תאונת התנגשות ימית: תביעת פיצויים בין ספינות

אני מתבסס על העובדות שתועדו בדיון הקודם, שביום 20.03.2017 עמ' 5, אומר עד מטעם הנתבע, מר משה סער, "לפי מה שהבנתי משמשון, הוא לא ראה את הסירה של התובע ובשלב מסוים היה מגע קל בין הסירה של הנתבע לבין הסירה שעגנה". המפקח הימי קובע שהייתה פה סירה שעגנה והייתה סירה בתנועה, במפרש או במנוע, עוד אני רואה את ההיתנהגות של הנתבע, שרצה לפצות והציע פיצויים במי שהוא פגע בו. לפי זה אני מבין שהייתה פה כנראה איזה שהוא מגע, בין כלי שיט עוגן בודאות לבין כלי שיט בתנועה ולכן הרשיתי לעצמי לפנות לתקנות הבינלאומיות למניעת היתנגשות בים, המחייבות כחוק במדינת ישראל ולהעלות פה מספר סעיפים שלדעתי והבנתי גרמו להיתנגשות הזו.

<#5#> החלטה התביעה מבוססת על עוולות מכוח פקודת הנזיקין ובכללן עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה ולכן, יש טעם והיגיון בהפניה לתקנות למניעת התנגשויות בים.

לא. אמרת לי שהיית בסדנת כעסים? סיפרתי לו, כי כשישבנו בסירה הוא כל כך היתנצל על מה שקרה, עם דמעות בעניים והוא סיפר לי שהוא לא מדבר עם הבן שלו שנים ושהוא גם גרוש, ואמרתי לו שאני נמצא בתהליך הזה, ונפתחנו אחד לשני, וסיפרתי לו שאני גם בתהליך גירושים והיא הגישה עליי תלונות ואני בקצינת מבחן ואין כל קשר בין זה לבין התאונה.

...

אתה אמרת שראית סיכוי לתאונה על פי קורס חרטום שלי, שרקת, צעקת ונפנפת, מדוע לא הנעת מנוע ונסעת מערבה שמאלה? מכיוון שהיינו בסיטואציה שאני החלטתי לקפוץ בערך ממרחק של 15 מטר לפני שהוא פוגע בי, הזמן הזה של המהירות שהוא שט 8 קשר, בשביל לפתוח את המדומם ולהרים את המנוע ולהוריד את הקפיץ שתופס את המנוע ולהוריד אותו למטה, ולהניע ועד שאני אזוז? אם היה לי זמן להוריד את המנוע אז הייתי יכול לברוח מהמכה למרות שיש עוגן.

תומר אורינוב , שופט הצדדים: לסילוק סופי ומלא של כל טענות הצדדים האחד כלפי משנהו ומבלי להודות באף טענה מטענות הצדדים, ישלם הנתבע לתובע סך של 8,000 ש"ח ב- 5 תשלומים תשלום ראשון ישולם ביום 10.06.2017 ויתר התשלומים בכל 10 לחודש שלאחר מכן.

לסילוק סופי ומלא של כל טענות הצדדים האחד כלפי משנהו ומבלי להודות באף טענה מטענות הצדדים, ישלם הנתבע לתובע סך של 8,000 ש"ח ב- 5 תשלומים, כאשר התשלום הראשון ישולם ביום 10.06.2017 ויתר התשלומים בכל 10 לחודש שלאחר מכן.

על-פי הנטען בכתב התביעה, היתנגש התובע עם רכבו חזיתית ברכב שהגיח מולו, וזאת בעת שהתובע נסע ברח' מורדי הגטאות באשדוד (להלן – "התאונה").

בפניי תביעת התובע, כי הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן – "הנתבעת") תשלם לו פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – " "חוק הפיצויים").

לא, אני יכול להגדיר את התפקיד שלי, אני נהג מונית בים, אני לוקח את הפיילוט של נמל אשדוד, את הנתב שתפקידו להכניס ולהוציא את האוניה , אני נוהג על הסירה שלוקחת את הנתב והיא שייכת לנמל ומשיב את הנתב לאונייה שנמצאת מחוץ לנמל וההפך אם הוא אמרו לצאת אני לוקח אותו ומחזיר.

...

על-פי חוות דעתו של המומחה פרופ' מושיוב, מגבלת התנועה של התובע היא מזערית, ועל-כן לא שוכנעתי כי הוא נזקק ויזקק גם בעתיד לעזרה באופן תדיר וסדיר.

