור שהן עשויות להוות גורם או להחמיר מצב של מחלת הטחורים. ..."
בהמשך להחלטה זו מונה פרופ' אריאל הלוי ליתן חוות דעתו בעניינו של התובע.
ביום 26.4.18 ניתנה החלטה המקבלת את בקשת התובע וכך נקבע:
"אכן, דרך המלך היא הפניית שאלות הבהרה למומחה וצודק הנתבע בטענתו כי מדובר במומחה שני. ואולם, משמציין המומחה כי לא ניתן להכיר כלל בקשר סיבתי בין הטחורים למיקרוטראומה וכי אין לו את היכולת להשיב על השאלות בעניין הסבירות לקיומו של קשר סיבתי, הרי שהוא אינו מסוגל ליתן מענה לשאלות הנדרשות להכרעה בהליך זה ואין מנוס ממינוי מומחה נוסף.
על יסוד האמור טוען הנתבע יש לדחות את תביעת התובע.
לאור כל האמור, בהצטרף לאמור גילו הצעיר יחסית של התובע וקביעת פרופ' קראוס כי התפתחות הטחורים היתה מואצת ולא אופיינית להחמרה רגילה, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות דעתו של פרופ' קראוס אשר בחלקה נתמכת גם בשתי חוות הדעת האחרות שהוצגו בפני בית הדין, מתקבלת חוות דעתו של פרופ' קראוס והנני קובעת, כי מחלות הטחורים והפיסורה שמהם סובל התובע נובעים מתנאי עבודתו ומהווים "פגיעה בעבודה".
אשר על כן, התביעה מתקבלת.
