תאונת עבודה במהלך יום כיף לעובדים

הריני מצטער להודיעך, כי עלי לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 07/01/2009, על-פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים: על-פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

על-פי הפרטים והעובדות שברשותנו, פגיעתך ארעה במהלך יום כיף בקאנטרי גלי גיל שאורגן ע"י עובדי התחום המבצעי של החברה.

כלומר, על מנת שתאונה שארעה למבוטח במהלך פעולה נלווית לעבודה תוכר כתאונת עבודה, צריכים להתקיים שני תנאים: תנאי ראשון הוא הוכחת הקשר הסיבתי בין הארוע הכולל בו נטל המבוטח לבין העבודה עצמה; במסגרת התנאי השני נבחנת התקיימות הזיקה הנדרשת בין אותו ארוע נילווה לעבודה לבין הארוע התאונתי במהלכו נפגע המבוטח.

...

לתשומת ליבך, הרשות בידך להגיש תובענה על החלטתי זו..

בנסיבות אלו אנו קובעים, כי הייתה מעורבות פעילה של החברה בארגון יום הגיבוש, המעידה באופן ברור על קיומו של "עניין" מצדה ביום הגיבוש, לגיבוש העובדים ורווחתם – פעולות שבדרך כלל מביאות לעלייה בתפוקת העובד, על אחת כמה וכמה כשמדובר במצב ביטחוני קשה בארץ, אשר, בין היתר, מנע מעובדי המחלקה המבצעית המשך עבודה תקין.

נקדים ונאמר כי מסקנתנו היא שיש לראות במשחק הכדורגל כפעילות הקשורה ליום הגיבוש בכללותו, ולא כפעילות חיצונית לו. לרשות העובדים עמדו כל מתקני הקאנטרי, מלבד השימוש בחדר כושר וחוגים, ולא נאסר על העובדים השימוש במגרש הכדורגל, דהיינו משחק הכדורגל בו השתתף התובע היה פועל יוצא מהשתתפותו ביום הגיבוש, ולפיכך יש לראותו כחלק אינטגראלי מפעילויות יום הגיבוש שעמדו לרשות העובדים, שבהן היו רשאים לבחור.

כפי שנאמר בפסק דין אילוז: "מצב הדברים עשוי היה להיות שונה, אילו הוכח שהמערער נפגע בתאונה אגב פעילות ספורט, או פעילות אחרת, שלא הייתה כלולה בתכנית האירוע שהוצעה לעובדים; או שקיים את הפעילות בה נפגע, ללא קשר ובלא זיקה לתכנית האמורה; או שהעובד נפגע בתאונה אגב פעילות פרטית אליה נקלע ביוזמתו מחוץ למסגרת הפעילויות שנקבעו בתכנית". עב"ל 91/99 אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209, עמ' 232, ו. אולם, אין זה המקרה שלפנינו, שעה שהחברה בחרה לקיים את יום הגיבוש דווקא בקאנטרי קלאב גלי-גיל שעיקר פעילויותיו הינן פעילויות ספורטיביות, ואין נפקא מינה שלא היתה תכנית מסודרת מטעם החברה ליום הגיבוש הנ"ל. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים, כי יש לראות במשחק הכדורגל כחלק אינטגראלי מיום הגיבוש בכללותו.

בנסיבות אלה אנו קובעים, כי התאונה מיום 7/10/09 הינה בגדר "תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ועל הנתבע לשלם לתובע דמי פגיעה כחוק.

כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

פניית התובע לנתבע, להכיר בארוע כתאונת עבודה נדחתה, מהטעם שהתאונה ארעה במהלך יום כיף מחוץ למקום העבודה, במסגרת פעילות שאורגנה ע"י ועד העובדים ולכן אינה נלווית לעבודה.

...

בבחינת מכלול נסיבות העניין והראיות שהוצגו בפנינו ובשים לב להלכה הפסוקה הגענו למסקנה, כי לא ניתן לראות באירוע מושא התביעה ככזה שאירע תוך כדי ביצוע פעולה הנלווית לעבודתו של התובע.

תימוכין לנתונים שבשאלון מצאנו גם בשאר הראיות שהוצגו בפנינו ובין היתר בעדותו של העד מר אדרי, שהייתה מהימנה עלינו ומשכנעת, ונראה היה מדבריו כי העיד רק לגבי הפרטים שידע.

אשר לטופס 250 (ת/1), הרי שחרף כך שאותו טופס נחתם על ידי המעביד ונרשם בו "יום כיף מטעם העבודה", הרי שלא מצאנו לייחס לכך משקל כלשהו לניסוח שנבחר, וזאת בהתחשב ביתר הראיות, כאשר הנתונים עצמם אינם מעידים על כך שהתאונה אירעה במהלך העבודה ו/או כנלווית לה, לא כל שכן משהוכח כאמור, כי לצה"ל כמעסיק לא היה כל חלק ביזמה לעריכת יום הכיף, בתכנונו, בארגונו או במימונו.

