תאונת הדרכים נגרמה כתוצאה מפתיחתו הפתאומית של מכסה מנוע

ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" היא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". המונח "שימוש ברכב מנועי" בהגדרה הבסיסית מוגדר כך: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". התובע טוען כי הארוע נשוא התובענה מהוה "שימוש ברכב מנועי", בהתאם לחלופה של "כניסה לתוכו או ירידה ממנו" (להלן- עליה וירידה מהרכב), או בהתאם לחלופה של "טפול דרך, או תיקון דרך ברכב". נבדוק טענות אלו.

הנתבעת טוענת שאין לראות בפעולות התובע משום תיקון או טפול דרך, שכן לא עסקינן בארוע "פיתאומי". כן אין לראות בפעולות התובע משום "כניסה לרכב". הנתבעת הפניתה לפסיקה רבה ומגוונת המצמצמת את המונח "שימוש", ושוללת ממנו את שימושי הלוואי שאינם מנויים בהוראות סעיף 1 לחוק.

בית המשפט הפנה למספר פסקי דין, אשר הכירו באירועים כ"תאונת דרכים", על אף שהתובע היה מחוץ לרכב , כגון: ת.א (שלום ירושלים) 12558/02 בן משה נ' אי.איי.גי' [פורסם בנבו], 10.7.05, שם הוכרה תביעתה של תובעת שיצאה מרכבה לאמוד נזק שניגרם כתוצאה מתאונת דרכים, וכאשר באה לשוב לרכבה, בכדי להוציא רישיונות ולהחליף פרטים, נפגעה מרכב חולף, או במקרה של ת.א (שלום ירושלים) 3735/05 מזרחי נ' פרץ [פורסם בנבו], 29.7.07, שם התובע ירד מרכבו לאחר שהתנגש בגדר הפרדה, ביקש לאמוד את נזקו, היתקשר למישטרה ואז נפגע מרכב חולף.

תקנה 160 אוסרת להסיר את מכסה פתח מיכל הדלק, כל עוד הרכב פועל.

וגם (צויין בעיניין לביא): סגירת מכסה המנוע היא לצורך הנסיעה עצמה, והיא תמיד תהיה קיימת, הסריקה הביטחונית בעיניין ינטל, נועדה למצב של טרום נסיעה, והיא אינה קבועה כגון, במצבי רגיעה אין צורך בסריקה הביטחונית.

...

אין סיבה שהתובע הפונה למל"ל במסגרת חובתו להקטנת הנזק, יישא בעצמו את עלות שכ"ט עו"ד בהליך במל"ל, ויש מקום שהנתבעת תשלם לו חלק משכר הטרחה.

דעתי היא כעמדה המתנגדת ואני מאמץ את הטעמים המפורטים.

סוף דבר, על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 436,280 ₪ בניכוי הסך המשוערך של תגמולי המל"ל. לסך שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%, מע"מ, ואגרה.

התובע, שהנו הבעלים של רכב שברולט מספר 35-429-75 (להלן: "רכב התובע"), טען כי ביום 5.12.2019 היה מעורב בתאונת דרכים עת ניכנס לכיכר תנועה, הכיכר הייתה פנויה וזכות הקדימה הייתה שלו, כשלפתע מימינו מחוץ לכיכר התפרץ הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") עם רכבו מסוג מזדה מספר רשוי 35-325-30 (להלן: "רכב הנתבע"), אשר מבוטח על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ומאחר וניסה לבלום אך היה מאוחר עקב התפרצותו הפזיזה של הנתבע, בעל כורחו רכב התובע ניכנס ברכב הנתבע (להלן: "התאונה").

התובע טען כי בחברת הביטוח שלו נאמר לו כי עליו לגשת לאחד המוסכים המורשים העובדים עם החברה לצורך הערכת שמאי לגבי הנזק שניגרם לרכב, כי היתקשר לשמאי וכי בדרכו למוסך וכתוצאה ישירה מהתאונה ומכך שמכסה המנוע קיבל מכה והתעקם, בפתאומיות ניפתח מכסה המנוע תוך כדי נסיעתו וגרם לזכוכית של החזית להתפוצץ.