סוף דבר סוף דבר, אני פוסק לתובע פיצויים כדלקמן: הפסד שכר לעבר ואובדן זכויות פנסיוניות - 24,870 ₪ (במעוגל) אובדן שכר לעתיד ואובדן זכויות פנסיוניות - 99,230 ₪ עזרת הזולת - 5,000 ₪ הוצאות - 5,000 ₪ כאב וסבל - 7,700 ₪ בהתאם לאמור לעיל, אני מקבל את התביעה, ומורה כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסכום של 141,800 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.34% מהסכומים שנפסקו.

עסקינן בשתי תביעות, אשר הדיון בהם אוחד, לתשלום פיצויים בגין ניזקי רכוש שנגרמו לשני כלי רכב המעורבים בתאונת דרכים מיום 29/10/11 (להלן "התאונה").

3.3 כך גם בסיכומים הודה ב"כ הנתבעים תחילה כי (ראה: עמוד 22 לפרוטוקול שורות 22-24): "במישור היחסים שבין הראל להכשרה, אין מחלוקת שרכב הנתבעים [המונית - ב.ש.] סטה עפ"י עדות הנהג בשל תעלה שהייתה מימינו, נפגע מסבכת ביוב משמאלו, הגלגל השמאלי היתפוצץ וכתוצאה מכך המשיך ושרט רכב שנסע מולו והיתנגש לאחר מכן ברכב התובעת. ...". 3.4 מכאן, אין בעצם מחלוקת בין הכשרת היישוב לבין הנתבעים באשר לחבותם לפצות בגין הנזקים שנגרמו לרכב הפג'ו בתאונה.

היתנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הצורך להקפיד על קיום ההוראות הפרוצדורליות המהוה תנאי יסוד לניהול הליכים משפטיים, נאותים מאוזנים והוגנים וגורמת לתובענה, להיטלטל אנה ואנה, כדברי בית המשפט ב-ע"א 507/64, בטאן נ' זאבי, פד יט (4) 337: "... כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונימצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה ...". אמנם, יש וניתן לתקן "הפגימה": "... אך אין ליתן היתר זה כדבר שבשיגרה, שאם לא ישקוד בית המשפט על סדרי דין תקינים, תשתלט אנדרלמוסיה בבית המשפט, ולא ייעשה צדק" (ראה: ד"ר י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 510; וראה גם: בש"א (ירושלים) 3385/99, בן טובים נ' ארנון (1999); ע"א 579/90, רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738; רע"א 97/87, ענתבי נ' בק, פ"ד מא(2) 698; בש"א (חיפה) 1481/02, שרפי נ' זאמל אבו מוך (2002); רע"א 2137/02, ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (2002); רע"א 1249/04, רבאח נ' רבאח (2006); ע"א 496/89, אל קאלאם נ. אוניברסיטת בן גוריון, פ"ד מה(4) 343).

...

משכך, אני קובעת כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על כתפי הנתבעים וכי בנסיבות אין להשית כל אשם תורם על הנהג ברכב הפג'ו. סוגיית הנזק - במסגרת סיכומיהם לא טענו הנתבעים באשר לסוגית הנזק.

כך גם אין בידי לקבל את טענתו כי זו הפעם הראשונה שהוא רואה את התמונות (נ/2) וגם אם כך הם פני הדברים הרי שכשל זה רובץ לפתחו, באשר התמונות הוצגו על ידי הנתבעים עוד בכתבי בי הדין ואף צורפו לתצהירו של מר מנצור (נ/1), כך שהן היו מונחים לפני הקבלן עוד בטרם הגשת כתב הגנה מטעמו, בוודאי בטרם הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו ואין זאת אלא עדות נוספת לחוסר האמינות שעוררה עדותו של מר ג'באלי.

סוף דבר - 11.1 דין התביעה ב-תא"מ 1163-04-12 להתקבל.

11.5 דין ההודעה לצד ג' ב-תא"מ 1163-04-12 (בני האדל ג'באלי חברה לעבודות עפר ופיקוח נצרת בע"מ ומנורה חברה לביטוח בע"מ) והתביעה נשוא תא"מ 25457-08-12 - להידחות.

מהראיות עולה כי בסמוך לאותה תקופה האדריכל הררי העביר למספ"ן שרטוטים של מערכות הספינה ובהן מערכת שאיבת מי-השיפוליים [שִׁפּוּלַיִים הם החלק המעוגל בגוף הספינה שבין הקרקעית לבין דפנותיה.

לטענת המצהירים, חדירת המים נגרמה כפי הנראה בעקבות ארוע תאונתי שקרה בסמוך לטביעה; כאשר מוט ההגה של הספינה ניזוק מהתנגשות בחפץ כלשהוא, שגרמה בתורה להשתחררות האטימה (סעיפים 17-16 לתצהיר וולטש; סעיפים 13-12 לתצהיר אלבז; סעיפים 18-17 לתצהיר הסקיפר שני; סעיף 9 לתצהיר הסקיפר בנדס).