בתאריך 18.5.08 במהלך הישתתפות התובע ביום כיף לעובדי החברה בחוף מכמורת, אשר אורגן והופעל על ידי הנתבעת 1 עבור החברה, נפגע ונחבל התובע בכתפו הימנית, כתוצאה מאבן גדולה שהייתה בחול, ברחבה המסומנת והמתוחמת (להלן: "התאונה").

נראה מגירסת התובע, כי הוא אינו יודע מה היה הגורם לפגיעה וממילא לנזקים שנגרמו בעטיה, כאשר בכל התעוד הרפואי , בסמוך לאחר הארוע, לא מוזכר הגורם לפגיעה, למעט אמירה מפיו של התובע, מן הסתם כאשר נישאל כיצד נגרמה החבלה, לפיה ניחבל בכתף ימין בעת שביצע גילגול ביום כיף מטעם העבודה.

בהנתן כי עסקינן בתאונת עבודה, כאשר פציעת התובע לא הייתה חמורה והוצאותיו הרפואיות מומנו על-ידי קופת חולים ולדבריו טופל בסדרת טפולי פיזיותראפיה על-ידי המאמן שלו, ללא תשלום, כאשר התובע צירף קבלות בסך כולל של 455 ₪ ; 125 ₪ - עבור טיפולים במסגרת קופת חולים  ומקבע לכתף-בסך של 330 ₪.

...

שוכנעתי, כי הנתבעת, כעניין של מדיניות ונוהל בטיחות, מבצעת את הפעילות כדוגמת הפעילות שבמהלכה נפגע התובע, במשך מספר שנים, בשטח בחוף ים מוכרז המופעל על ידי חברה בבעלות מנהל הנתבעת 1 באזורים שהוגדרו לצורך כך במיוחד (גודלו של כל אזור כ- 50 מטר בלבד ) וכי לפני כל פעילות כזו מתבצעת סריקה והכנה של השטח במובן הבטיחותי .

לאור האמור לעיל, התובע לא עמד בנטל להוכחת נסיבות פציעתו וקיומו של מפגע ולכן הנני דוחה את תביעתו.

סוף דבר: משנדחתה התביעה כנגד הנתבעות, הנני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעות ושכ"ט עו"ד בגין ניהול ההליך וזאת בסכום כולל של 15 אלף ₪ .

במהלך אותו יום כיף טיפסה התובעת על קיר טיפוס שהציבה נתבעת 1 במי הים בסמוך לחוף כאשר בשלב כלשהוא במהלך הטיפוס נטה הקיר על צידו וכתוצאה מכך נפלה התובעת מגובה רב אל מימי הים ונגרמו לה ניזקי גוף (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה והמל"ל קבע לתובעת 10% נכות לפי סעיף 49 (3) ו10% נכות לפי סעיף 48 3 א. מומחה בכירורגיה אורטופדית מטעת התובעת ד"ר קרפ רונן העריך שהתובעת נותרה עם 20% נכות צמיתה לפי סעיף 49 (2)(ו), 5% נכות לפי סעיף 351, 5% לפי סעיף 29 (6), ו5% לפי סעיף 75(1).

...

כיום - בחשיבה לאחור - סבורני שאותו שופט צעיר צדק ואני (ושופטי המחלקה) טעו.

סבורני שתיק זה הוא דוגמא טובה לכך.

כמצוות התקנות שצוטטו לעיל ומשלא מצאתי כל סיבה לפטור מי מהצדדים מלשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה, כשאני לוקח בחשבון את "מידת האשמה" של כל אחד מהצדדים הנני מחייב אותם לשלם ההוצאות שלהלן לטובת אוצר המדינה, ללא קשר לתוצאות המשפט: תובעת 1 – 1,800 ₪.

אשר על כן, והגם שהננו מאמינים לתובע, שהכאבים בברך הופיעו בסוף יום הכיף, הרי אין בתיאורים שתיאר בזמן אמת, כדי להצביע על "ארוע תאונתי". יחד עם זאת, ומאחר והתובע תיאר, כי הוא עולה ויורד במדריגות מהמנוף, עליו הוא עובד כ-4-5 קומות, יתכן שמספר פעמים ביום, יכול התובע לבחון - האם לפעולות אלה, המבוצעות רבות במסגרת עבודתו, יש השפעה כלשהיא לנזק בברך.

...

התביעה - נדחית.