התובע המשיך והעיד כי בהתחלה היו נזקים, אבל הפתיחה של מכסה המנוע באמצע הנסיעה כתוצאה מהתאונה החריפו את הנזקים שהיו (ר' עדותו עמ' 5, ש' 6-8).

...

הנתבעים טענו כי סכומי התביעה מוגזמים ובלתי מוכחים ועל כן יש לדחות את התביעה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית ולהלן אנמק: הצדדים אינם חלוקים לגבי נסיבות אירוע התאונה באופן שהתאונה ארעה עת התובע היה בתוך הכיכר, הנתבע התפרץ לתוך הכיכר מצד ימין של התובע וכתוצאה מכך רכב התובע פגע ברכב הנתבע , כאשר רכב התובע נפגע בחזית ורכב הנתבע נפגע בדלת של הנהג.

על כן, אני מקבלת את חוות דעת המומחית מטעם הנתבעים במלואה.

ענייננו בתביעה לפצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים.

לגירסתו, ביום 11.3.15 בשעה 22:00, כאשר היה בדרכו לבית חמו, נסע במהירות סבירה בירידה על כביש רטוב ולא רחב, כשלפתע התפרץ אדם שזהותו לא ידועה לו באופן פיתאומי לכביש מתוך פתח (שער) בגדר מצד שמאל לכיוון הנסיעה.

משהוצגו למומחה תמונות ה"צפרדע" הבהיר: "על אחת כמה וכמה שאתה מראה לי תמונה של הצפרדע, המבנה שלה לא היה יכול לגרום לנזק במזדה כפי שמופיע פה, כלומר יש 3 עמודי מתכת, לפני שהרכב נפגע. אין לי שום פגיעה פינתית. אין שום פגיעה מהעמוד. אין פגיעה במכסה המנוע. יש פגיעה פנימית בשילדה, מכסה המנוע לא נפגע. הוא לפני השילדה. אם אתה פוגע בעמוד זה היה צריך לפגוע במכסה מנוע קודם. אני מנסה להתאים את הנזק למכולה וזה לא הולך. אם אין עמודים המכולה היא באלכסון והנזק צריך להיות לרוחב החזית. בכל מכולה שלא תהיה זה לא הנזק שניגרם באוטו כי המכולה היא תמיד מעל מכסה המנוע, כל פגיעה תיגרום נזק בשילדה ולפני כן היא תיגרום נזק במכסה המנוע". לטעמו של המומחה האופציה הקיימת היא שהמזדה עמדה עם הנזק כתוצאה מאירוע אחר ובמקרה הגיע מיצובישי ופגעה בו עוד פעם.

...

עדותו של הנתבע, היתה מהימנה עלי, לכל אורכה ולא מצאתי מקום להטיל בה ספקות ולפיכך מקובלת עלי גרסתו כי פגע ברכבו של התובע בעת שהסיט את רכבו מאדם שהפתיע אותו בנתיב נסיעתו.

חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, היתה ברורה והגיונית והיא מקובלת עלי במלואה.

אני דוחה את התביעה ל"הוצאות, השבתת רכב עבודה בטלה ובזבוז זמן" שהועמדה על 3,000 ₪, משזו לא הוכחה כלל.

לטענת הראל הנפגעת לא עסקה כלל בתיקון דרך או בטיפול דרך ולמעשה כל שעשתה היה לפתוח את מכסה המנוע ולהמתין לסיוע, כיוון שכך אין לראותה כ"משתמש ברכב", ואילו לטענת שומרה, מתוך הראיות שהובאו לעיונו של בית המשפט, יש לראות בנפגעת כמשתמשת ברכב בשל פעולת "תיקון הרכב" שנעשתה על ידה מיד ובסמוך לתאונה – פתיחת מכסה המנוע ונסיון לאתר את הבעיה ברכב ולטפל בה. קודם שנבוא ונבחן טענות הצדדים אל מול הראיות שהובאו לעיוננו בסוגיה הנדונה, נבקש להציג את המתוה הנורמאטיבי הנוגע לה. תאונה מעורבת – קיצורה של הלכה כעולה מהוראות סע' 2 (א) ו- 3(א) לחוק הפיצויים וכן הוראות פקודת רכב מנועי (נ"ח) תש"ל – 1970 (להלן – פקודת רכב מנועי) נהג ומשתמש ברכב שנגרמו לו ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים יפוצה בגין נזקיו ע"י מבטחת רכבו.