עוד היא תובעת פיצוי בגין שורה של נזקים והוצאות שהוציאה, ובהם הוצאות סילוק שרידי הספינה; הוצאות תשלום למשרד לאיכות הסביבה בגין פעולות למניעה של זהום ים; תשלום בגין שירותיו של הצוללן גוטמן; והחזר פרמיה בגין ביטול הפוליסה.

ועוד נאמר בעיניין וייסנר: "באותו עניין טענו בעלי האנייה שטבעה, כי הגורם לטביעה היה היתנגשות האנייה בצוללת (אובדן המכוסה בפוליסה נגד סכוני הים), ואילו המבטחת טענה, שסיבת הטביעה הייתה מצבה המוזנח והפגום של האנייה (שאינו כלול בסכוני הים). בשל הספק שהותירה בדיקת הראיות איזו משתי הגירסות היא הנכונה, החליט בית הלורדים נגד המבוטח, מהטעם הפשוט שהוא לא הרים את נטל השיכנוע, המוטל עליו, כי האנייה טבעה כתוצאה מסיכוני הים" (ההדגשה אינה במקור – ע.ב.) (עמ' 848).

...

לא היה כל צורך בחיפוש בשדות זרים אחר ספינה חלופית (סעיפים 268-258 לסיכום טיעוני אופיר), וניתן היה להשיג כזו מקרב הספינות שהיו מושבתות בעת ההיא באגם הכנרת (ראו עדותו של מנהל התפעול אלבז, עמ' 56 ש' 26 עד עמ' 57 ש' 14).

על כן אני מעריכה את יכולתה של אופיר להקטין את הפסדי הרווח העתידיים שלה בסך של 75% מסך הרווחים שהערכתי שהיו צפויים לה, קרי ב- 300,000 ש"ח. ומשכך, אני קובעת כי אופיר זכאית לפיצוי בגין הפסד רווחים בסך של 100,000 ש"ח. סיכום סעדים כמפורט בסעיף 56 לעיל, מנורה נמצאה אחראית להריסתה הסופית של הספינה.

סוף דבר לאחר קיזוז הסכומים כמפורט לעיל – הנתבעת והתובעת שכנגד, מנורה חברה לביטוח בע"מ, תשלם לתובעת והנתבעת שכנגד, א.ג. אופיר ניהול ושיווק בע"מ, סך של 2,568,694 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ביום 15.11.2018 הגישו בעלות הדוברות תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בעקבות תאונה שארעה לטענתן במפרץ חיפה ביום 4.2.2018, כאשר מכלית נושאת דלק, היא המשיבה הפורמאלית 5 (להלן: האנייה), היתנגשה בדוברות בעת כניסתה לנמל וגרמה להן נזקים (להלן: התאונה).

בתביעתן, שהוגשה נגד האנייה, בעלות האנייה (הן המשיבות הפורמאליות 7-6) והמבקשת (להלן ביחד: הנתבעות), נטען כי על הנתבעות לפצות את בעלות הדוברות על הנזקים שנגרמו להן בעקבות התאונה.

סכנות הים כוללות לדוגמה, היתנגשות האניה; שקיעה בבוץ, נטיית האניה על צדה והתהפכות, מזג-אוויר סוער; טביעה של האניה; חדירת מי ים מקרית; עליה על שרטון; גרימת נזק למטען ממטען אחר וכדומה" (איתן אבניאון לקסיקון הביטוח 265 (התשמ"ד).

מובן כי נזק נטען זה, של היתנגשות בין כלי שיט, יכול להגרם רק בתווך ימי, ולכן מדובר בהתממשות מובהקת של סיכון ימי.

...

כפי שיובהר להלן, אין בידי לקבל טענה זו. הגדרתו של המונח "ביטוח ימי" מצויה בסעיף 175 לחוק הסחר הימי העות'מאני, ולפיה מדובר בהסכם לביטוח בגין הנזקים העלולים לקרות "כתוצאה מסיכונים ימיים לדברים הצפויים לסיכוני ים". בפרשנות הביטוי "סיכוני הים" (perils of the seas) הסתמכה הפסיקה על הדין האנגלי (ובעיקר על חוק הביטוח הימי האנגלי), ובהתאם לכך, נקבע כי "המונח 'סיכוני הים' מוגבל לתאונות מקריות או אסונות הים" (ראו: ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837, 849 (1989); וראו גם: ע"א 713/89 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' תשובה, פ"ד מו(1) 63, 69 (1991); חכם-אהרון כדורי ביטוח ימי ותביעות 7-6 (מהדורה חמישית, 1987); ולר, בעמ' 447-446).

מכל האמור עולה, כי יש לאפשר למשיבה להגיש תביעת תחלוף בישראל, ודין הערעור של המבקשת להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.