תאונת עבודה בדרך לבית מכנסת

ביום 5.6.2016 נפגע המערער בתאונת דרכים בדרך לעבודה.

לפיכך טען המערער, כי על בית הדין להורות למשיב לכנס ועדה מדרג ראשון בתחומי העור והפסיכיאטריה ובכך לתת למערער זכות טיעון בפני הועדה מדרג ראשון ובהמשך לאפשר לו להגיש ערעור על החלטת הוועדה (ר' סעיפים 12, 25 להודעת העירעור).

תקנה 30(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, מגדירה את גדר סמכותה של הועדה הרפואית לעררים, וקובעת, כי "ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד". בבג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ורון שטרן, פ"ד נז (4) 463 (2003) (להלן - "בג"צ שטרן"), נפסק באשר לסמכות הועדה הרפואית לעררים: "אין איפוא מקום להשקיף על הועדה לעררים כעל ערכאת ערעור "טיפוסית", שכל תפקידה מתמצה בקיום ביקורת על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון.

...

(הדגשה שלי – י.ז.ג) מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים הקיימים בתיק, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

הגדיל המשיב ושלח ביום 22.8.2018 וביום 3.9.2018 למערער ולבאת כוחו מכתבים המפרטים, בתמצית, את "השורה התחתונה" בחוות הדעת של המומחה בתחום הפסיכיאטריה והמומחה בתחום העור ומציינים כי "חוות הדעת תועבר לוועדה רפואית שתקבע את דרגת נכותך". טענת המערער בסיכומיו, כי לא קיבל הודעה לגבי כוונת הוועדה לדון בתחומי העור והנפש ו"לא הוסבר לו ולו ברמז כי הועדה לעררים עתידה להתייחס לנכויות אלו" (ר' סעיף 47 לסיכומי המערער), עומדת בסתירה למכתביו של המשיב ומשכך נדחית.

סיכומו של דבר - מצאתי כי יש מקום לדחות את הערעור מטעמי הערעור לגופם.

השופט רועי פוליאק ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת מירב קליימן; ב"ל 4775-08-17), בו נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

בית הדין היפנה בהקשר זה לדברי המערער בחקירתו החוזרת לפיהם בידו להציג הזמנה או תעודות משלוח של מוצרים שהוזמנו לכנס, אך המערער לא ביקש להציגם והסתפק בהגשת בקשה לאחר עדותו להציג את ההזמנה לכנס.

בהקשר זה הסביר הבן כי "הכנס עוסק בפיזיוטרפיה וכל הציוד להקל חזרה לשגרה, יש מנופים שעוזרים לפעילות הפיזיוטרפיה ... זה גם מנוף גם אופניים גם מכשיר לידיים. מכונות עם מנועים שמה ששוקל הרבה זה המנועים". עוד נעיר כי המשיב לא הצביע על סתירה כלשהיא ביחס לגירסה לפיה הבן אחר להגיע לפריקת הציוד בתום הכנס, כך שפעולת הפריקה נערכה על ידי המערער בכוחות עצמו, וכי בין כך ובין כך פעולת הפריקה חייבה מאמץ פיזי חריג ביחס לשגרת העבודה של המערער, בהנתן משקלם של המכשירים הממונעים שהובלתם התבצעה הן לפי גרסת המערער והן לפי גרסת הבן שלא נסתרו על גבי עגלה משלא ניתן לשאתם בדרך אחרת.

...

משכך קבע בית הדין האזורי, כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח קיומו של מאמץ מיוחד שיש לראותו כאירוע חריג שקדם לאוטם שריר הלב ודין התביעה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל חומר התיק מצאנו כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

המערער הגיש תביעת פיצויים נגד המשיבות בגין תאונת עבודה.

השופט א' ספדי קבע כי לא קיימת בינו לבין עורך-הדין אבו חאטום "קרבה ממשית אחרת", והדגיש כי פגישותיו עם עורך-הדין אבו חאטום היו ברובן המכריע פגישות אקראיות וקצרות למדי, בדרך כלל, במסדרונות בתי המשפט, למעט טיול לחו"ל של עובדי המשרד, על כל סניפיו, שנערך בשנת 2007.

מראית פני הצדק האמורה אינה אלא "ההשתקפות הסובייקטיבית של ההליך בלב בעל הדין ובלבות הציבור כולו..." ע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד מט(1) 854, 863 (1975), מפי השופט צ' טל, בעקבות הנשיא מ' שמגר על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע, גבורות לשמעון אגרנט 87, 105 (תשמ"ז)).