משנוכח לדעת שהרכב התחמם יתר על המידה, העמידו על השוליים הימניים של הדרך, יצא מהרכב, פתח את מכסה המנוע ואת פקק הרדיאטור, לפתע פרצו מים מן הרדיאטור והחייל קפץ אחורנית לכיוון הכביש ונפגע על-ידי משאית שחלפה בדרך.

...

כפי שהבהרתי לעיל בהרחבה רבה, הראיות שהובאו לפני מלמדות באופן ברור וחד משמעי כי הנפגעת, עובר ובסמוך לתאונה, ניסתה לבחון את מהות התקלה ברכבה לפיכך בעת התרחשות התאונה עצמה אף עמדה בסמוך לחזית הרכב וככל הנראה, מתוך אופי הפגיעה בראשה וסימני ניגוב האבק על החלקים הפנימיים של הרכב המצויים מתחת למכסה המנוע, היא גחנה אל חזיתו על מנת לאתר הבעיה ברכבה, וכפי שפרטנו לעיל אין זה משנה כלל אם בסופו של יום עסקינן בתקלה שהצריכה איש מקצוע, אלא די לנו בכך שבעת התאונה והפגיעה הייתה הנפגעת בשלב בו היא מנסה לאבחן את מהות התקלה ברכב ולטפל בה. אינני מקבל את אף טענתה העובדתית של הראל כי אין זה הגיוני שהנפגעת בחנה את טיבה של התקלה משך שעה תמימה, שכן, ראשית דבר, לא הוכח כלל שזהו פרק הזמן שחלף מעת שיצאה מהרכב ועד לתאונה, שהרי איננו יודעים כמה זמן חלף מאז שיחתה האחרונה של הנפגעת עם ניצן ועד ליציאתה מהרכב ואולם עצם זאת שהנפגעת ציינה בשיחה שקיימה עם ניצן בשעה 13:10 כי היא חוששת לצאת מהרכב כיוון שרכבים נוסעים בקרבתה במהירות גבוהה, ומכיוון שניצן העידה כי לאחרי כן קיימה שיחות טלפון נוספות עם הנפגעת שעדיין שהתה בתוך הרכב וכי בשעה 14:00 הנפגעת כבר לא ענתה לה, יש בה לאושש את המסקנה כי חלף פרק זמן כזה או אחר מאז השיחה ועד לכך שאזרה אומץ ויצאה מהרכב על מנת לנסות ולאתר את הבעיה ברכבה וכי עד למועד התאונה שהתה הנפגעת מחוץ לרכבה פרק זמן קצר ביותר, ובוודאי פחות משעה, כפי הנטען ע"י הראל.

מתוך שכך מסקנתי היא כי הנפגעת עסקה אותה עת בפעולת "תיקון הרכב" או "טיפול" בו וממילא היא בגדר "משתמש ברכב" כהגדרת הדיבור בחוק הפיצויים ומבטחת רכבה בלבד היא זו החבה לפצותה, שכן אין עסקינן ב"תאונה מעורבת" במסגרתה נפגע מי שאינו בגדר משתמש ברכב, אלא בתאונה בה נפגע משתמש אחד הרכבים, וממילא ע"פ הוראת סע' 3 (א) לחוק הפיצויים, מבטחת רכבו היא בלבד האחראית לפיצויו.

סוף דבר הראל תישא לבדה בסך השיפוי המוסכם לתובעת.

לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 11.12.2015, בין כלי רכב, מ"ר 61-918-30 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ובשימושו של קצין ממשטרת ישראל (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 53-901-51 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

נהג רכב הנתבעים לא היה ער למתרחש סביבו, לא נתן דעתו לרכב התובעת ולא ראה מלבד אותו חושך שהוא מתאר שקדם לשמיעת "הבום" שהוא מתאר , כך שסביר בהחלט כי ברכב הנתבעת , ללא קשר לתאונה, ניפתח באופן פיתאומי מכסה המנוע וגרם לאותו חושך המתואר על ידי נהג הנתבעת , לכן ניכנס לתאונה באופן עוור .

...

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הרכבים מזירת התאונה ששוגרו לתיק בית המשפט לאחר ישיבת ההוכחות, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה.