בחקירתה הנגדית עמדה על דעתה, והעידה "...אני הייתי חד משמעית בזה. אני לא חושבת שהתובע יכול לעבוד בעבודה שדורשת איזושהי פעילות של הידיים בגלל רעד, אטקסיה וכו'. והוא לא יכול לעבוד בעבודה שדורשת תיקשורת. וזה לא משאיר לנו הרבה עבודות. הוא מאוד רוצה לחזור לעבודה, לפחות זה מה שהוא סיפר לי ומאוד התרשמתי מזה... ואני חושבת שהוא יכול לעבוד רק בעבודות במסגרת מוגנת". אשר לסוג העבודות בהן הוא יכול לעבוד, ציינה כי מדובר בעבודות בתנועות גדולות יותר עם תיקשורת מוגבלת, כגון הדבקת מעטפות והכנת קופסאות, "... הוא מסוגל להבין את התוכן של העבודה. הוא מסוגל לעשות דברים באמפליטודה גדולה של התנועה נגיד. הוא לא מסוגל לתנועות עדינות". המומחית שללה אפשרות כי יוכל לעבוד בסידור חפצים שאינם כבדים בסופר מרקט, מפני שעבודה זו דורשת מהירות ודיוק.
טפולי פיזיותראפיה והידרותרפיה לעתיד
אשר לעתיד, נוכח קביעתה של ד"ר פרבר בדבר הזדקקותו של התובע לשני טיפולים בשבוע, בהביאי בחשבון את הגבלת הקופה במספר טפולי הפיזיותרפיה והידרותרפיה ל- 12 בשנה, האפשרות - על רקע עדויות הממונים בקופת החולים - כי התובע יתקל בעתיד במיגבלה לקבלת טיפולים נוספים הדרושים לו מעבר זכאותו בסל הבריאות, ולמען לא יפול התובע בין הכיסאות, יש מקום לפצותו בגין הטיפולים העודפים שהקופה לא תספקם לו, בין השאר בעלות הזולה שניתן לקבלם בעלה נגב, כפי שנעשה עד היום.
טפול נפשי
בחוות דעתה הראשונה המליצה ד"ר פרבר על המשך טפול שקומי למשך שנתיים, במהלכו יעבור טפול נפשי - תמיכתי, ובחוות דעתה המשלימה עמדה על ירידה במצב רוחו של התובע הדורשת טפול תרופתי, ועל היותו סובל מהתקפי זעם תכופים יותר.
יתר על כן, בהיות התאונה תאונת עבודה, צרכיו של התובע בעיניין זה אמור להנתן ולהיות ממומן ע"י המל"ל ו/או קופת החולים.
ד"ר פרבר אשר בדקה את התובע פעמיים, ועמדה בהרחבה בעדותה על פגיעתו הקוגניטיבית של התובע בעקבות התאונה (עמ' 48- 50 לפרוט'), לא ראתה לנכון לקבוע כי נכותו המשולבת של התובע גרמה לפגיעה בכושר השיפוט שלו, במידה המצריכה מינוי אפוטרופוס, וב"כ התובע נימנע מלחוקרה בנקודה זו.
לפיכך, איני רואה לפסוק פיצוי בראש נזק זה.
כאב וסבל
בנתונים המפורטים לעיל, נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור של 100%, מניין ימי האישפוז המרובים, זכאי התובע לפצוי בגובה הסכום המקסימלי בראש נזק זה, בתוספת ריבית מיום התאונה - 189,680 ₪.
...
אין בידי לקבל את טענת התובע, כי פגיעתו של התובע בעקבות התאונה לא גרמה לו קיצור בתוחלת חייו, או כי הוא נמוך מהערכתה של ד"ר פרבר.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני רואה לדחות את תביעת התובע בראש נזק זה.
לא נעלם מעיני כי במהלך אשפוזו בעקבות התאונה ובהיותו מחוסר הכרה, הוכרז התובע פסול דין, ובית משפט לענייני משפחה בבאר שבע מינה תחילה את אחותו וגיסו כאפוטרופסים זמניים על גופו.
משנקבע כי אם יפנה התובע לקבלת ההטבות, לאחר שיעסיק מטפל זר בעל רשיון נהיגה שיתגורר עמו, או אדם אחר שיוכל לשמש עבורו "מורשה נהיגה", לא תהיה כל מניעה לאשר לו הטבה זו. בנסיבות העניין מקובלת עלי טענת הנתבעת כי יש להורות על ניכוי רעיוני של מלוא ההטבות בניידות להן הוא זכאי.
בהעדר כושר השתכרות לתובע בשוק הפתוח משנקבע כי הוא אינו כשיר לנהוג עקב נכותו, ומשנקבע כי הרכב המתאים לו בגין נכותו הינו רכב מסוג VAN, סבורני כי שיעור הקבצה לו זכאי התובע הוא על פי חלופה ד בטבלה -"אינו נוהג ואינו משתכר" – בסך של 974,453 ₪.