...

על רקע האמור, קבע השופט א' ספדי כי אינו רואה שבנסיבות העניין מתקיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו.

לאחר עיון וביישום ההלכות הנהוגות, החלטתי שלא להתערב בהחלטת השופט א' ספדי לפסול עצמו.

הערעור נדחה.

התובע, יליד 1984, נפגע בתאונת דרכים בדרך לעבודה שאירעה בתאריך 28/4/14.

במסגרת המוסד לביטוח לאומי, הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה, והתובע ניהל הליכים ממושכים במשך שנים ארוכות עד שהוכרו לו נכויות צמיתות.

בתצהירו, טען התובע שבעקבות התאונה החל לסבול מהפרעות ומיגבלות ניכרות, דבר המשפיע השפעה ישירה על יכולת התיפקוד היומיומית שלו, לדבריו לאחר קרות ארוע התאונה התקשה לחזור לעבודה סדירה ולשמור על רצף העסקה ממושך, נקלע למצב רעוע, עד כדי כך שבית המשפט הוציא צו כנוס על נכסיו בתאריך 6/6/17 שבוטל בתאריך 16/9/19.

...

אינני מקבלת את טענות הצדדים, כאשר כל אחד הקצין בעמדתו לפי שיטתו.

בת זוגו לשעבר שהתגוררה עם התובע בעת שעבר את הניתוח בין השנים 2016 ועד 2020 השיבה לעניין העזרה שהעניקה לו במהלך כל השנים שהתובע "לא היה צריך סיעודי אבל כן [העניקה לו עזרה – א' מ'] ... זה, זה לא היה משהו שלצורך זה לקחתי חופש או, והצריך ממני מאמץ מיוחד. זה היה פשוט להיות נוכחת. אני גם יכולה להגיד שגם במידה והוא היה גר לבד הוא לא היה נזקק לי. הניתוח שלו היה אמור להסתכם בכמות מסוימת של שעות. הוא הכפיל את כמות השעות. הניתוח היה יותר מורכב ממה שחשבו וגם ההחלמה אם היו אמורים לשחרר אותו כעבור אם אני לא טועה 48 שעות הוא בסופו של דבר היה 5 ימים- שבוע בבית החולים", לשאלה אם היה צריך עזרה לאחר הניתוח השיבה: "כן בוודאי. לא, הוא היה צריך עזרה קלה לא מעבר, לא מעבר" (שם, עמ' 9 שורה 10 ואילך) אמו של התובע השיבה שהלכה עם התובע לרופאים ולקחה אותו לבית החולים ובמקום שהוא ידאג לה היא דאגה לו, אבל ניתן היה להתרשם שלא מדובר בטיפול יוצא מדרג הרגיל.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 169,940 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

מגמתם של בתי המשפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף (דב"ע מז/15-3  אפנר יצחק נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; דב"ע נא/3-31  חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון,  פד"ע כב 518; דב"ע נא/3-195  תובנה מכונות תירגום נ' עמיחי סגל, פד"ע כג 274).

הנתבע הגיש תביעה שטרית כנגד התובע בסך 282,000 ₪ (במונחי קרן) ופתח כנגדו בהליכי גביה, שהובילו, בין היתר, להליכי כנוס של בית התובע (תיק הוצל"פ 525340-10-18).

עוד נטען כי בכוונת התובע להגיש תביעה כספית בשווי עשרות אלפי שקלים כנגד הנתבעת בגין הוצאת ומכירת חומרים שפונו ממגרשו של התובע וגם תביעה נזיקית בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת העבודה שאירעה לו ביום 15.5.2018.

לענין מעשה בית דין, כאשר הסתיימה מחלוקת בפשרה שקבלה תוקף של פסק דין, ניתן לראות בדרך שבה הצדדים בחרו לסיים את ההיתדיינות ביניהם כוויתור על היתדיינות אדוורסארית, שמעמידים כללי סדר הדין לרשותם לצורך הצגת הטענות והבאת ההוכחות (נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 331).

...

באשר לטענות החלופיות ולפיהן דין התביעה האישית כנגד הנתבע להידחות מחמת חוסר יריבות והעדר עילה – המדובר בטענות עובדתיות הטעונות בירור עובדתי.

       עם זאת, בענייננו, לנוכח קיומו של מעשה בית דין מכח פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט הראל (כתוארו אז) מיום 2.12.2019, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להתקבל.

       על יסוד כל האמור, התביעה נדחית על הסף.